אחרי שתיעדה את כל ההריון שלה, ושידרה את הלידה בלייב, זה כנראה די טבעי שסופי קצ'איה תהיה גם הראשונה להגיד (או יותר נכון – לכתוב) בפומבי בעיה שמטרידה הרבה הורים טריים, ואולי אפילו משאירה בהם ספק מנקר ומעצבן לאורך שנים.

 

 

 

קצ'איה היא בלוגרית מאוסטרליה שמכנה את עצמה "אמא צעירה". היא בת 26 וכבר יש לה מעל ל-180 אלף איש שעוקבים אחריה באינסטגרם. לאורך כל ההריון השני שלה (היא כבר אמא לבן), היא שיתפה את העוקבים בכל הדברים שעוברים עליה, אפילו המביכים שבהם. וגם כעת, ימים אחרי שילדה את בתה השנייה, היא ממשיכה להציף נושאים שבדרך כלל לא מדברים עליהם.

 

בשבת, דקות לאחר הלידה, היא העלתה כצפוי תמונה מרגשת עם בתה החדשה – לה קראה בטי – ובעלה. היא כתבה עד כמה היא מאושרת ועד כמה היא ובעלה מופתעים, משום שהיו בטוחים שיוולד להם בן.

 

יומיים לאחר הלידה, לעומת זאת, העלתה קצ'איה סנאפצ'אט שהפעם היה פחות מרחף מאושר:"לעוד מישהו היו עניינים עם השם לאחר הלידה? אני מתחילה לדאוג שהיא לא נראית כמו בטי ותוהה האם הייתי צריכה לבחור בשם השני".

 

 

תוך דקות היא קיבלה מאות תגובות. חלק מהאנשים הרגיעו אותה ואמרו לה שבטי מאוד הולם את הילדה, אחרים ניסו להגיד לה שהיא סתם הורמונלית. מעטים היו אמיצים מספיק כדי לשתף שגם להם היו – ולפעמים גם עדיין – יש חששות דומים.

 

בין השאר כתבו לה: "להיות חסרת ביטחון לגבי השם זה לגמרי נורמלי. השם בטי מקסים והוא מאוד מתאים לה, אבל אני ממליצה לך לנסות לא לחשוב על זה במשך שבוע ואז לחזור לזה". או לחילופין "זה קורה הרבה. חברה שלי שינתה את השם של הילדה שלה שלושה ימים אחרי שנולדה".

 

כמה שעות אחר כך, סופי הסבירה את הבהלה. "פחדתי שמיהרתי לקרוא לה בטי. והיא גם לגמרי נראית כמו השם השני שחשבנו עליו. אני חושבת שאני פשוט בשוק, חשבנו שיוולד לנו בן". עוד הוסיפה "היום ממש התחרפנתי. אמרתי לג'ריד שאני רוצה לשנות את השם שלה ואז החלטתי שלא לשנות אותו. אז עכשיו היא בטי כחולת העיניים והיא יפיפיה". עם זאת, היא ביקשה מהגולשים להיות סבלניים איתה ועם ההורמונים שמשתוללים לה בגוף, כי היא עוד עלולה לשנות את דעתה שוב בקרוב.

 

 

 

כאמור, לאורך כל ההריון שלה קצ'איה היתה מאוד פתוחה לגבי כל מה שעובר עליה. לפני הלידה היא הסבירה שהיא רוצה להעביר אותה בלייב כדי שאנשים יראו מה זה באמת צירים ולידה. "העברתי ימים, שבועות, חודשים, שנים בניסיון לתאר לחברים, בני משפחה ולעוקבים על הדברים היפים/המחרידים שקורים בזמן הלידה. אז אני רוצה ללכת צעד קדימה ולתעד את הלידה בזמן אמת כדי שהעולם יראה וישתתף עם הרגע היפה של הלידה. לא יהיו קלוז-אפים קיצוניים של הויג'י (קיצור של וגינה – ת.ש), אז אתם יכולים להרגע. אבל גם לא יהיו עריכה, פילטרים וגם לא עבודה מצידי כי אני מתרכזת בעבודה היחידה שתהיה לי באותו הרגע – להביא בשלום תינוק בריא לעולם".

 

 

עד עכשיו לא יצא לנו לשמוע על הורים שהביעו בצורה כזו גליה את החרדות שלהם מפני בחירת שם, ואפילו חרטות שעלולות להגיע ויכולות לבלבל במקרה הטוב, ובמקרה הרע להשאיר את ההורים תמיד עם ספק האם הם בחרו את השם הנכון.

 

אך מעבר לכך קצ'איה בעיקר העבירה את הבלבול, החרדה וההיסטריה שעוברים על היולדת בימים שלאחר הלידה – שילוב בין ההורמונים לבין ההכרה שיש יצור שעכשיו תלוי בך לגמרי ואת אחראית לו, החל מהבחירה הגורלית של השם שלו. בעצם השיתוף שלה היא העבירה לא רק את רגע הלידה עצמה כפי שהיא תכננה לעשות, אלא – ולא פחות חשוב – את מה שקורה אחריה.