כולנו כבר יודעות שסקסיזם הוא עובדה קיימת, חלק בלתי נפרד מהקיום של נשים בעולם. בשנת 2016, בעולם המערבי, הוא בא לידי ביטוי בפערי שכר ואופציות קידום, בהטרדות מיניות ויחס למיניות ובחלוקת תפקידים במרחב הביתי והציבורי. בכל אלה כבר עסקו לא מעט אולם תמונה יותר מפחידה ומאיימת יותר עולה כשדנים- וזה קורה לעתים רחוקות מדי- ב"פער המגדרי ביחס לכאב"- מתן יחס שונה לנשים ולגברים כשמתקבלת תלונה על כאב או על מצב רפואי מסוים.

 

עוד באון לייף:

 

זו מחשבה מטרידה, אך ככל שעובר הזמן מצטברות עוד ועוד ראיות לכך וקצת קשה להתעלם מהשורה התחתונה - רופאים לוקחים כאב של נשים הרבה פחות ברצינות מכאב של גברים.

 

לפער המגדרי ביחס לכאב יש מספר השלכות חמורות ומרחיקות לכת: נשים שסובלות מכאבים חמורים נשארות לסבול למשך זמן ארוך יותר בבתי חולים, יש נטייה גדולה יותר לתת להן אבחנה של בעיה נפשית כלשהי בשל סטריאוטיפים מיזוגניים לפיהן נשים הן "רגשיות" גם כאשר ישנן תוצאות קליניות שמצביעות על כאב פיזי אמיתי, נשים חולות זוכות באופן עקבי למפגשים קצרים יותר עם הצוות הרפואי בבית חולים מאשר גברים חולים כיון שתלונות של גברים נתפסות כחשובות וחמורות יותר, כאלו שהתקבלו על ידי בעלי סמכות.

 

פער ביחס לכאב בין נשים לגברים

 

מחקרים מצאו כי כאשר נשים וגברים מציגים את אותו חומרת כאב בטן, בחדרי מיון ובמתן שירותי רפואה דחופה, גברים ממתינים בממוצע 49 דקות לקבלת טיפול, בעוד זמן ההמתנה הממוצע לנשים הוא 65 דקות.  בדומה לכך, נשים מקבלות באופן קונסיסטנטי פחות תרופות לשיכוך כאבים (גם בהתאמה למשקל הגוף הממוצע השונה בין גברים לנשים).

 

לצוות הרפואי לוקח הרבה זמן, באופן יחסי לגברים, עד שהם מגיעים לטפל בכאב של נשים וכשהם כבר מטפלים בו  הם עושים פחות, גם כאשר ישנם סימפטומים זהים לגברים.

 

ככל הנראה, אחת הסיבות לפער המגדרי הזה נעוצה בעובדה שרופאים תופסים בטעות נשים כאמוציונליות ולכן פוטרים את תלונותיהן על כאב עם האימרה "הכל בראש" ולא מעניקים לכאב הזה בסיס פיזי ממשי. מחקרים קליניים מצאו גם כי רופאים נוטים יותר לחשוב שכאב של נשים נגרם על ידי בעיות רגשיות, ללא גורמים פיזיים בכלל, גם כאשר ישנן בנמצא בדיקות רפואיות אשר מראות על בעיה פיזית מאובחנת. באופן דומה, החוקרים J.Crookו -E.Tunks מצאו במחקרם כי  כאב של נשים מאובחן פעמים רבות מדי במילה 'היסטריה' ומטופל בתרופות פסיכיאטריות במקום בתרופות שנועדו לטפל במקור האמיתי של הכאב.

 

עורכי המחקר מניחים כי הבלבול עם בריאות הנפש מתקיים בגלל סטריאוטיפים סקסיסטיים לפיהן נשים הן "לא יצור רציונלי", כלומר לרופאים קל יותר להאמין שלביטויים של כאב נשי כאב אין אחיזה במציאות. לעומת זאת, גברים נתפסים יותר רציונליים כשהם מדווחים על כאב אקוטי, ואיש לא מניח שמדובר בכאב רגשי.  

 

להבחנה הזו בין המינים יש השלכות חמורות על הטיפול. החוקרת קארן קאלדרונה מצאה שכאשר גברים ונשים מגיעים לבית חולים עם סימפטומים זהים, לנשים ניתנות תרופות הרגעה כטיפול, כיון שהרופאים ממהרים לטפל ב"חרדה" שלהן ורוצים אותן "רגועות והגיוניות" מאשר להקל על הכאב שלהן בפועל.  

 

פער בכאב המגדרי

 

זה עשוי להצביע גם על כך שהחברה חשה לא בנוח עם נשים 'רגשיות' ומבקשת להפסיק התנהגות דרמטית או כאוטית בעוד שגברים באמת מקבלים יחס למצוקה שלהם. פירוש הדבר בפועל הוא שנשים תושארנה עם כאבים קשים במשך זמן רב כשתרופות ההרגעה עלולות לגרום להן להיראות רגועות כלפי חוץ בשעה שהן ממשיכות לחוש כאב חריף. הן יכולות להישאר באי נוחות קיצונית במשך תקופה ארוכה כשהתסמינים שלהן נעלמים מעיניהם של הצוות הרפואי.

 

בדומה לכך, מחקר אחר מצא כי מטופלים גברים מקבלים באופן עקבי יותר זמן ותשומת לב מאנשי מקצוע ממטופלות עם אותם הסימפטומים בדיוק. החוקרים מקדונלד ור.ג'. ברידג' בחנו את ההטיה המגדרית הזו ופרסמו את התוצאות במאמר 'סטריאוטיפים מגדריים וסיעוד'. במחקר, אחיות קיבלו מודלים של חולים מדומים, עם רשימה של סימפטומים והיסטוריה רפואית. האחיות התבקשו לחשב כמה זמן המטופל יידרש לטיפול. למטופלים גברים הוקצה זמן ארוך יותר באופן גורף מול מטופלות עם אותם התסמינים וההיסטוריה הרפואית.

 

מגמה נוספת ומטרידה לא פחות שנמצאה במחקרים היא שככל שהצוות הרפואי תופס את המטופל כיותר "אטרקטיבי" כך הוא נוטה לתת לו פחות טיפול. במאמר "פנים יפות וכאב" נמצא כי בשל הסטריאוטיפ "היפה הוא בריא", רופאים, שלא במודע, מניחים שאנשים שנראים "טוב" מבחוץ הם בריאים יותר ולכן דורשים פחות טיפול. בגלל הסקסיזם המובנה באיוש התפקידים בבתי חולים ובהיררכיות המתקיימות בתוך הצוות הרפואי (הרופאים הם גברים, הנשים הן אחיות) גברים נוטים לאייש תפקידים בכירים בכל הנוגע לקבלת החלטות על חולים, ומרבית הגברים הם הטרוסקסואלים, כך שגם הטיית היופי המאפשרת לזלזל בכאבם של אנשים מושכים יותר מופנית בסופו של דבר לנשים כי הן אלה שנתפסות לרוב כ"אטרקטיביות".

 

עולם הרפואה מתגאה כבר עשורים רבים במתן שירות אובייקטיבי לפציינטים ללא משוא פנים בהשוואה לתחומים אחרים בחיים בשל הסתמכותו על שיקולים קרים, נוקשים ומדידים ועל עובדות מדעיות אולם שורה של מחקרים חדשים מצביעים על כך שסקסיזם עשוי להיות מונצח גם במחלקות בתי חולים וחדרי ניתוח כמו בכל מקום אחר בחברה.