שניות לאחר שהדיווח על החשד כי ילדה בת 5 נאנסה בישוב חרדי, שאת שמו אפילו לא הזכרתי, החלה סחרחרת. מלבד אמצעי התקשורת שמיהרו לפרסם את שם הישוב ולשלוח לשם צוותים גדולים, המייל שלי, הוצף בהודעות. כמעט כולן, ברכות, תודות וחיזוקים על האומץ להסיר את הוילון מעל ההשתקה וההסתרה במגזר החרדי.

בהמשך הגיעו עוד ועוד סיפורים, עד שעלה החשד כי המפקחת, זו שדיווחה כי  דיברה עם הילדה הפגועה, חזרה בה וסיפרה כי בדתה את הפרשה מליבה.

כשרק נפוצה השמועה, הפכתי באחת לשק חבטות. מכל הכיוונים. הודעות אישיות בפייסבוק, כתבו לי על הקיר, שלחו מיילים, סמסים בטלפון הפרטי שלי, ועוד. זכיתי בתואר"שקרנית השנה" ועוד שלל כינויי נעצה ומשפטי הסתה, עד שנאלצתי ללכת למשטרה.

מאיפה יש כ"כ הרבה פרופילים של חרדים באינטרנט אם מדובר באיסור?

בתורה כתוב "לא תעשה לך כל פסל או מסכה", כתוב "ואהבת לרעך כמוך", ועוד ועוד.

והחרדים? הם בכלל ידועים כמי שאינם צופים בטלוויזיה - כי זה מוקצה. אין להם אינטרנט ובטח שלא פייסבוק, ויש עוד הרבה "לאווים" ואיסורים בחייהם. אז מאיפה צצו להם כל כך הרבה אתרי חרדים? מאיפה צצו להם פרופילים עם תמונות של חרדים, אברכים צעירים ומבוגרים שמשאירים על הקיר שלי בפייסבוק דברי נאצה ודברי הסתה? מאיפה צצו כל כך הרבה נשים חרדיות, שכותבות ומתקשרות בעולם הוירטואלי, מכנות אותי בשמות ומאחלות לי כל מיני סוגים של "ברכות"? מאיפה כל אלה באו, אם זה בכלל אסור?

ומאיפה מגיעים כל הפרופילים של הדוסים שאיחלו לי שמותי יהיה מר יותר משל היהודים בשואה ושאש הגיהנום תשרוף אותי?. אם כל זה אסור להם – והם הרי מהקפדנים – אז מאיפה הם צצים? עצם העובדה שאתם מציצים למקורות אסורים, שחיטטתם וקראתם בתועבות שאתם מגנים ומוקיעים – זו הצביעות בהתגלמותה.

חלקם מהמקללים אף התגלו כמומחים לטכנולוגיית סמארטפונים ואינטרנט. הם שתלו על הקיר שלי "חומרי תועבה" עד שהפייסבוק העיף אותי מהסיבה "שמדובר בחומר אסור". אז תגידו לי, קפדנים שכמוכם, לפרוץ לדואר שלי ולשתול דברי תועבה על הקיר – זו לא פגיעה בתורה או בחברה?

השקר שמביט אליכם חזרה מהמראה

אתם, אלה שקראתם לי שקרנית, שדרשתם שאתנצל על שקר (שעדיין לא ברור אם הוא שקר), אתם שמתחזים לאנשים אחרים – תביטו על עצמכם: השקר הגדול מביט בכם ישר מהמראה. אתם השקר הגדול שעל הקיר.

לצידם של אלה, יש אחרים. חרדים שמשאירים הודעות ומבקשים ממני לא להפסיק ולא להרפות. הם מבקשים ממני להמשיך לגלות ולחשוף את כל ההסתרות וההשתקות. מיהם? הם הורים לילדים קטנים שנפגעו מינית - והוכרחו לשתוק. הם צעירים שנפגעו כשהיו ילדים, ואולצו לשתוק. סיפורים רבים של אנשים שסבלו. שנאנסו, ונאלצו לשתוק.

צעירה בת 20, שנאנסה בידי אברך, שכן, שהיה מקובל במשפחתה. היא פחדה לספר את אפילו לאמה וכך נמנעה מלהביט בעיניו שנים. יום אחד, היא גילתה שהוא עשה את אותו מעשה גם באחותה. הן ניגשו לאם, ביקשו לדבר, להתלונן, לבכות, אך נאסר עליהן. נגזרה עליהן שתיקה.

אשה אחרת שבעלה אנס את שתי בנותיהן. אם היא רוצה גט, אם היא רוצה למחוק אותו מחייה - היא צריכה לשתוק. אחרת ינקום בה. ויש את האישה הצעירה שיום אחד גילתה שבעלה מקיים יחסי מין עם גבר אחר ישמור השם. ועוד במיטתה לא פחות. אז על מנת שלא ינודה הבעל, היא שתקה. ושני חיילים, צעירים ומתוקים, שנפגעו מינית כשהלכו ללמוד תורה, בידי המלמד. כולם שתקו, אבל החליטו שהגיע הזמן להפסיק. השבוע, יחד איתי, תוגשנה התלונות המאוחרות.

אני נדרתי נדר - אני לא אשתוק יותר

ואפילו חבריה של המפקחת, זו שעד היום טרם הגיעה לחקירה במשטרה, הודו לי על החשיפה. כי גם הם מאסו במדיניות ההשתקה. אז נכון, העולם שלהם עובר מהפך, לאט לאט,אבל עובר. ואני אומרת, לאט מדי. כי בינתיים יש ילדים שמשלמים מחיר.

אני נדרתי נדר. עבור כל הילדים של פעם ועבור הילדים שכופים עליהם שתיקה גם היום. לא יהיו יותר הסתרות והשתקות. ומי שייפגע, ייפגע. אותי לא תשתיקו, אני אמשיך לדבר.