רק בסוף היום נכנסתי לאינטרנט ונדהמתי מכמות השנאה שהורעפה עלי. ועוד פעם המאבק הזה בין שמאל לימין. תזכירו לי איך שוב הגענו לפוליטיקה?

האמת? כולה מדובר בעיתונאית, במקרה הזה - אני, שרצתה להגיע לזירת אירוע כמקובל ולשדר משם עבור התחנה בה היא עובדת - גל"צ. כולה מדובר בשוטר שלא הבין שעיתונאים מורשים להיכנס למקומות בהם מתרחשים אירועים חדשותיים, כולל בעת מלחמה. ומי כמוני מכירה את הזירות הללו. 30 שנה אני מסקרת את האירועים הכי חמורים במדינה תחת טילים, ירי, מטעני חבלה ומה לא? הסרטונים שהופצו באתרי האינטרנט הם רק חצי מהסיפור: הרגע בו אני מכנה את השוטר שקרן, ואז רגע המעצר.

הנה הסיפור המלא:

הכל התחיל כשהגעתי לצומת מושב פורת לסקר את פיצוץ מפעל הזקוקים. בכניסה למושב עמד שוטר. בצד עמדו מכוניות ובהם אזרחים, באחת מהן ישבה אישה ומיררה בבכי.

עקפתי את המכוניות והגעתי עד לשוטר שבקש ממני לעצור. עצרתי ואמרתי לו שאני עיתונאית ושאני כאן מתוקף תפקידי. "לא מעניין אותי מי את", הוא אמר, "תעמדי בצד". ניסיתי להסביר לו שזו העבודה שלי ואז הוא עמד מול המכונית שלי וצעק "את דורסת אותי!". הייתי המומה.

הדס שטייף

"יא דפוק", אמרתי לו, "מי דורס אותך?!" אבל הוא המשיך בשלו: "את דרסת אותי... דרסת אותי". הייתי בשוק. איזה שקרן. ופתאום זה היכה בי. נזכרתי בכל אותם אזרחים שפונים אלי ומספרים שנעצרו רק כי שוטר העליל עליהם כי תקפו אותו. נזכרתי בחבר טוב שלי שבילה 3 ימים באבו כביר רק כי שוטר המציא שהוא דרס אותו בכניסה לבית חולים. בסופו של דבר, מצלמות האבטחה הראו שהשוטר שיקר והחבר הטוב שוחרר אבל 3 ימים באבו כביר הם לא פיקניק. אמרתי "לא, לי זה לא יקרה".

יצאתי מהמכונית ואמרתי לו "אתה מצולם כרגע ואתה משקר". האישה שבכתה ברכב הסמוך מקודם הגיעה אלי בדמעות ואמרה "גם לי הוא עשה את זה... צעק שדרסתי אותו. אני רק רוצה להגיע הביתה למושב". הקלטתי אותה. הכנסתי אותה למכוניתי ואמרתי לה 'בואי ניסע'. הוא שוב נעמד מול המכונית שלי. היא בכתה ויצאה ממנה. יצאתי אחריה. ואז הוא נכנס למכונית שלי וממש לנגד עיני החל לנסוע. הסיבה? להזיז אותה. הלם. באיזה קטע מרשה לעצמו שוטר להזיז את הרכב שלי?. הרי יכולתי לעשות את זה בעצמי אם הוא לא היה חוסם לי את הדרך בגופו. אמרתי לו שהוא נוהג במכונית שלי ללא רשות. הוא צעק עלי "את עצורה. דרסת אותי, הפרעת לשוטר, הפרעת לתנועה, חכי, חכי את תחטפי את כל המנה". הזעם הציף אותי. בשלב הזה כבר הגיעו עיתונאים נוספים ומתנדבים של מתנ"א (משטרת תנועה ארצית) והתמונה? אני עומדת בזירה, ממול העשן מיתמר, צועקת 'שקרן' לשוטר שהעליל עליי לפני רגע שדרסתי אותו והפרעתי לו בביצוע תפקידו...

