המעצבים הומואים, הדוגמניות רזות מדי והכוכבות עשירות מדי – יש אינספור תירוצים שגורמים לנו להידחס לבגדים לא נוחים ולרדוף אחרי אופנות שהולכות ומתפוגגות בשנייה שאנחנו מצליחות לאחוז בהן. בעולם שבו רבע שעה אחרי האוסקר את כבר יכולה למצוא גרסאות זולות של השמלות בחנויות אונליין, הפך "סטייל אישי" לביטוי אירוני, או סתם לבדיחה לא מצחיקה. אבל במקום שננסה לחקות סלבריטאיות שרודפות אחרי טרנדים, אנחנו יכולות לקחת השראה מנשים שיצרו את האופנה שלהן, מבלי להתפשר, מבלי להתחנחן ומבלי ליפול לשטנצים מוכרים רק כדי למצוא חן. נשים שהצליחו לעשות מהפכות דרך הבגדים, או לפחות ליצור לעצמן קו מובהק שמבדל אותן מהשאר. קבלו את הנשים שמהן באמת כדאי לקחת השראה:

 

זה גבר? זו אישה? זו טילדה סווינגטון!

היא לא תבוא עם השמלה הכי נפוחה וגם סביר שלא תצטרך שומרי ראש שיגנו על התכשיטים שהיא עונדת, ובכל זאת – לכל אירוע שטילדה סווינגטון תגיע אליו, היא תהיה המלכה של הנשף. השחקנית האצילית משחקת על המראה האנדרוגיני שלה בנונשלנטיות, ובהתאם מרבה להיתפס בבגדים שהם ספק גבריים-ספק נשיים מבלי להתנצל, כמו חצאית צמודה שמעליה בלייזר מחויט, או טרנינג מוזהב עם ליפסטיק אדום. ולרגע אל תחשבו שההופעות שלה הן מקריות ועל פי הגחמות שעולות בה שעה לפני היציאה מהבית – סווינגטון כבר סיפרה בראיון ל"W"על ההכנות שהיא עושה לפני כל אירוע, שכוללות ישיבות ממושכות עם הסטייליסט שלה על הקונספט שעליו הם ילכו הפעם, שיתאים לסוג האירוע ולהשראה של השחקנית. ללא טרנדים הלוהטים ומבלי פריטים שמככבים ברשימת ה"מאסט-הב", סווינגטון מתייחסת לאופנה ברצינות, ככלי שבאמצעותו ניתן לבטא את הפנימיות בצורה הכי יצירתית שיש, ולא רק ככלי שיעזור לך להיחשב כ"חתיכה התורנית".

 

טילדה סווינגטון. לוקחת אופנה ברצינות

 

הנסיכה והעדשה: קייט מידלטון

למידלטונית אין הרבה ברירות, היא חייבת להתלבש כמו דוסית – ללא מחשופים, תמיד בקלאסיות וללא הדפסים משוגעים. אפילו כשהחצאית שלה היתה קצרה מדי לטעמה של המלכה, היא קיבלה נזיפה ומיד האריכה אותה בעוד כמה סנטימטרים, ממש כמו בת אולפנה כשרה למהדרין. ועדיין, למרות כל המגבלות שבקלות היו יכולות לחנוט אותה בחליפות עסקים משעממות עם כריות בכתפיים, מידלטון מצליחה לספק הופעות קלילות ומלאות סטייל על-זמני. אבל אולי מה שהכי חשוב במלתחה הנצפית בעולם, זו היכולת של מידלטון לשמור בתוך כל זה על האופי שלה, אופי שלא שונה בהרבה מזה של כל אישה צעירה בגילה, שנוהגת לשלב פריטים מרשתות זולות יחד עם פריטי מעצבים, למחזר הופעות וגם לצאת עם ג'ינס וטי-שירטס לסופר. רק על היכולת שלה לעמוד מול הלחצים האינסופיים, או מול האשראי האינסופי – אנחנו מצדיעות לה.

 

קייט מידלטון. ממחזרת

 

אני פה לא בגלל בעלי: ויקטוריה בקהאם

במשך שנים היא נחשבה לסוג של בדיחה, האישה הנבגדת של הכדורגלן ההורס. אבל ויקטוריה הצליחה לצאת מכל זה כמנצחת, הילרי קלינטון של עולם האופנה אם תרצו. אף אחד לא לקח ברצינות את השאיפות האופנתיות של הספייס גירל בדימוס, וכולם חשבו שהם יסתיימו בעקבים גבוהים מדי ושמלות מיני קצרות מדי, אבל הבקהאמית הצליחה שוב ושוב לספק קולקציות שהשאירו את מבקרי האופנה המומים, עם פריטים נשיים שהצליחו להוכיח שאת יכולה להיות נשית גם במכנסיים וסופר סקסית גם עם שמלת אובר-סייז. או בקיצור: ההיפך ממה שמעצבי האופנה לימדו אותנו בעשורים האחרונים.

