המונולוג בתוכנית האחרונה של ליאור שליין היה כנראה השיא. שליין הקדיש את כולו לאירוע שלקח פחות מ-20 דקות, שלא נאמר – 19.5 הדקות המיותרות בהיסטוריה והידועות גם כ"ראיון עם נעמה בוכריס". לאורך כל המונולוג שלו, עשה שליין את מה שחדשות ערוץ 2 שכחו לעשות בראיון עם אשתו של הנאשם בבעילה בהסכמה – עבודה עיתונאית. הוא הביא את העובדות היבשות, כמו שינוי הגרסאות המפוקפק של בוכריס בחקירה, או העבודה שהוא יצא דובר שקר במכונת האמת, ומנגד הבהיר את מה שהמראיין של נעמה שכח להבהיר – שהטענות של נעמה הן על סמך היכרות עם בעלה ותחושות הבטן שלה בלבד.

עוד באון לייף

במהלך המונולוג, שליין אמר בין השאר: "אישה שאנחנו מכירים בדיוק 19 דקות וחצי מבקשת מאתנו להאמין לה שבעלה לא בעל. ושאם היא לא היתה מאמינה לו שהוא לא בעל – היא לא היתה הולכת לחדשות ומספרת שהוא לא בעל ואנחנו צריכים להאמין לה ולא למתלוננות, ולא לפרקליטות ולא לבית הדין כי...ככה אה, וגם כי היא מכירה אותו ממש טוב".

המונולוג של שליין עשה שירות טוב לא רק למתלוננת כלפי בוכריס, אלא גם לנשים בכלל, בגלל שהוא הזכיר שאחוז הנשים שמתלוננות על גברים באופן שקרי הוא פצפון, ולמעשה עומד על אותו אחוז של המתלוננים תלונות שווא באופן כללי. שליין הביא נתונים חשובים נוספים, כמו ש"נשים לא מעלילות בכזאת קלות על גברים שלא תקפו אותן, נשים בקושי מביאות את עצמן להתלונן על גברים שכן תקפו אותן. לפי הנתונים של המשטרה ושל מרכזי הסיוע לנפגעות רק 14 אחוז מהנשים שהותקפו בכלל פונות למשטרה כי הן יודעות איזה יחס הן תקבלנה מהשוטרים ומהסנגורים ולפעמים גם מהשופטים".

זו לא הפעם הראשונה ששליין מנצל את הבמה המכובדת שלו כדי להגן עלינו, הנשים. בתור התחלה הוא דואג שהפאנל בתוכנית יכיל לפחות חצי נשים, ולא יכיל רק את ה"אישה הייצוגית" שיש בדרך כלל בתוכניות דומות. בנוסף הוא דואג שוב ושוב להזכיר עד כמה היחס לנשים רחוק מלהיות אידיאלי: כשבנט כתב פוסט על כך שהתוכנית מתנשאת על יהודים מאמינים, שליין הגיב לו בשאלה "למה רגשות של יהודים דתיים יותר חשובים מרגשות של נשים, שדתיים יורקים עליהן ברחוב אם הן לא מכוסות מספיק, ויוצאים מהחדר אם הן שרות ואסור להן להיבחר לכנסת?", וכשהתחוללה הסערה על קוד הלבוש בכנסת, הוא הביא את עדי הימלבלוי לדבר על "10 סיבות לא להכניס את יולי אדלשטיין לכנסת בגלל איך שהוא נראה". אז גם הוא אמר, ובצדק: "המאבק הפמיניסטי לא ישיג את מטרותיו אם ינוהל רק על ידי נשים, כמו שהמאבק הטבעוני לא יצליח אם ינוהל רק על ידי אפרוחים".

סביר להניח שהזוגיות עם חברת הכנסת מרב מיכאלי השפיעה על שליין רבות. כזו מודעות לנשים ולסבלן לא מקבלים סתם על ידי צפייה ב"בנות". עם זאת, הוא היה יכול להסתפק באיזה משהו סימלי, נניח עוד בחורה בפאנל, עוד עקיצה פה ושם. אבל הוא דווקא בוחר להפנות את הזרקור אל הדברים שרק נשים שמות לב אליהם, ורק אנחנו נפגעות מהם. אותם דברים שגברים בדרך כלל בכלל לא רואים, וכל שכן לא מבינים מה לא בסדר בהם. ולכזו רמה של תשומת לב צריך רגישות מיוחדת.

למרבה המזל, שליין כבר לא עומד לבד. הוא אמנם זה שצועק הכי חזק וזה עם הבמה הכי שווה מבחינת רייטינג, אבל לאחרונה מסתמנים גברים נוספים שיוצאים להגנתנו, בהם אסף הראל, שעשה לאחרונה מערכון על סגן מאיה פלד, הקצינה שירתה על המחבל בארמון הנציב, אבל זכתה להתייחסות בעיקר בגללה המראה שלה, או אביעד קיסוס, שגם לוקח חלק בפאנל של שליין וגם מרבה לדבר על נושאים שקשורים לחוסר השוויון בין גברים לנשים בתוכנית הבוקר שלו עם טל ברמן.

נכון, יהיו שיגידו שעצם העובדה שאנחנו זקוקות להגנה היא כבר מקטינה, אבל אלו העובדות: בישראל של 2017 (ולמעשה בכל העולם) נשים לא ממש זוכות לתוכנית פריים טיים שהן נושאות על גבן. מקסימום לתוכניות בוקר ולייף סטייל, וגם זה לרוב יהיה עם איזה גבר שיעמוד לצדן. יש לא מעט נשים דעתניות או קומיקאיות בחסד, אבל אף אחד עדיין לא מוכן להעניק להן תוכנית משלהן. הן עדיין בגדר הסייד קיק, ולכן כן, למרבה הצער אנחנו עדיין זקוקות למישהו שייצג אותנו בכבוד, ושליין עושה עבודה מעולה.