בשנים האחרונות המלחמה בשיער הגוף עברה שלב, והסרת שיער ערווה הפכה לאופנה שמתפשטת ברחבי העולם. ד"ר אמילי גיבסון, רופאת משפחה וראש המרכז הרפואי האוניברסיטאי באוניברסיטת ווסטרן בוושינגטון, קוראת לסיומה של "המלחמה בשיער הערווה", בטענה כי האופנה הרווחת מעלה את הסיכון לזיהומים ומחלות מין.

 

עוד ב Onlife:

 

הסכנות שבהסרת שיער ידועות מזמן

"הסרת שיער הערווה מגרה ומציתה, באופן טבעי, את זקיק השערה, ומותירה פצעים פתוחים מיקרוסקופיים", מסבירה גיבסון. "על מנת להשאיר את האזור חלק, נדרשת הסרת שיער לעיתים תכופות, מה שגורם לגירוי תמידי באזור שעובר שעווה או גילוח. המצב הזה, בשילוב עם הסביבה החמה והלחה של איברי המין, הופך לקרקע פוריה עבור כמה מהפתוגנים (מחוללי מחלות) הבקטריאליים הנבזיים ביותר שיש", כתבה גיבסון באתר הרפואי המוערך Kevin MD.

 

למעשה, הדברים שאומרת ד"ר גיבסון כבר ידועים. דוגמה טובה לכך אפשר למצוא בתהליך הכנת מטופל לניתוח. בעבר נהגו לגלח את השיער מהאזור בגוף שאמור להיכנס תחת סכין המנתחים, מתוך מחשבה שהדבר יפחית את הסכנה לזיהום. היום, לעומת זאת, ההמלצה הרשמית היא להניח לשיער, אלא אם כן הוא מפריע לניתוח עצמו, ואם אכן יש צורך בהסרה - להשתמש בכלים אלקטרוניים ולא בתער.

 

תעשייה שמגלגלת מיליארדים

"כמות הזמן, האנרגיה, הכסף וההשקעה הרגשית ששני המינים מבזבזים בנסיון להעלים שיער מאיברי המין שלהם, היא אסטרונומית" אומרת גיבסון. "נסיון מוטעה לשמור על היגיינה, או ניסיון להיות מושכים יותר בעיניי המין השני", היא מוסיפה.

 

לשם הבנת הטענה הזאת, ב - 2011 הוערכה תעשיית הסרת השיער בכ - 2.1 מיליארד דולר בארה"ב, ומספרים דומים נרשמו גם בבריטניה. כמנהלת המרכז הרפואי באוניברסיטת ווסטרן, אמילי גיבסון ראתה את התוצאות של התעשייה הזאת. במרפאה שלה נתקלת גיבסון לעיתים קרובות במטופלים ומטופלות שמגיעים עם פצעים ומורסות על איברי המין שלהם כתוצאה מגילוח, כמו גם צלוליטיס (דלקת רקמה תת-עורית) ודלקות בשק האשכים, בשפתי הפות ובפין. כמו כן, מציינת ד"ר גיבסון, גם הסיכון לחלות בהרפס עולה משמעותית, בשל הפצעים הפתוחים המיקרוסקופיים שהסרת השיער מותירה בגוף. "אפשר להסיק כי הדבר הופך אותנו לחשופים יותר גם למחלות אחרות שמועברות במין", היא מוסיפה.

 

"לשיער הערווה יש מטרה. הוא מספק הגנה מפני פגיעות בעור שעלולות להיגרם בגלל החיכוך, והוא מספק הגנה מפני בקטריות. הוא התוצאה הנראית לעין של הורמוני ההתבגרות, ובוודאי לא משהו להתבייש בו", מסבירה ד"ר גיבסון, ומוסיפה "הגיע הזמן להכריז על שביתת נשק במלחמה בשיער הערווה, ולאפשר לו להישאר בדיוק במקום בו הוא אמור להיות".