התקשורת בארה"ב געשה בשבועות האחרונים בעקבות חשיפת פרשת האונס בסטיובנוויל, אוהיו. נערה צעירה סוממה במסיבה, נגררה, מעולפת כמעט, בין כמה מקומות, ונאנסה על ידי נערים בני כיתתה, שעוד הגדילו לעשות ותיעדו את האונס במצלמות הטלפונים הניידים שלהם. אם כל זה לא הספיק, הם העלו את הסרטונים לרשת וצייצו במהלך האירוע, משועשעים בעליל מכך שהנערה לא מגיבה, כמו מתה.

במפתיע (או שלא), התגובות לאירוע לא יצאו באופן חד משמעי כנגד האנסים, אלא נחלקו. הכל התחיל באותו טוויטר, בו נערים ונערות יצאו להגנת האנסים בטיעון המנצח "she's a slut, LOL", שמתרגם ל"חחחחחחח איזו שרמוטה". התקשורת, במקום לאשרר שאונס הוא אונס הוא אונס, אימצה את קנה המידה של מתבגרים בני 16, ויצרה סביב הפרשה דיון ציבורי סוער, ובמרכזו השאלה "האם מותר לאנוס נערות שיכורות שהלכו למסיבה ואינן בתולות". אכן שאלה כבדת משקל, מסובכת, עם הרבה צדדים לכאן ולכאן. ברשותכם, אנסה להציג תשובה מורכבת לדיון סבוך זה: לא.

מותר לעשות הכל לשרמוטות

הסיקור התקשורתי של פרשת סטיובנוויל הוא הכלל, לא היוצא מן הכלל, לכל מקרה אלימות כלפי נשים (הטרדה, אונס, הכאה, רצח) בו לתוקפן יש שם. ניתן למצוא מגוון וריאציות לאסטרטגיית ההגנה על אלימות כלפי נשים: היא שתתה יותר מדי, היא יצאה החוצה לבד, היא עלתה איתו לדירה, היא שכבה עם מישהו אחר, היא לבשה חצאית קצרה, היא לבשה מחשוף, היא שמה ליפסטיק, היא לא בתולה, היא הלכה למסיבה, היא חיללה את כבוד המשפחה, היא לא היתה מסורה מספיק לבעלה, היא עבדה בזנות, היא הפגינה אוטונומיה על הגוף שלה ורצונות משלה, ועוד ועוד ועוד. כולן נובעות בסוף מאותה המילה - שרמוטה.

כי לשרמוטות מותר לעשות הכל. שרמוטה היא התירוץ האולטימטיבי לאלימות כלפי נשים, ואת התירוץ הנוח הזה ניתן לשלוף בכל רגע, בכל סיטואציה, כלפי כל אחת, ולצאת מזה בשלום. התקשורת ביכתה את הקריירות האבודות של אנסי סטובנוול ועמדה לצדם, כי היא שרמוטה. מישהו הרביץ לאישה זרה ברחוב, כי היא שרמוטה. ההוא לא הקשיב ל"לא" שההיא אמרה, כי היא שרמוטה. היא חיללה את כבוד המשפחה וחייבת למות, כי היא שרמוטה. והגוף והחיים של שרמוטות, כאמור, הוא הפקר.

שרמוטה היא המילה שאנחנו שומעות בכל פעם שמישהו מרים עלינו יד. שרמוטה היא המילה שמלווה אותנו ברחוב, כשאנחנו לא מוכנות להתייחס בחיוב להטרדות כלפינו. שרמוטה היא האיום הרובץ על כולנו, המילה הזו שמתירה את דמנו בהינף לשון, זו שאפילו לא חייבים להגות מולנו כדי שתשמש כתירוץ, וכזה שמשום מה, כנגד כל חוקי ההיגיון והמוסר, עובד.

במקום להגיד לנו לא להאנס, תגידו להם לא לאנוס. מצעד השרמוטות בטורונטו (מתוך ויקימדיה)

אין דבר כזה שרמוטה

לפני כשנתיים הוקמה תנועת הסלאטווק, מצעד השרמוטות, העולמית. מצעד השרמוטות הראשון  התחיל בקנדה, אחרי שקצין משטרה, לא פחות, הכריז כי אם נשים רוצות לא להיאנס, הן צריכות לא להתלבש כמו שרמוטות. אלא שהתיוג כשרמוטה כל כך מפחיד, שהמצעד שארגנו תנועת "מאבק סוציאליסטי" כביכול תחת דגל אירוע הסלאטווק העולמי, השמיט לחלוטין את המילה שרמוטה משמו או ממסריו, כי חלילה שמישהי מהמארגנות או המשתתפות תסכים לתייג את עצמה ככזו. הן הרי לא שרמוטות. בשלב מסוים הן הציעו לתת מקום לבלוק של שרמוטות בצעדה, ובכך להנכיח ולהנציח את זה שיש שרמוטות, ויש לא שרמוטות.

