"מקרה אבי כהן ז"ל הוא מקרה ראשון מסוגו בארץ שמשפחה לא מסכימה לתרום איברים, למרות שהנפטר חתם על כרטיס 'א?די'". כך מדגישים במרכז הלאומי להשתלות.

 

כהן הלך אתמול (שלישי) לעולמו בגיל 54. בימים האחרונים היה מחובר למכשירי הנשמה, לאחר שנפגע בתאונת בעת שרכב על קטנוע. ועדת מומחים של משרד הבריאות קבעה כי כהן שנפגע באורח קשה מאוד בראשו, מת מוות מוחי.

 

מומחי משרד הבריאות ישבו עם המשפחה ובישרו לה את הבשורה הקשה ואת משמעותה: מוות מוחי הנו מוות לכל דבר.

 

במצב של מוות מוחי, במרבית המקרים הגוף יכול להיות מוחזק בחיים לזמן קצר לאחר שגזע המוח מת, כשהאדם מונשם ואיבריו החיוניים – מלב המוח – עודם פעילים. הזמן הקצר הזה הוא קריטי לצורך נטילת איבריו להשתלה, ועל כן בכל בית חולים נמצאת נציגות של המרכז הלאומי להשתלות שפונה למשפחת הנפטר לאחר שוועדת המומחים קבעה את המוות המוחי.

 

לאחר שקיבלה המשפחה את חוות דעת המומחים, ולפיה אבי כהן נפטר, נפגשו אנשי המרכז הלאומי להשתלות עם המשפחה. "הם היו בשלב של הסכמה ואז סירבו. הם כמעט שחתמו ואז התפרצו לחדר רבנים", אומרת דבורה שרר דוברת המרכז הלאומי להשתלות של משרד הבריאות.

 

"אין לנו מקרים שמשפחה מסרבת במקרה שהנפטר חתם על כרטיס 'אדי'", מוסיפה דוברת המרכז להשתלות. "אנשי הדת נהרו לשם בכמויות אדירות והפעילו לחץ על המשפחה, ואז קיבלנו את התשובה השלילית".

 

במרכז להשתלות מציינים כי לכרטיס "אדי" אין תוקף משפטי חוקי. "זו הצהרת כוונות".

"אתה לא יודע שיקיימו את רצונך", מדגיש ד"ר יצחק ברלוביץ', מנהל המרכז הרפואי וולפסון שהוא נציג משרד הבריאות במרכז הלאומי להשתלות, "במקרה של אבי כהן היה לו כרטיס אדי. אבל כמעט שלא קורה שהמשפחה מסרבת. האנשים החיים בדרך כלל מכבדים את רצונו של המת. עד היום הסיטואציה הזאת הוא מצב נדיר ביותר. בדרך כלל בישראל המשפחה מכבדת את רצנו של הנפטר, והחתימה על כרטיס אדי זה סוג של כיבוד רצונו של הנפטר".

 

ד"ר ברלוביץ' מוסיף כי ניתן לקחת איברים להשתלה גם בלי הסכמת המשפחה: "החוק הלאומי להשתלות קובע כי אם צריך את האיברים להשתלה כדי להציל חיים, ניתן לקחת. אבל בפרקטיקה אנחנו לא עושים זאת וזו החלטה של המשפחה".

 

"הרבנים הבטיחו למשפחת כהן שהוא יתעורר"

שרר לא מאשימה את המשפחה בסירוב, אלא את הרבנים שהפעילו עליה לחץ בשעה הקשה ביותר. "אני מייחסת את אי ההסכמה ללחץ החברתי שהופעל על המשפחה. הם כנראה בחרו בגלל לחץ הרבנים שלא לתרום איברים, לאחר שהרבנים הבטיחו להם שהוא יתעורר והכל יהיה בסדר".

 

 

"אף אחד לא השאיר אותו בחיים" מסביר ד"ר ברלוביץ'. "מוות מוחי הוא מוות".

 

"מוות של בנאדם אפשר לקבוע בשתי דרכים: הראשונה היא הלב והנשימה והדרך השנייה היא זו: בודקים את המוח ומוודאים שאכן המוח מת ובמיוחד גזע המוח, ואם נקבע שהמוח מת, אז האדם מת".

"בציבור יש בילבול בין מצב המוגדר כ"צמח", למוות מוחי", מציין ד"ר ברלוביץ' המשמש גם יו"ר הוועדה להסמכה ומעקב אחר מוות מוחי נשימתי. .

 

 "צמח זה אדם חי שיש לו פגיעה במערכות מרכזיות במוח שכתוצאה ממנה הוא לא יכול להפעיל חלקים מסוימים בגוף, אך הוא עדיין חי. לעומת זאת מוות מוחי הוא מוות שנקבע בעקבות בדיקה של פעילות המוח. לכן אסור להתבלבל - גם מבחינה משפטית וגם מבחינה רפואית, מוות מוחי הוא מוות לכל דבר וניתן להוציא תעודת פטירה".

 

החוק החדש גרם לירידה בכמות ההשתלות

 

לאחרונה חוקק חוק אותו יזם ח"כ עתניאל שנלר שנקרא "חוק מוות נשימתי מוחי" שבמסגרתו ניתנה אפשרות למשפחה לקבוע כי אינה מסכימה לנתק את יקירה מהמכשירים ולחכות עד שגם הלב יפסיק לפעום.

 

ישראל היא אחת המדינות היחידות בעולם שהתייחסה לנושא המוות בחוק, זאת בשל המרכיב הדתי שקשור בחברה הישראלית. החוק הביא לירידה בכמות המשפחות המסכימות לנתק את יקיריהן מהמכשירים ולתרום את איבריו.

 

 ד"ר ברלוביץ' מסביר כי "יש באמונות דתיות, ובמיוחד בהלכה היהודית, שטוענים שמוות קובעים גם על ידי הפסקת לב ונשימה. חלק מהיהודים הדתיים בישראל רוצים שהמוות לא ייקבע כל עוד הלב פועם למרות שאין לזה קשר לרפואה. יש תמימות דעים ברפואה ובחוק שאם המוח מת, האדם מת".

 

לדבריו, "העובדה שיש את החוק הזה יוצרת בציבור תחושה שאסור שתהיה ואנשים מתבלבלים בין מוות מוחי ובין צמח - וכתוצאה מזה יהססו לתרום איברים".

שיעור התרומות בישראל – הנמוך במערב

 

במרכז הלאומי להשתלות נאבקים בבעייה שהיא גם חברתית. "יש מחסור גדול מאוד", אומר ד"ר ברלוביץ'. "למעלה מאלף ממתינים, כשאחוז גבוה מהם מת במהלך ההמתנה".

 

שיעור התרומות לאיברים בישראל הוא הנמוך ביותר בעולם המערבי. "הדת היא רק חלק מהעניין. יש מדינות מוסלמיות שיש להם שיעור תרומות גבוה יותר משיש לנו", אומר ד"ר ברלוביץ'. "הבעיה היא לא חוסר הידע אלא אמונות שונות ומחשבות שווא. דברים שלא נשמעים הגיוניים. בשלב הזה לא תמיד ההיגיון הצרוף הוא זה שקובע לאנשים. אני חושב שהפעילות שנעשית על ידי המרכז הלאומי להשתלות להגביר את מספר הנרשמים לאדי מתחילה בהסברה בגילאים צעירים. אני מאמין שבמהלך השנים נוביל שינוי תרבותי".