לרוב אני לא מתעסקת בפוליטיקה. אני אמנם קוראת כל בוקר עיתון בהקפדה, אבל נוטה שלא להיכנס לוויכוחים על הנושא. אבא שלי לימד אותי שבויכוח תמיד יש מישהו צודק ומישהו טיפש, ואני ממש לא מתכוונת לצאת טיפשה. 

עוד ב - Onlife:

• רוצים שוויון אמיתי? גייסו חרדיות לצה"ל
• זה עלול לעלות לי בנישואיי. הטור של מיכל ינאי
• למי רינה מצליח מפרגנת ומה הקשר בין אודטה ובין דת ומדינה?

אבל הבוקר, בעודי פותחת את הדף הראשי של "ידיעות אחרונות", הרגשתי לא רק טיפשה, הרגשתי שמישהו לקח את האינטליגנציה שלי, ובעט בה כל כך רחוק, שהיא כבר לא באזור בכלל.

הקדמה:

לפני חודש, כשהתפרסמו מעלליו של נתן אשל, להלן: "המציץ", פטרתי אותו ואת מעשיו במשיכת כתף של "עוד אשמאי זקן וחרמן, לא משהו ששווה לבזבז עליו מחשבה נוספת". אפילו קצת ריחמתי על הסוטה המקשיש, שמגיע לפורקנו מהצצות במיילים סודיים ועל רגלי נשים מתחת לשולחן.

גם כשאשל הלך הביתה, בעוד ראש הממשלה, בנימין נתניהו, טופח לו על השכם ומשבח אותו במילים חמות, שבוודאי חיממו אותו לא פחות מהפיצויים בגובה מאות שקלים שקיבל מכספי המיסים שלי, עוד ויתרתי להם. ולמרות זאת, זה החזיר אותי מיד לפנסיה המוזהבת של הנשיא לשעבר והאסיר בהווה, משה קצב, שימשיך ליהנות מתמלוגים כספיים על מעשיו כל עוד הוא חי.

כל העם חטף סטירה מצלצלת

אבל הבוקר, כשקראתי שראש הממשלה "פגוע", ואף נזף בשלושת היועצים שהתלוננו על חברו הטוב, באמתלה שהם היו צריכים לבוא ולדווח לו בראש ובראשונה, זה היה הקש. פלאק, נשבר.

הרגשת את זה מר בנימין נתניהו? אה, אתה לא יודע מה זה היה? אז אני אסביר לך: זה מה שקורה כשיותר מחמישים אחוז מהעם שלך חוטף סטירה מצלצלת לפנים, זה פשוט וואחד הדף.

איך אתה הולך ומלטף את האיש שהודה במעשים לא נאותים ונוזף באנשים היחידים עם מעט האומץ והיושרה בממשלה הקיקיונית שהרכבת, שהעזו להתלונן, על המעשה? שלושה אנשים מחליטים לעשות את הדבר הנכון, נגד כל הסיכויים ונגד כל הפחדים, ומוציאים את הצדק לאור. ואתה, מר נתניהו, פשוט צפצפת עליהם. מה השלב הבא? תראה צופים מעבירים זקנה את הכביש ותכה אותם?

במקום להודות להם, אתה מפטר אותם

איזה מסר אתה משדר לאנשים, וחשוב מזה, לנו, הנשים? שזה בסדר לצלם אותנו מתחת לשולחן? שתכתובות המייל האישיות שלנו הן נחלתו של כל זקן חמדן? או פשוט שזה לא ממש משנה מה קורה בממשלה, ומה נמצא על סדר היום הציבורי, כל עוד הדבר העיקרי שמעניין אותך היא הפגיעה המדוברת בציפור הנפש העדינה, דהיינו שרה'לה.

איך לא השכלת להבין שאנשי משרדך פעלו בחוכמה ובגללם אתה עוד לא נחשד בקשירת קשר לדבר עבירה? איך לא הודית להן שלא עירבו אותך בתור "ידיד" אלא פעלו בצורה הכי מקצועית שאפשר?

אלא שזו בדיוק הבעיה שלך, ראש ממשלה לא יקר שלנו, אין לך את היכולת לעשות את ההפרדה המתבקשת בין הרגש והשכל. אנחנו רוצים שראש הממשלה שלנו יהיה קר ושקול, יוביל אותנו בבטחה דרך אלו שמנסים להשמידנו, בפנים ובחוץ. אבל למרות שאתה פוליטיקאי מיומן ומשופשף, אתה עדיין נותן לציפור הנפש הרכה להשתלט עלייך ברגעים הכי קריטיים. זה נשמע לך הגיוני?

אני מאחלת לעצמי ולכל עם ישראל לראות את השלושה: יועז הנדל, צבי האוזר והאלוף יוחנן לוקר, ממלאים תפקידים בבחירות הבאות ועם ראשי ממשלה אחרים, שם יוכלו להמשיך ולפעול בצורה ישרה ושקופה מול עם ישראל.

ועם קצת מזל, אני מקוה שחמישים אחוז מהמצביעים בישראל, דהיינו אנחנו, הנשים, נצביע ברגליים הפעם, אותן רגליים שהציצו להן מתחת לשמלה והונצחו במצלמתו של חרמן זקן. לך, נתניהו, אני לא אצביע יותר. אף פעם. כל הישגיך, באשר הם, התגמדו היום תחת הבושה שגזרת על עצמך. אני באמת מקווה שאתה מתבייש בעצמך.