 

ויקטוריה בקהאם בשמלה של ויקטוריה בקהאם שכבר הפכה למושא לחיקוי      

 

מוציאה מהארון: קוקו שאנל

קוקו שאנל היא אולי ה-אישה שיצרה מהפכה דרך הבגדים. אחרי מלחמת העולם הראשונה, היא השיגה לנשים "פטור" ממחוכים ואפשרה להן – כנראה לראשונה – לנשום. אחר כך היא החלה להשתמש בבד ג'רזי הנוח והגמיש לא רק עבור בגדים תחתונים, קיצרה את אורך החצאית, הורידה מהנפח שלה ולבסוף גם החליפה אותה במכנסיים הנשיים. קצת חבל שאחרי כל המאבקים ששאנל עשתה למען הנוחות של הנשים, היום פונה המותג בעיקר למיליונריות קוקטיות.    

 

קוקו שאנל. כל דבר שגבר יכול לעשות וכו'

 

הברווזון המכוער האמתי: ג'נה ליונס

יש משהו בלתי נסבל לשמוע דוגמניות שמתלוננות על כך שהן היו ילדות מכוערות, בייחוד אחרי שמעלים מהאוב תמונות שלהן כילדות ומגלים שהן תמיד היו יפות. אבל כשג'נה ליונס אומרת את זה, אי אפשר שלא להאמין לה. גם היום ליונס לא נחשבת ליפה קלאסית, אבל בכל זאת היא הפכה להיות אחד מאייקוני האופנה הכי גדולים של ימינו למרות – ואולי בזכות – הגובה שלה (1.90 מטר), המשקפיים הגדולים והשיניים התותבות (בשל מחלה נדירה). למרות שהיא בעצמה מעצבת בגדים העונים על ההגדרה הקלאסית של "נשיים", ליונס עצמה כמעט תמיד לבושה בבגדים מחויטים וסגורים, במראה הגברי. יש לה סטייל מאוד אישי ומאוד ספציפי, שהפך לסימן ההיכר שלה – בדיוק כמו שסטייל אישי צריך להיות: לשקף את האופי המיוחד שלנו, לאפיין אותנו ולהבדיל אותנו זה מזה.  

 

ג'נה לוינס עם המשקפיים שכבר הפכו לסימן ההיכר

 

המוזה של ליידי גאגא: גרייס ג'ונס

גבוהה, שחורה ומוצקה – בניגוד לכל סיכוי אפשרי, הפכה גרייס ג'ונס למוזה של מעצבים ואמנים החל משנות ה-70 ועד היום (כולל ליידי גאגא). עם טונות של תעוזה, הצליחה ג'ונס להוכיח שעם ביטחון עצמי כן הולכים למכולת, ועל הדרך גם עושים סיבוב שופוני בסטודיו 54. עד היום היא נחשבת לאחת מהחלוצות שפתחו את הדלת לנשים השחורות באשר הן, והפכו את היופי שלהן ללגיטימי. כנראה שכל זה לא היה קורה אם ג'ונס לא היתה מצליחה להישאר נאמנה לעצמה.

 

גרייס ג'ונס. עשתה לכולן בית ספר

 

זה לא אדון, זו גברת: מרלין דיטריך

עוד לפני שהמילה דו-מינית היתה מוכרת כמו "במבה" ו"מילקי", מרלין דיטריך הצליחה לשגע את העולם בזכות המראה האנדרוגיני שלה. התמונה שלה, יושבת כפופה בחליפת מכנסיים ועם סיגריה בידה, היוותה – ועדיין מהווה - השראה למיליוני נשים ברחבי העולם שלא מרגישות צורך להשתחל לשמלה על מנת להרגיש בטוחות עם הנשיות שלהן. למעשה, חלקן אפילו נמצאות ברשימה הזו (כמו ג'נה לוינס וטילדה סווינגטון) ואחרות אפילו בנו על זה קריירה (כמו דיאן קיטון).  

 

מרלין דיטריך בתנוחה אופיינית

 

ואחת שלא: מדונה

לכאורה מדונה היתה צריכה לככב ברשימה כזו, אחרי הכל היא הביאה את הטרנד היפני, את החזיה עם השפיצים, את החזרה אל הדיסקו וכנראה שאפילו האינטרנט קצר מכדי להכיל את כל היתר. אבל זו בדיוק הסיבה שהיא לא נכנסה לרשימה: מדונה מנסה להכתיב טרנדים. בהרבה מאמץ והרבה כסף והרבה עוזרים וסטייליסטים שמעצבים כל תפר בבגד וחושבים על הפוטנציאל השיווקי של כל קונספט. אם מוסיפים לכך את אובססיית הנעורים של הזמרת, הרי שקיבלנו קרבן אופנה מובהק, שמנסה למצוא את הדרך להישאר רלוונטית בכל מחיר – בעיקר במחיר שלה עצמה. אייקוניות אופנה אמתיות לא מרגישות צורך "להמציא את עצמן" כל כמה חודשים וגם לא לקבוע טרנדים – הן פשוט מתלבשות בהתאם לטעם האישי ולנוחות שלהן. קצת עצוב שבדיוק בגלל זה הן נחשבות לכל כך יוצאות דופן. אחרי הכל, בעולם שבו היינו קצת יותר שלמות עם עצמנו, כל אחת מאתנו היתה יכולה להיות האייקון אופנה של עצמה.   

 

מדונה. מי בא לי להיות היום?