אני זוכרת את היום בו הרופא מישש וחשב שהוא מרגיש משהו בשד. אני זוכרת אותו דווקא בגלל שבאותו יום לא מצאתי פתרון לגילי שלי ובהיותי אימא יחידנית, נאלצתי להביא אותה לבדיקה ולהמתין לי בחוץ עם חברה שלה.

 

עוד באון לייף:

ב- 23 באוקטובר 2014 אבחנתי כחולה בסרטן שד כשהלכתי לבדיקה שמבחינתי הייתה שגרתית. שנה לפני, שתי חברות שלי חלו בסרטן השד ובשל גילם הצעיר (החריג) נבדקתי לראשונה. ניגשתי להיבדק מתוך מודעות וגם כי היו לי כאבים בשד. סיפרתי לרופא, אך הוא טען שכאבים לא מעידים על סרטן ובטח הכול בסדר. בבדיקה, כששכבתי על הגב הוא הרגיש משהו, אבל כשהתיישבתי, הוא לא הרגיש כלום והייתי צריכה להתעקש שהוא ישלח אותי לממוגרפיה ולאולטרה סאונד. הממצא נראה בבירור ומיד נשלחתי לביופסיה. כשהגיעו התוצאות, האבחון היה ברור – סרטן שד אגרסיבי ואלים. במהלך הטיפולים נבדקתי גנטית ולמרות שלא נמצאתי נשאית של הגן בצורה ברורה, הוחלט להתייחס אלי כנשאית של מוטציה גנטית. החלטתי לא לקחת סיכון ולבצע כריתה מלאה של שני השדיים ולשחזר מידית ולאחרונה גם הסרתי את שחלותיי כמניעה. מרגע גילוי המחלה, החלטתי שעבורי המחלה היא מתנה גדולה והזדמנות לשינוי. את הגישה הזו העברתי גם לחברותיי, למשפחתי שעמדה לצדי ובעיקר לגילי שלי שהייתה אז בת 8 וחצי.

הקשר המיוחד שלי עם גילי והתקשורת הייחודית לנו, עזר לנו לבנות ערוץ תקשורת מיוחד גם מול המחלה. לאורך כל הדרך דאגתי לשתף אותה בשפה שלנו והיא הייתה מדהימה. כשהתקרב מועד תחילת הכימותרפיה, ישבתי איתה וסיפרתי לה כך: "יש לי מחלה בציצי. לא משהו גדול אבל משהו שאצטרך לקבל עבורו טיפול תרופתי. הטיפול יגרום לשיער שלי לנשור ויהיו ימים בהם אהיה חלשה ואזדקק לעזרתך." גילי מיד פרצה בבכי ושאלה: "אימא, נכון שזה סרטן? זה סרטן כמו של דודה מ. או של א.?" (במילים אחרת היא ניסתה להבין אם אני עלולה למות מהמחלה שכן דודה שלי נפטרה מסרטן שד וחברה אחרת שחלתה החלימה ממנה). "מדהימה שלי," אמרתי, "את צודקת, זה באמת סרטן, אבל כמו של א. ולא כמו של דודה מ. אני ואני מבטיחה לך שאני אעשה הכול כדי שאני אחלים וכמה שיותר מהר!"

גילי התגייסה להיות לצדי לאורך הדרך. היא בחרה לעשות לי את התספורת האחרונה לפני הכימותרפיה הראשונה, הצחיקה אותי, שימחה וצילמה תמונות שמלוות אותנו עד היום. היא חיבקה, נישקה ורחרחה אותי בכל יום. דאגה להעצים ולהראות לי אהבה לאורך הדרך.

נעמה ובתה גילי. התמודדות משותפת עם המחלה

נעמה ובתה גילי. התמודדות משותפת עם המחלה

בימים בהם גילי זיהתה שאני מרגישה פחות טוב, היא נהגה להתכרבל איתי מתחת לשמיכות, להצחיק אותי ולעודד את רוחי. הדרך המיוחדת שלי להתמודדות, הקשר והתקשורת הייחודי עם גילי, טיפולים אלטרנטיביים שעשיתי בנוסף לטיפול הקונבנציונאלי הם שעזרו לי להפטר מהקרצינומה שלי.

מאז ועד היום, שמתי לעצמי כמטרה להעלות את המודעות לסרטן השד בקרב צעירות כמוני ויותר. המסר שלי הוא שחשוב לקחת אחריות אישית ולהיבדק מדי שנה אצל כירורג שד מומחה. הסרטן לא יודע בת כמה את, אם הנקת, אם יש רקע משפחתי או לא. אני חליתי בגיל צעיר. הגילוי המוקדם הוא שהציל לי את החיים.

אני מאמינה שהמחלה מגיעה מתוך משבר גדול או טראומה ומאפשרת לנו לקחת את ההזדמנות ולהתעורר, לבחור להתרפא ולקחת את עצמנו למקום חדש. אני רואה את האפשרות להעצמה אישית והעצמה נשית, דרך המחלה. זו הזדמנות פז לגלות את עצמך, את היופי שבך וללמוד לאהוב אותך, בדיוק כמו שאת, מושלמת גם לא שלמה! ביום רביעי ה- 3.5.17 אני אקח חלק באירוע "שלמות. לא מושלמות" בנמל ת"א. אשמח לראותך שם!

לינק להרשמה לאירוע