ברגע הראשון, כל הקונספט של פרשיות מין אפלות במשרד התחבורה לא יכול היה שלא לשעשע אותי, בעל כורחי. זה משרד התחבורה, בכל זאת. יש ספריות עם יותר סקס אפיל. במידה מסוימת, זוהי גם תגובתה של התקשורת והרשת לסיפור הפורנוגרפי התמוה הזה שמככב מאתמול בכותרות כל העיתונים.

 

עוד באון לייף:

 

למה הוא תופס כל כך הרבה כותרות, בניגוד לסיפורים רבים אחרים של הטרדה או תקיפה מינית במשרדים? ובכן, ככל הנראה זה משום שמאווייו המיניים של המשנה לשעבר למנכ"ל משרד התחבורה, אלכס לנגר, תווכו על ידי בכירה במשרד, איריס ברקת. זה כבר מוסיף טוויסט לסיפור, אתם מוכרחים להסכים איתי.

 

"מצטער שככה התגלגלו הדברים"

עם לנגר עצמו, שבעקבות הפרשיה פרש מתפקידו, כבר נחתמה עסקת טיעון באוקטובר האחרון. במסגרת העסקה הודה לנגר בהאשמות שיוחסו לו  ונענש בנזיפה חמורה, הפקעה של משכורת אחת, אי-העסקה במשרד התחבורה בעתיד והורדה של דרגת שכר אחת עד גיל 60,

 

לא מוכנות לשתוק יותר

 

הנשים שעובדות בגופי התקשורת השונים בישראל החליטו לפתוח את הפה ולדבר בגלוי על ההטרדות המיניות שעברו ועדיין עוברות. אנחנו לא מוכנות לשתוק יותר. הדס שטייף מספרת את סיפורן

 

לכתבה המלאה

כלומר, למשך שלוש שנים, לצורך חישוב דמי הפרישה. הנאשם, בתגובה, אמר כי הוא "מצטער שככה התגלגלו הדברים", ומסתיימים כך, לאחר שהשקיע כמעט 40 שנה במשרד התחבורה. בשולי כתב התביעה צוין, בין השאר, כי לנגר ביקש מאחת הקורבנות לשקר ולומר שהיחסים ביניהם התקיימו רק מספר שנים קודם לכתב האישום, בעוד שבפועל הם התקיימו גם אז וגם עכשיו. אכן, לנגר נשמע לי כמו מוכה גורל מסכן.

 

הבדיחה הכי טובה בכל הסיפור הזה הוא שהידיעות האחרונות שעסקו באיריס ברקת, רובן ככולן, בכלל לא עסקו בלנגר עצמו, בעסקת הטיעון שלו, או בעובדה שגם איריס ברקת עצמה, השותפה לפשע לכאורה, הייתה כפופה ללנגר. זאת ועוד: אחד האקטים שייחסה לו נציבות שירות המדינה הוא שיבוש הליכי מכרז תקינים על מנת להבטיח לאחת איריס ברקת את משרתה. הוא לא הודיע לאיש שמתקיימים ביניהם יחסים אינטימיים, והמליץ עליה בעת ששימש כחבר בוועדת המכרזים שדנה במועמדותיהם של עובדים למכרזים כאלו ואחרים.

 

מה ימכור סיפור? אישה מנצלת אישה

אז בעצם, איריס ברקת, המשדלת, היא ככל הנראה משודלת בעצמה. אין לי שום כוונה לצאת בשבחה של ברקת. אני אפילו נוטה להניח שהיא חלאה לא קטנה בעצמה, אבל גם כאן יש בעייתיות לא קטנה של יחסי מרות, שאינה מודגשת מספיק באייטמים בתקשורת. בסופו של דבר, הרעיון של קצת girl on girl action מוכר, אחושילינג מוכר. תראו, אפילו אני מעבירה אותו הלאה.

 

אולי מה שהכי מעצבן אותי – כבחורה מודעת ופמיניסטית וכל הג'אז הזה, הוא שהאישה כמעט תמיד, איכשהו, תהיה הקורבן. גם כשהיא הנאשמת, היא איכשהו עושה את זה כדי לשרת גבר. זה מפוצץ לי את הראש, כי אני לא רוצה לחשוב ככה. אני לא רוצה לחיות במציאות כזו. אם כבר יש פשעים ואלימות מינית ופיזית ומה לא, אני רוצה שגם נשים ייקחו חלק בעסק. זה יגרום לי להרגיש קצת פחות חסרת אונים, אתם יודעים?

 

אני מנסה לחשוב כמו הבחורות האלו – בין אם זו א' או ב' או איריס ברקת. הרגע בו את מבינה שאת יכולה להיות אחלה עובדת שבעולם, אבל את עדיין אישה. עדיין רואים אותך כמו אישה. עדיין הופכים אותך לקורבן. אני לא רוצה להיות קורבן של אף אחד. אני יהירה מדי בשביל זה. רק נראה אותם מנסים. אבל אני יכולה להתריס כמה שארצה, עדיין יהיו לי את אברי המין הלא נכונים. אפילו פושעות נורמליות רובנו לא יודעות להיות.

 

אז בסופו של דבר, ותסלחו לי על זה, אני לא רוצה לדבר על איריס ברקת. אני רוצה לדבר על אלכסנדר לנגר.