לעבוד עם נשים

פרץ: אתה מוקף כאן היום בנשים מכל הגוונים- צעירות ובעלות ניסיון, אתה היום במיעוט. איך אתה מרגיש עם כל כך הרבה נשים?

 

ברקת: אני בכלל לא מבין מה השאלה. ככה אני רגיל כל יום. יש לי שלוש בנות שכבר פרחו  מהקן ואישה מדהימה. התברכתי. היא החברה הכי טובה שלי בחיים. אשתי מתארגנת לתערוכה בביאנלה במאי הקרוב וכמות הדברים שהיא מספיקה לא תתואר. הבת הגדולה רוצה לרכוש חנות, השנייה סטאז'רית במקום שמתעסק במוזיקה והקטנה הולכת ללמוד בפריז. זה כיף גדול. יש לי בית מדהים שכולו נשים, ופעם גם הייתה לנו כלבה.

 

פרץ: כל הלשכה שלך נשים, תיזהר!

 

ברקת: אני אזהר אם זה יהיה אחרת. אני מאמין שגבר ואישה זה חיה שונה. אנחנו שווים אבל שונים. אני מסתכל על האינטליגנציה של נשים והיא אינטליגנציה מסוג אחר. הראייה המרחבית, היכולת לשלב בין כל כך הרבה דברים. יש בנשים יש משהו שמשלים את האינטליגנציה של גברים ולכן עבודה משותפת זה אחד ועוד אחד שווה שלוש ומי שלא מבין את זה מפסיד ומפספס.

 

עבורי, לשבת עם נשים בחיי הפרטיים, בחיי העסקיים והיום במערכת הציבורית, זה משהו אחר. כל פעם שאני יושב עם חברות המועצה, עם סגנית ראש העיר, עם הצוות בתוך העירייה, זה משהו אחר. בשבילי זה חלק מהחיים. אני לא רואה דרך אחרת. אני גם מאמין שבעבודה חכמה מימוש הפוטנציאל של נשים מעצים את הפוטנציאל של העיר כולה.

 

 

ניר ברקת ומרים פרץ. צילום: בני גם זו לטובה

ניר ברקת ומרים פרץ. צילום: בני גם זו לטובה

 

לשנות את העולם

פרץ: אני הכרתי את ראש העיר כמנהלת בית ספר לפי הרבה שנים, במסגרת מיזם. ניר יספר עליו.

 

ברקת: הרבה לפני שחשבתי להיות ראש עיר ואיש ציבור, אני ואשתי החלטנו שאנחנו לוקחים חלק מהצלחתנו, מהוננו, מזמננו ומעניקים אותו לטיוב מערכת החינוך. הקמתי קורס באוניברסיטה העברית ליזמות בהייטק. בעצם שאלנו את עצמנו איך אנחנו יכולים להביא את הצעירים לחשוב יזמות ולמה בעצם לא להביא את זה למערכת החינוך? הקמתי קורס כזה ל-40 מנהלי בתי ספר ומפקחים שמטרתו היתה לחשוב יזמות במערכת החינוך.

 

פרץ: להזכירכם, אז בכלל לא היה מחשב. הגענו אנחנו למשרדים שלך בהר החוצבים ובכלל לא ידענו מה זה הייטק. היינו עוסקים ביומיום שלנו ופתאום קראו לנו לצאת לעולם אחר.

 

ברקת: רוב החניכים בקורס הזה היו מנהלות כי הרוב במערכת החינוך זה נשים. שמה הכרתי את מרים. היא הייתה בולטת יותר מכולם. אחד הדברים שגרמו לי לרצות להיכנס לשירות הציבורי זה אותה כימיה ותשוקה שראיתי אצל מנהלים והפוטנציאל העצום והלא ממומש.

 

פרץ: אני זוכרת שכבר אז שאלתי את עצמי- אתה איש עסקים אז מה אכפת לך מחינוך? לך תשקיע במיזמים שלך! ומאוחר יותר שאלתי- למה אתה עובר מהמגזר העסקי שהרווחת בו כל כך הרבה להיות ראש העיר הכי מורכבת בעולם?
 

 

להדליק את הנשמה, כל יום מחדש

 

ברקת: מרים, למה את - אישה ששכלה שני בנים – ממשיכה לדחוף ולפעול בשירות הציבורי? מאיפה זה בא?  נכפה עלייך אסון. יכולת לבחור אחרת.

 

פרץ: בדיוק מה שרציתי להגיד. המציאות הזו בה מכירים אותי. אני לא רציתי. רציתי להמשיך לנהל בית ספר של 1400 תלמידים, זה מספיק מורכבות עם הורים ועם מורים.

ואז נפלו הבנים, אוריאל ואלירז וגם בעלי, אליעזר, לא שרד. הוא נפטר משברון לב.

אתם יודעים.. הגברים הם יותר חלשים. אנחנו יודעות מה זה חיים. אני תמיד אומרת שנשים יביאו את השלום כי אנחנו יודעות מה הם החיים.

 

אתם יודעים מה היה המשבר הכי גדול שלי אחרי השבעה? המשבר הכי גדול שלי היה להכין סנדביץ'. כמה כוח נדרש לקום אחרי שאתה קובר ילד, להכין סנדביץ' לילדה שהיתה צריכה ללכת לכיתה ג'. 

 

לכל מי שיש ילדים, מכירים את הרגע המאושר הזה שילד קורא לך בפעם הראשונה "אמא". את יודעת שיש אמהות שמתגעגעות למילה הזאת. אני מתגעגעת, למילה "אמא". אנחנו יודעות מתי רגעי הנפילה שלנו, כולנו חוות משברים. אנחנו, הנשים, נדרשות כל יום להדליק את הנשמה. בימים הכי קשים שלנו, קצת סומק, קצת איפור, מוזיקה, הרגל מתחילה לזוז, אנחנו יודעות להדליק את הנשמה הזאת.

 

יש מילה אחת משמעותית בעיני: בחירה. אדם קם בבוקר ובוחר. אני יכולתי לבחור לשכב במיטה ולבכות, צה"ל לא בסדר, הממשלה לא בסדר, אלוקים לא בסדר. אבל קמתי ובחרתי אחרת. אין אדם שאין לו רגעי נפילה. מה נותן לנו כוח לקום מהמשברים? אני מסתכלת על הנשים שיושבות פה - מה נותן את הכוח? אדם שיודע מאין הוא בא ולאן הוא הולך. אדם צריך אמונה, בין אם זה במפעל הקטן שלו או בהתנדבות שהוא עושה. אדם צריך להאמין. לי יש אמונה. אני אמרת שהיום הזה בו אנחנו יכולים להיפגש כאן בירושלים זה בזכותם, בזכות אלה שנפלו כדי שנוכל לשבת פה.

 

צפו בשיחה המלאה: