אחוז החסימה הגבוה לא משרת בהכרח את המפלגות הגדולות והעלאה נוספת שלו עלולה להזיק להן ולמערכת הפוליטית. הדברים עולים שוב לאור קריאות בתקשורת ל"שינוי השיטה", שחלק מהמפלגות החדשות מעלות על נס, והצעה מפורשת של יאיר לפיד להעלות את אחוז החסימה ל-6%. כיוון שהרעיון הזה קשה לעיכול, אנסה להסביר אותו בקצרה באמצעות מפלגת הבית היהודי.

 

עוד ב-Onlife:

הבית היהודי, או בשמם הישן מפד"ל, שממש היום בוחרת יו"ר חדש, היא המפלגה הציונית הקטנה ביותר בכנסת. היא נבחרה עם 96 אלף מצביעים המהווים 2.87% מכלל קולות הבוחרים בבחירות. היא אחת משתי המפלגות הקרובות ביותר לאחוז החסימה, העומד על 2%, שהצליחה להיכנס לכנסת (קטנה ממנה בל"ד). אם אחוז החסימה היה עולה ל3% הבית היהודי לא היו עוברים אותו ונשארים מחוץ לכנסת.

 

יאיר לפיד. דורש את העלאת אחוז החסימה (ויקימדיה)

 

לבוחר מימין יש שתי אלטרנטיבות: מתונה וקיצונית

 

הבית היהודי קיבלה ב-2009 שלושה מנדטים, אחותה הקיצונית האיחוד הלאומי קיבלה מנדט אחד יותר. קיומה של הבית היהודי עזר לנתניהו בבניית הקואליציה.

 

לבוחר מימין לליכוד יש בחירה בין שתי אלטרנטיבות: מתונה, המגינה על האינטרס המתנחלי מהקואליציה (הבית היהודי), ואלטרנטיבה קיצונית שמציעה לבוחריה אופוזיציה אידיאולוגית (האיחוד הלאומי).

 

מה יקרה אם יעלו את אחוז החסימה? למעשה אין צורך להעלות את אחוז החסימה, המפגש המסוכן של הבית היהודי בבחירות 2009 עם אחוז החסימה הספיק – הם לא ייקחו סיכון נוסף ב-2013; יממה לפני תוצאות הפריימריז על ראשות הבית היהודי כבר די ברור שהכיוון הוא ללכת לאיחוד כוחות עם האיחוד הלאומי. המפלגה המשותפת צפויה להביא כ-7 מנדטים, כך שאין מצב שבו הבית היהודי לא עוברת את אחוז החסימה.

 

הקול הקיצוני משתלט על המפלגה

 

זה במצב של אחוז חסימה נמוך לכאורה העומד על 2%, שהביא מלכתחילה ליצירת האיחוד הלאומי. איחוד מפלגות מולדת, תקומה וחירות שכוללת גם נציג של המפלגה הגזענית כ"ך, המחייב את האישים הללו לשבת ביחד למרות שיש בהם קיצונים יותר ופחות. ודווקא קולם של הקיצונים נוטה להשתלט על הקו המפלגתי.

 

מפלגה כזו תהיה קיצונית כחבר הקיצוני ביותר שבה, ולא כממוצע כל הדעות בה. קיצוניות אגב שעתידה להתגבר מבחירות לבחירות שכן הקולות הקיצוניים יהיו הבולטים יותר ויזכו לחשיפה גדולה יותר בציבוריות.

 

כשנתניהו הקים קואליציה ב-2009 הוא עשה זאת בהסתמך על גוש חוסם שיצר הימין, כולל האיחוד הלאומי, אבל לא הייתה לו כוונה להכניס את האיחוד הלאומי לקואליציה שלו. כניסה של האיחוד הלאומי הייתה ממצבת את נתניהו כסמן השמאלי בממשלה שלו. יתרה מזו, האיחוד הלאומי שבנויה כמפלגת אופוזיציה אנטי ממסדית הייתה מרגישה מאוד לא בנוח בתוך ממשלה שנאלצת לפעמים להיות גם פרגמאטית.

 

מה היה קורה אם הקיצונים היו נכנסים לקואליציה?

 

אבל נתניהו למזלו יכול היה להימנע מכך. האיחוד הלאומי קיבלה רק ארבעה מנדטים, שנתניהו הסתדר בלעדיהם – היה לו גוש חוסם ימני גם בלי האיחוד. הדבר אפשר הקמת קואליציה עם כל שותפות הימין המתונות, כולל הבית היהודי כמובן, ואף לצרף מפלגה מרכזית שמאלית כמו העבודה בראשות אהוד ברק.