כאן שוכן חלק עמוק מהבעיה. בבריחה מהתיוג האיום והמפחיד (והוא באמת איום ומפחיד) כשרמוטה, הנשים ש"אינן מזדהות כשרמוטות" נותנות תוקף, יש מאין, למושג מומצא. כשהן אומרות שהן לא שרמוטות, הן אומרות בעצם שיש שרמוטות, ויש דבר כזה שרמוטה, והן פשוט לא כאלו. אז בואו נבהיר אחת ולתמיד - אין דבר כזה שרמוטה.

למה אנחנו צריכות את מצעד השרמוטות (תמונה: מצעד השרמוטות ישראל)

נכון, יש איזה רעיון כללי לגבי מה היא ומי היא שרמוטה, וכולנו יכולים לתת מספר תכונות כלליות המאפיינות את השרמוטה, אולם אם ננסה לפרוט אותן, נגלה כי המושג תקף להרבה מאד מהגברים שאנחנו מכירים ואוהבים (דון דרייפר הוא דוגמה בולטת אחת), וכי הרשימה לא נגמרת. אם נבחן את העניין על פי השימוש  במילה בפועל, בחיי היומיום, כדי לתאר מישהי, נגלה שהגבולות של המונח מקיפים את כולנו, ונעים מעבודה בתעשיית המין ועד לפתיחת הפה ברגע הלא נכון. לא צריך אפילו להיות אישה, ביולוגית או לא, כדי להיות שרמוטה. המונח המומצא הזה יכול לחול על כולנו, בכל רגע נתון, ואינו תלוי במה את לובשת, מה את עושה או לאן את הולכת. בכל אינטראקציה עם בני אדם, האיום הזה תמיד קיים שם - האיום באלימות ואיתו, מלווה אותו כצל, התירוץ - "שרמוטה". מספיק שמישהו יאמר לי את המילה כדי שהלב שלי יחמיץ פעימה והגוף שלי יתכונן למנוסה. שרמוטה היא המלווה הנאמנה לאלימות כלפי נשים, התירוץ והסיבה המושלמת.

נמאס לי לפחד

כולנו יכולות להפוך ברגע אחד מנשים רגילות, להן יש כבוד ואוטונומיה גופנית וזכות לשלמות הגוף ובטחון, לשרמוטות, וזה לא תלוי בנו בכלל. כולנו שרמוטות, כי המילה מייצגת מונח ריק, שקרי. כולנו שרמוטות כי אף אחת מאיתנו לא שרמוטה, כי אין דבר כזה שרמוטה.

מה שיש זו אלימות כלפי נשים ותירוצים שקריים ופופולריים שהתקשורת, הממשל, המשטרה, והחברה כולה קונה ברצון ובאהבה, כי זה כל כך נוח, כי זה נותן תחושה שקרית של בטחון למי ש"אינה שרמוטה", ופרצה לאלימות "לגיטימית" כלפי נשים. את השקר הזה חייבים לנפץ כי כולנו שרמוטות, ואף אחת מאיתנו לא בטוחה מפני אלימות כל עוד התירוץ לאלימות כל כך זמין ושגור.

ביום שישי הקרוב, בשעה 11:30 בבוקר, תתכנס בכיכר רבין שבתל אביב צעדת השרמוטות, בהשראת הסלאטווק הקנדי, וכחלק מתנועת הסלאטווק העולמית. בואו, כי כולנו שרמוטות, כולנו פגיעות לאלימות. כולנו צריכות את צעדת השרמוטות - אימהות, רווקות, בלייניות, נערות, סטודנטיות, קשישות, טרנסג'נדריות, ג'נדרקווירים, עשירות, עניות, מי שאוהבת סקס ומי שפחות. כל מי שרוצה אוטונומיה על גופה, מחשבותיה ומילותיה. כל מי שרוצה ביטחון, לא משנה כמה שתיתי, מה אמרתי ואיפה הלכתי. כולנו, כולנו שרמוטות.

אני צריכה את צעדת השרמוטות כי נמאס לי לפחד.