יומיים לפני יום הכיפורים עברתי חוויה שהבהירה לי את המושג תיקון.

 

לפני יותר מעשר שנים ילדתי את בני בכורי. חיינו אז אני ובעלי בארה"ב והתקופה הזאת של החודשים הראשונים זכורה לי במעורפל, אני זוכרת בעיקר טי שירט סמרטוטי מלא כתמים של פליטות, שיער סתור, והרבה בכי של תינוק מסביב. מי שהיום הוא ילד מקסים, היה בעברו תינוק לא קל בכלל, ואת זה אני יכולה להגיד היום ממרומי 4 ילדים, כשהשלושה שהגיעו אחריו הוכיחו לי שזה יכול להראות גם אחרת, אבל זה כבר סיפור אחר.

 

באותה תקופה בארה"ב, בעלי עבד מצאת החמה ועד צאת הנשמה (בעיקר שלי) ואני הייתי רוב היום לבדי עם תינוק מצווח, שלא מאפשר לי לישון, להתקלח, או לעשות פיפי, ובטח ובטח שלא לחשוב אפילו על להכין לי משהו נורמלי לאכול.

 

היו לי שם חברות ספורות, אבל כמו שקורה הרבה פעמים כשחיים בחו"ל, חלקן גרו רחוק מדי, חלקן עבדו קשה מדי, וחלקן לא היו מספיק חברות.

 

התפריט שלי באותה תקופה הורכב בעיקר מבייגלה ובמבה. זה היה הדבר היחידי שיכולתי לאכול בלי להוריד את הילד מהידיים, פעולה שגררה צווחות היסטריות מצידו, ותלישת שיער מצידי.

 

אני זוכרת שיום אחד הצלחתי להרדים אותו למספיק זמן כדי להכין לי סנדוויץ עם גבינה, זה המקסימום שהגעתי אליו. ההתחלה הכושלת הזאת הדהדה על הבריאות שלי לאורך כל התקופה ועוד שנים אחר כך, בעייפות קשה, בנשירת שיער מהגיהנום, בתקופה ארוכה של מחלות שנדבקו אלי ולא הוסיפו לקושי שלי ובקילוגרמים שהצטברו בשנה הראשונה אחרי הלידה ומסרבים לעזוב עד היום, כמו פוסט טראומה שנדבקת אלייך ולא רוצה לשחרר. אין מה לדבר, אחת התקופות שבה חשוב מאוד להקפיד על תזונה בריאה ומבריאה היא אחרי לידה.

 

 

אבל השיא שעד היום מעלה לי דמעות בעיניים כשאני נזכרת בו, וגורם לי להרגיש את עומק הבדידות שבה הייתי, זה הזכרון של הביקור אצל חברה.

 

כשהילד היה בן 3 חודשים, קפצתי לבקר בעיר ליד חברה אחרת שילדה חודש אחרי. בחורה מהכיפות הסרוגות, שגם היא הגיעה לארה"ב בעקבות העבודה של בעלה, והם השתכנו בעיר שהייתה בה קהילה ובית כנסת שהתאים להם, היא לעומתי ילדה תאומות מה שהבהיר לי שבטח מצבה עוד קשה משלי.

 

כשהגעתי אליה היא נראתה מאוששת מאוד, רגועה ושמחה, בלי עיגולים שחורים מסביב לעיניים, בעיקר בלי שקיות של בייגלה פזורות בבית. כשישבנו לדבר, התברר, שאצלם בבית הכנסת יש מנהג, שכל אישה שיולדת, במשך שבועיים שלמים, כל נשות הקהילה מתגייסות, ובכל יום מביאות לה אוכל, וגם מגיעות בצהריים לשעתיים בתורנויות לשמור על התינוקות כדי לאפשר לה לישון. כמעט נפלתי מהספה שישבתי עליה. אני חושבת שזה היה הרגע בחיי שבו הייתי קרובה לחזרה בתשובה יותר מבכל רגע אחר. בתקופה ההיא הייתי מוכנה לשמור שבתות כל שני וחמישי אם בתמורה הייתי מקבלת איזה סיר אורז נניח, או מרק חם.

 

כל כך קינאתי בה באותו הרגע, המצב שלה, והסיפור שלה, כל כך הדגישו את הבדידות המזהרת והעליבות שלי, ובעודי לועסת את העוגה הביתית שהיא קיבלה יום לפני, ורואה מזווית העין את הסירים שעומדים במקרר, הבנתי שהחברה הדתית הצליחה לייצר קהילתיות שאנחנו יכולים רק לחלום עליה.

 

גם כשחזרתי לארץ, ובכל הלידות האחרות שלי, זכרתי את הסיפור הזה. נכון, כבר היינו בארץ, ואמא שלי שלחה אוכל, וחמותי שתחיה שלחה דברים, וחברות הביאו עוגות, וזה נחמד והכל, אבל זה לא דומה לתיקתוק המאורגן והמסודר של ארוחה חמה בכל יום ללא שאלות כחלק מהשיגרה שהיתה שם.

 

לכן, כשמישהי מבורכת בשכונה שבה אני גרה (ותודה לעידית הירש המקסימה שהגתה את הרעיון), שאלה אם יש בנות שמוכנות להתגייס לפרויקט של "סירי לידה" כמעט קפצתי עליה בחיבוקים ונשיקות.

