אל תתנו להם חכות – מונולוג

מה שהשכן שלי חושב בשירותים ולא מעז לומר אפילו בסלון

"אנחנו לא אוהבים את קותי. יותר מזה - אנחנו לא אוהבים את הקותיזם.

 

אנחנו גם לא אוהבים שהמזרחים צועקים כל הזמן כמה הם מקופחים. הרי כבר כל כך התקדמנו. הם לא יכולים להשתזף לאורה של שמש השוויון? ונגיד שאין שוויון - הם יכולים לנסות אולי לצעוק פחות. שייקחו את ארגז המצרכים שלהם מארגון "לתת" (אני סימסתי, אז זה גם ממני, בעצם) וילכו לבית העני שלהם, ויאכלו בעוני את מה שסימסתי להם מטוב ליבי.

 

אני לא מתבייש להודות שאני אוהב לראות אותם עומדים בתור ומקבלים ארגזים של אוכל. כן, כן, זה עושה לי נחת להיווכח שוב איזה עם נפלא אנחנו. אנחנו הרי יהודים, ולא ניתן לעני (יהודי) לגווע ברעב. כלומר לא מבלי שנסתכל. וכך בכל פסח, גם כשהמצב לא ממש טוב ברמה האישית, נעים להיווכח שעדיין  לא הגעתי ל"חרפת ארגז".

 

בכלל, הרעיון של תרומת ארגז מזון מוצא חן בעיני קודם כל מהבחינה המוסרית. טוב שמנהל העמותה יכריע מה המשפחה הענייה הזאת צריכה. אמנם ההכשרה המקצועית שלו לא ברורה לי, אבל אני בטוח שבמשכורת הגבוהה שהוא מקבל (שהגיעה מתרומות לטובת מזון, כמובן), הוא רכש השכלה רלוונטית.

 

עדיף שהוא יחליט, מאשר העני הזה. כי עניים, וזה ידוע, נוהגים לקנות סמים בכסף שלהם. ואם ייתנו להם תלושים לסופר? הם בטח יקנו סיגריות או שטויות-  כי עני לא יודע מה טוב לו, בגלל זה הוא עני. ועוד משהו - אם יהיו להם תלושי שי איך אפשר יהיה להבדיל מי עני ומי הייטקיסט?  היום הרבה מאד מזרחים הם הייטקיסטים וקצת קשה להבדיל.

 

בכלל, כשאורזים ארגזים אפשר להפעיל המון מתנדבים באריזה ובהסעות ולהצטלם, ולהעלות לפייסבוק, ולהרגיש קצת יותר טוב עם עצמנו גם כי אנחנו  אנשים טובים שעוזרים למסכנים, וגם כי יש מסכנים יותר מאיתנו וזה לבדו קצת מנחם.

 

אז אל תתנו להם חכות - תנו להם ארגזים."

 

 

 

תנו להם חכות – אפילוג

כי בשירותים ובסלון צריך לדבר באותה שפה

השר כחלון דיבר השבוע בתקיפות כנגד תרבות הצדקה של עמותות הסעד וההסעדה. זהו פרי הבאושים של התפרקות המדינה ממחויבותה לרווחת כל אזרחיה. אנשים רבים נרתמו לעזור היכן שקם ועלה הצורך אך לצידם קמו גם מנהלי עמותות שהפכו לסלבריטאי סעד המקבלים במה בכל חג וחג. תמצאו אותם בתשדירי הפרסומות, בכתבות החדשות ובתוכניות הבוקר.

 

כספי הפרסום והיח"צ, כמו גם משכורתם של מנהלי העמותות ממומנים מהתרומות המגיעות לרווחתם של מוכי הגורל בהם הם מטפלים. כדי שיגיעו עוד ועוד כספים הם חושפים עוד ועוד אומללות, עוני ועזובה.

 

התקשורת מצידה נרתמת לתיעוד העוני כי יש לכך "ערך חדשותי", כי זו ביקורת על תפקוד הממשלה. כי יש בזה גם משיכה פורנוגראפית. מי יכול לוותר על הצצה בוטה למקרר הריק של המשפחה המצולמת ולחייה המתפרקים. בישראל של 45 אחוזי רייטינג הנמדדים ל"סתם" פרק של האח הגדול, פורנוגרפיה בחדשות זה כורח המציאות.

 

כך חוברת לה ברית לא קדושה של ציבור פאסיבי, מנהלי עמותות ציניים, תקשורת רעבתנית וציבור של מוכי גורל, שחלשים מדי כדי להתנגד ולעמוד על דעתם.

 

לו היו פועלים אותם גופים כגמ"ח המקובל בקהילה החרדית, והכספים הנאספים היו מחולקים כתלושי שי לרשות המזון, ההשפלה היתה פוחתת והאנרגיה שבאיסוף והאריזה היתה נעלמת.  אבל כל אלו עומדים בניגוד לאינטרס של אותן עמותות, שסוחרות באומללות וניזונות מההשפלה.

 

אז אל תסמסו, אל תארזו, אל תשלחו ואל תקנו.

 

אל תתנו להם ארגזים - תלחמו שהממשלה תיתן להם חכות.

 

בקיץ האחרון כמעט הצלחנו. חייבים לנסות גם בקיץ הבא.