אחת המחלות הקשות ביותר זו אגרנות.. לאגור ולשמור כל דבר. למה? כי אולי יום אחד אני אצטרך. בפועל, אותו משהו ועוד הרבה חברים אחרים כמוהו, התמקמו לי בבית ולא מתפנים. לאט לאט הבית תופס צורה של מחסן ואת שואלת את עצמך- איך אני יכולה להשתלט על כל זה? ולבד?

 

 

הפיתרון הגאוני שמצאתי התגלה גם כתחביב מהנה במיוחד.

 

אני חובבת מרקטים ופריטי יד שניה מגיל קטן. משהו בפריטים האלה שעוברים מיד ליד ונושאים איתם סיפור מרגש אותי. אבל בשלב מסוים בחיים כולנו רוצים את החדש. וגם אני עם כל אהבתי לוינטאג' קניתי בגדים, נעליים, איפור, אביזרים, רהיטים, צעצועים ואינספור פריטים שנעשה בהם שימוש מועט והם ישבו תקועים במגירות ובמדפים כי "חבל לזרוק".

 

ודווקא בגלל שאני חובבת קניות מושבעת (אבל חובבת מציאות. לא בזבזנית. אם זה יקר זה לא מעניין אותי) התוודעתי לקניות באינטרנט ובדרך עקיפה לקניות ומכירות יד שניה.

 

עולם מקביל חברות! עולם מקביל!

 

תתפלאו מה אתן יכולות למכור באינטרנט ובאפליקציות בפלאפון ועוד יותר תתפלאו שיש לזה קונים. בושם משומש. בגד שכמעט ולא נלבש. צעצועים של הילדות (שכידוע צריכים תחלופה מסחררת). שעון ישן שהפסיק לעבוד. כוסות אספרסו חמודות שמחכות שאקנה מכונת אספרסו. את כל אלה ועוד המון פריטים אחרים מכרתי. וגם דברים גדולים יותר. הלול שכבר אין בו שימוש. מחשב נייד ישן. מיקרוגל. הכל הולך.

 

וגיליתי שכשהבית מתרוקן מדברים ישנים הוא מפנה מקום לדברים חדשים. ואם לא בא לי למכור משהו אבל אני כבר לא צריכה אותו תמיד יש למי למסור שישמח לקבל. ולא פעם, כשאני צריכה להצטייד במשהו חדש, אני בודקת קודם אם מישהו מוכר אותו בלוח יד2. לפעמים גם מכירים אנשים מקסימים על הדרך ואפילו נוצרת חברות. עולם מקביל כבר אמרתי?

 

אז אני קובעת לי יום כזה אחרי תקופה שהבית עמוס חפצים שאין בהם צורך וכל כולי מתמסרת לזה. כמו עבודה לכל דבר.

 

מתחילה את הבוקר עם קפה וחטיף אנרגיה שוקולד אגוזים של פיטנס שנותן לי כמה שעות של שקט תעשייתי מכל מחשבה שקשורה במזון. אם עד שאני צריכה לעזוב את המחשב ולאסוף את הילדות המקסימות שלי מהמסגרות אני מרגישה שוב תחושת רעב, אני סוגרת פינה עם קערת דגני בוקר-בלי חלב. אבל הכי הכי חשוב, לא זזה מהמחשב.

 

אז אל תתעצלו. תעשו סדר בחפצים שלכן. שימו בצד מה שלא תשתמשו בו יותר ותתחילו לפרסם. אם זה בארץ תציעו אפשרות איסוף מביתכם. אם זה בחו"ל תצטרכו לשלוח בדואר. לא חייבים ללכת לדואר 10 פעמים בשביל לקנות קופסא בולים ולשלוח חבילה. כל פעם שקיבלתי הודעה שהמוצר שלי נמכר אילתרתי אריזה בבית (כמו למשל אריזות קורנפלקס ריקות של פיטנס). עוטפים את הקופסה בנייר חום/ לבן רושמים את הכתובת ושולחים. זה נחמד לדעת שהספר שלא קראתי מעולם וישב אצלי בארון נמצא עכשיו אצל מישהו באוסטרליה.

 

חוץ מזה שאפשר להרויח מזה כמה שקלים (ולפעמים הרבה יותר. תלוי מה מוכרים).

ועכשיו תסלחו לי אני הולכת לעשות סדר בצעצועים של הבנות. חלק אתרום ואעביר הלאה וחלק אפרסם בלוחות בפייסבוק. מישהו צריך בלנדר, אופניים, טרמפולינה?