 

פרויקט סירי לידה הוא בעצם התארגנות מקומית של נשים שמתנדבות להביא אוכל ביתי חם לבית של כל יולדת בקהילה במשך שלושה שבועות, משהו כמו פעמיים בשבוע. זה פרויקט מקסים שמיושם היום בכל מיני קהילות, שכונות, והתארגנויות. סוף סוף אחרי יותר מעשור, הדבר הזה שישב לי בגרון כל הזמן, היוזמה הזאת שלא הבנתי איך החברה החילונית וויתרה עליה לאורך כל השנים - מתרחשת.

 

 

לשמחתי, ברגע שהפרויקט החל לקרום עור וגידים, השכנה שלי נכנסה לחודש תשיעי.  יומיים לפני יום כיפור, ביום  שהיא חזרה מבית החולים, הגעתי אליה הביתה, שמחה ונרגשת כדי לראות את התינוקי המתוק, וגם כדי לשים לה במקרר קוסקוס ומרק עוף חם ומנחם, ופשטידת תירס בשביל שני הילדים הגדולים יותר בבית. אני לא בטוחה כמה היא הייתה צריכה את האוכל, המשפחה שלה מלאה לה את הבית, והכל בסדר איתה, בעלה לקח שבוע חופש ועוזר לה, ובסך הכול היא רחוקה מאוד מלהיות בודדה כמו שאני הייתי אז מזמן. אבל בשבילי, יומיים לפני יום הכיפורים, זה היה תיקון מרגש.

 

אין מה לעשות, אחרי לידה, כשיש לך תינוק חדש, ואת מתאוששת, ובטח כשיש גם עוד ילדים בבית להאכיל, הפתרון הכי קל הוא ללכת לאוכל המוכן, לחטיפים, לארוחות הלא מסודרות ולפיצות המוזמנות. מעבר לעובדה שזה מאוד לא בריא לילדים לצאת משגרה של אוכל בריא, זה גם מאוד לא בריא ליולדת, ומאוד לא בריא לתינוק אם היא מניקה. אל תשכחו, ההנקה מייצרת רעב אצל האישה, ומה שהיא אוכלת הופכים להיות הטעמים שהתינוק מכיר ומתרגל אליהם, עדיף שיכיר ויתרגל לטעם של אוכל בריא לא?

 

ואם כבר בתזונה של נשים אחרי לידה – מה כן חשוב לאכול?

קודם כל חשוב להבין שהאישה בזמן ההריון והלידה, ואם היא מניקה גם בזמן ההנקה מאבדת הרבה וויטמינים ומינרלים. הידוע ביותר הוא נושא הברזל, אבל יש עוד דברים, ולכן חשוב להחזיר אותם חזרה. הרבה פירות וירקות שמכילים וויטמינים ומינרליים חשובים מאוד לתזונה של אישה אחרי לידה.

 

חשוב מאוד שאישה אחרי לידה תאכל ארוחה אחת חמה ביום. זו ארוחה שצריכה להיות בריאה על פי הסטנדרטים הרגילים – להכיל דגנים מלאים, חלבון טוב ודל בשומן, הרבה ירקות ושומנים בריאים שבאים ממקורות כמו טחינה, אגוזים, אבוקדו וכו'.

 

אישה אחרי לידה צריכה בדרך כלל להחזיר את מאגרי הברזל שלה, לכן חשוב לה לאכול בשר או עוף, ואם היא צמחונית להשלים את זה ממקורות אחרים.

 

לגבי נושא הגזים של התינוק – אין הוכחה חד משמעית, כל אחת צריכה לבדוק מה עובד אצלה, בעיקרון החשודים המיידיים בתזונת האם המניקה הם הירקות המצליבים – ברוקולי, כרובית, כרוב וחבריהם, הקטניות – שעועית, חומוס ועדשים, וגם מוצרי חלב.

 

מאוד חשוב לשתות הרבה מאוד מים, ההנקה וכל מה שהגוף עובר בתקופה הזאת מצריכים מים כדי לייצר חלב כמו שצריך, כדי למנוע עצירויות ובכלל.

 

ועוד עצה קטנה, אם אתם רוצים לייצר לאישה חטיפים, לכו לכיוון האגוזים, השקדים והפירות היבשים. אלו מלאים בדברים שהאישה צריכה, והם הרבה יותר טובים לה מבייגלה ובמבה.

 

----------

 

אני לא בשלנית גדולה, ואני גם לא ממש מתה על בישולים, הטרנד של מאסטר שף חלף לי מעל הראש, אבל בלי ציניות בכלל, הרגשתי הבוקר כשעמדתי מעל הסירים במטבח, שאני מבשלת עכשיו למרב של אז, שהסתובבה לבד בדירת שני חדרים בניו ג'רזי, עם טי שירט מסמורטטת, תינוק ביד אחת, ושקית בייגלה בשניה, וחלמה על סירים של אוכל.

 

אז אם יש בסביבה שלכם איזו שהיא התארגנות קהילתית, דף פייסבוק של השכונה, כל דבר, תעשו טובה גדולה לנשים בסביבה שלכם, ותתחילו פרוייקט של סירי לידה. זה אחד הדברים הכי טובים וכייפים שתוכלו לעשות השנה.

 

 

עוד פרטים ועוד מידע בדף הפייסבוק שלי - מרב הבריאות