 

הבית היהודי היו השותף הקואליציוני הטוב ביותר לנתניהו. שלושה ח"כים שקטים ומנומסים, בעלי השקפות לא רחוקות לליכוד, בלי דרישות כלכליות גבוהות, ועם שר זוטר אחד ויחיד בממשלה – שר המדע והטכנולוגיה דניאל הרשקוביץ. תארו לכם מה היה קורה אם במקום הבית היהודי על שלושת חבריה הייתה רק מפלגת איחוד לאומי אחת עם 7 מנדטים. נתניהו היה חייב להכניס את האיחוד הלאומי הגדולה לקואליציה.

 

נתניהו. היה יכול להרכיב קואליציה קיצונית? (שאטרסטוק)

 

איך נותנים תיק בכיר לח"כ כמו כצל'ה?

 

קשה לראות מצב, במיוחד כשקדימה בראשות ציפי לבני קיבלה ב-2009 מנדט אחד יותר מהליכוד, שנתניהו היה מצליח להקים קואליציה עם מפלגה שמאלית ובלי רוב של הימין. עכשיו נתניהו חייב היה לחיות עם סיעה בינונית של שבעה ח"כים, שחלקם קיצוניים אידיאולוגים ולא מוכנים לפשרות, ועוד לסיעה הזו הוא היה צריך לחלק לפחות שני תיקים – אחד מהם בכיר. במצב כזה יעקב כצל'ה היה שר לבטחון פנים (או משהו בסגנון).

 

מעטים הקולות שהולכים באמת לאיבוד – המערכת הפוליטית מתאימה את עצמה לשיטה. מהצבעה אסטרטגית, דרך חלוקת משאבים שונה, ועד נראות תקשורתית – יש הרבה דרכים אבל התוצאה תמיד דומה, התאמת המערכת לשיטה. עבור עליה באחוז חסימה מה שקורה הוא איחודי מפלגות דומות. הבעיה היא שבד"כ מפלגות דומות הן לא מפלגה גדולה מאוד ומפלגה קטנה מאוד.

 

יעקב כצל'ה. בדרך לממשלה? (ויקימדיה)

 

מצביעים למפלגות קטנות תמיד יצביעו למפלגות קטנות

 

מצביעים שמעוניינים בהבטחה של מפלגה גדולה מצביעים למפלגה הגדולה. בשיטה יחסית יהיה תמיד בוחר למפלגות נישה. אלו בוחרים שבהעדר מפלגה קטנה אחת יחפשו מפלגה קטנה אחרת. לכן איחוד בין שתי רשימות קטנות על מנת להקים רשימה בינונית אחת סביר יותר מספיגה מלאה (של חברי מפלגה ובוחרים) בתוך מפלגה גדולה. אם מרצ והעבודה יתאחדו למשל, חלק לא מבוטל ממצביעי מרצ יעברו לשינוי או חד"ש.  

 

אם אחוז החסימה יעמוד על 6% כמו שלפיד מפנטז, האם הצפייה היא שהאיחוד הלאומי יתחברו לליכוד ?התוצאה היא לא חיזוק המפלגות הגדולות; התוצאה היא יצירה וחיזוק של מפלגות בינוניות. ומפלגות אלה מסוכנות הרבה יותר ממפלגות זעירות של 2-3 אנשים. גם בדוגמא הקטנה יחסית של איחוד לאומי בת שבעה חברים שתזכה לחשיפה וכוח רב הרבה יותר משתי מפלגות בנות 3 ו-4 חברים שמתוכן רק אחת בקואליציה.

 

העלאת אחוז החסימה: אסון בל יתואר לדמוקרטיה

 

מפלגה חזקה כזו תהווה תחרות לליברמן (וזו אולי אחת מהסיבות שבגינן בחר להצטרף לליכוד). בהמשך תנסה לשאוב מנדטים מהליכוד ולהתחזק יותר. לא מדובר במדע בדיוני, זה התהליך שעשה ליברמן בעשר השנים האחרונות, ממפלגה בת ארבעה מנדטים ב-99 ועד השתלטות על שליש מהליכוד. התופעה שאנחנו רואים בשנים האחרונות היא של התחזקות המפלגות הבינוניות, לא תופעה של מפלגות קטנות.

 

האם מי מחובבי התיאוריה של אחוז החסימה חושבים שזה בריא יותר? נסו לדמיין קואליציה המורכבת משלוש סיעות בנות 21 מנדטים כל אחת, שאחת מהן היא מפלגת ימין או שמאל קיצונית. אנחנו בדרך לשם, וזה אסון בל יתואר לדמוקרטיה.

 

הכותב הוא עובד מחקר ומועמד למוסמך במחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים, המעבדה לפוליטיקה אלקטוראלית. עורך בפוליטון- עיתון הסטודנטים למדע המדינה, וכותב הבלוג הפוליטי פוליטאה.