בגל"צ ניסו להשיג אותי כי הייתי אמורה לשדר. אבל הקצין בשלו. בשלב הזה הגיע שוטר אחר שזיהה אותי וקיבל הוראה לעצור אותי. הוא אמר "את עצורה". אמרתי אני: "אני לא רואה אזיקים". אז הם הגיעו. נאזקתי והוכנסתי לניידת כאחרונת העבריינים. הצלחתי לשחרר את ידי מהאזיקים שלא היו מהודקים די. השוטר ראה, זינק עלי והידק אותם, הדלתות ננעלו ומתנדבת הושבה לידי לשמור עלי שלא אברח... הזוי לחלוטין. בקשתי שמישהו מהם יתקשר למערכת גל"צ ויודיע להם למה אני לא עולה לשידור.

הדס שטייף

 רבע שעה חלפה, אולי יותר. אני בניידת, מביטה על העשן ממול, מתוסכלת שהגעתי עד הנה ולא יכולה לעשות את העבודה שלי. שמעתי את השוטר מזעיק זינזאנה... והיא הגיעה. הועברתי תחת השגחה כבדה (שני מתנדבים ושני שוטרים) לזינזאנה מאחור כמו דמות ראשית בסדרת פשע.

הגעתי לצומת בשעה 11:15. רק ב-12:40, כשעה וחצי אחרי מישהו הבין שהאירוע הזוי מדי. השוטר ניגש אלי, שחרר אותי ואמר לי "למה לא הראית לי תעודת עיתונאי?" הסתכלתי עליו בהם ואמרתי "אבל אמרתי לך שאני עיתונאית! וגם לא דרשת!". "אני לא צריך לדרוש ממך", אמר, סובב את הגב והלך.

כשיצאתי משם צלצל אלי דובר מחוז המרכז, סגן ניצב עמי בן דוד והתנצל. כך גם מפקד מחוז המרכז, ניצב מוטי כהן וגם דובר מרחב השרון, רפ"ק זיוון פריידין שגם חיכה לי בשטח וביקש לשמוע מה קרה במילותיי שלי. הוא הסביר לי שניסה לתפוס את הקצין השוטר, אך זה לא ענה לו. הוא פנה אליו בקריאה גם דרך מוקד 100 ולא נענה. "אני בכלל נתתי הוראה כן לתת לעיתונאים להיכנס. אני לא מבין מה עבר לאיש הזה בראש", אמר לי פריידין.

 והנה התובנות שלי מהסיפור הזה: ראשית, השוטרים, לצדם לחמתי ועוד לוחמת מלחמות שלמות עקב בצד אגודל, אהובים עלי וברור לי שהם עושים עבודה קשה מאוד. אבל תמיד יש בקצה שוטר שרואה במדים שלו מעין אפוד שמגן עליו ומאפשר לו התנהגות חסרת רגישות ועמוסת אגו. ההתנהגות הזו מעיבה על עבודה קשה ונפלאה של רבים אחרים. התובנה השנייה היא כמה מסכן האזרח הקטן שמוצא את עצמו מול שוטר שקרן ומעליל כפי שאני מצאתי את עצמי. ומה יהא גורלו אם הוא לא עיתונאי? והתבונה האחרונה היא שההסתה נגד העיתונאים והמדיניות של מפכ"ל המשטרה מחלחלת לנקיקים חשוכים וממלאת אותם במי ביוב.

כמה חבל כל זה. כי לאירועים הבאים אני אגיע ועוד איך ונראה מי יעצור בעדי.

ממשטרת ישראל נמסר בתגובה:

מדובר באירוע שריפה אשר לווה בפיצוצי חומרים נפיצים וחומרים דליקים נוספים ועל כן הורחקו כלל השוהים במקום למעט כוחות ההצלה שהורשו להיכנס לזירה במטרה להציל חיים.גם כלי התקשורת לא הורשו להתקרב לזירת האירוע מחשש לחייהם.לצערנו בחרה הכתבת לא להישמע להנחיות השוטרים בזירה תוך שהיא מנסה להיכנס לזירת האירוע ובכך לסכן את חייה.

למרות האמור, מעצר עיתונאי אינו דבר שבשגרה ויש מקום לנהוג באיפוק ובשיקול דעת מירבי ועל כן הוחלט לשחררה לאלתר ונסיבות האירוע ייבדקו.