אי שם בעברי הלא רחוק, שכלל מכירת נפשי לשטן בדמות משמרות מלצרות כפולות ועדיין לא גבתה מחיר בצורת נזק נפשי ומפרקים מתפוררים, החלטתי להתחיל למלצר במועדון חשפנות. באותה תקופה, לפני ההחלטה הנועזת, מלצרתי במסעדת דיינר עמוסה עד כדי קריסה, והפכתי לחלק מאלפי צעירים שעובדים בעוטף רוטשילד וחולקים את אותו הניצוץ בצורת ערימת שטרות בעיניים – כולנו רצינו כסף, כמה שיותר ממנו בכמה שפחות זמן.

 

לניסויים הקודמים של תמוז קולבר:

 

במפגש מאולתר של מותשי משמרת סופ"ש, כשהתרסקנו סביב השולחן, ממורמרים מעבודה הקשה והלא מתגמלת, התעורר דיון סוער ממנו יצאנו עם מסקנה אחת – גם בענף השירות, לפחות באיזור בו עבדנו, סקס מוכר. הלקוחות הרווחיים הם השיכורים שקצת מעוניינים בנו, ערימת השטרות בסוף המשמרת ללא ספק גדלה בהתאם לגודל המחשוף וככל שהתפריט מכיל יותר אלכוהול ופחות אוכל, הפרקים פחות כואבים והחסכונות תופחים. באותה השיחה החלטתי שאני רוצה לעבור למגרש של הגדולים, וקיבלתי מברמנית מקושרת את המספר של ס', אחראי על מלצריות במועדון חשפנות.

בשבועיים שלאחר מכן עברתי ממנהל למנהל בטלפון, צולחת ראיונות מאולתרים, עד שנקבעה לי התלמדות ניסיון בערב חלש בתחילת השבוע.

 

 

בימים עד האוריינטציה המאולתרת הספקתי לשמוע את דעתם של חברי על התפנית המתוכננת לקריירת המלצרות שלי. כולם כאחד הזדעזעו, נחרדו וביקשו שאחזור בי פן אפגע נפשית במקרה הטוב או אתדרדר לזנות במקרה הרע, ואני רק צחקקתי בהתנשאות והאמנתי שהם טועים – זו אותה העבודה, רק עם קהל יעד שונה. שעה אחת במשמרת במועדון מדרום תל אביב הוכיחה לי אחרת. לא הצלחתי להתהלך בחופשיות בחלל מלא חשפניות בתחתונים בלבד, מגישה וויסקי לגברים מזדקנים עם זקפות שמנופפים לעברי בשטרות ומביטים בכל עובדת במקום כעל גוש בשר. אותם המבטים החשוכים שנצרבו בבשרי עד שחברה אליה התקשרתי מהשירותים באה לאסוף אותי משם ולעולם לא להביט חזרה, לימדו אותי לקח לגבי עבודות "מפוקפקות" – הכסף המסנוור לא מגיע בקלות כמו שחשבתי, הוא גובה מחיר נפשי, לפחות ממני.

 

את תחושת הגועל והבלבול מעצמי ומהסביבה שלקחתי איתי באותו ערב במועדון החשפנות שלפתי מהבוידעם בכל פעם שהמינוס יצא משליטה ורעיונות לפתרונות קלים לסגירתו הציפו את תודעתי בעלת הנטייה לשכחה מודעת. הם חזרו וליוו אותי גם השבוע, כשנשלחתי לבצע סקר שוק על המשרות המפוקפקות שמחכות שם בחוץ למי שמוכנה לתת מקולה, יכולות הפיתוי שלה וגופה עבור כסף "קל", והורידו אותי בחזרה אל הקרקע בכל פעם ששקלתי לשדרג את הניסוי הנ"ל ואת חשבון הבנק שלי לרמה הבאה ובאמת להתגייס לאחת המשרות.

 

שיחות טלפון אירוטיות: קול נעים ויכולת לפלרטט

החלטתי להתחיל מהמשרה הפחות מאיימת – שיחות טלפון אירוטיות. בעידן בו הכל נגיש וזמין לכל - החל ממידע ואוכל ועד עירום ופורנוגרפיה, מסתבר שאנשים שמתגרים מקול בלבד עדיין קיימים. עבורם מופעלים קווים לשיחות דיסקרטיות, בהם מחכות נשים על הקו, מוכנות להכיל ולשתף פעולה בשידור חי עם כל מאוויהם, בע"פ כמובן. העבודה הזו, יחסית לעבודה שמצריכה גניחות לבקשת הלקוח, נשמעה חלומית. הפרטיות נשמרת בה לחלוטין, אין שום חשיפה פיזית בכלל ואפשר לעסוק בה תוך כדי שטיפת כלים או מריחת לק.

 

 

אני ל', בת 26, עובדת במצלמות סקס

בחורה צעירה מחפשת עבודה ובסופו של דבר מתחילה לעבוד באתר שירותי מין במצלמה. הבחורה הזאת היא אני

לפוסט המלא

 

כדי להתקבל למשרה המבוקשת צריך בעיקר מזל, הסביר לי נמרוד המקסים להפליא בראיון העבודה שערך לי בטלפון. לטענתו, הרבה בחורות מחפשות מודעות רלוונטיות ונתקלות במספרי טלפונים ומיילים מהתקופה בה העסקים שגשגו, לפני עידן הוידאו צ'אטים. השוק מוצף בפניות מנשים שמעוניינות לעבוד בעבודה הלא מאיימת והביקוש לשיחות מצד הלקוחות ירד. השכר ירד אף הוא – במודעות ישנות בהן נתקלתי השכר עמד על שני שקלים לדקה, 120 לשעת שיחה, והיום הוצע לי חצי הסכום – שקל על כל דקת שיחה. כמו כן, כמעט ואין מודעות רלוונטיות. את המספר של נמרוד שלפתי ממודעה מ-2013. למזלי, הצלחתי לתפוס אותו ביום בו אחת העובדות שלו סיימה את הלימודים באוניברסיטה ועזבה, והוא הקציב לי חלון של שלוש שעות בלבד להחליט אם אני רוצה להצטרף.

 

דרישות התפקיד הם קול נעים ויכולת לפלרטט, "לזרום" בשיחה ולמשוך את הלקוחות להישאר על הקו. בחורה שמצטרפת צריכה לרכוש כרטיס סים לשיחות נכנסות בלבד, בלי תא קולי. לשיחות הבנות עונות בזמנן הפנוי, אין מינימום או מקסימום של שעות עבודה. כל טלפנית מקבלת מספר שלוחה זהה לשני קווים נפרדים, קו להיכרויות וקו לשיחות אירוטיות. בקו ההיכרויות אסור לדבר על סקס, ועל הבנות מוטלת המשימה למשוך את המתקשרים לקו ההיכרויות לעבור לקו הדיסקרטי איתן וכך להשאיר אותם על הקו ולהרוויח מהשיחות המתמשכות.

 

נמרוד, שעודד אותי להעז ולהתחיל לעבוד אחרי שהשיחה בינינו זרמה והעידה, לטענתו, על הפוטנציאל שלי בענף, סיפר לי על שיחות להן הוא מאזין מתוקף תפקידו. לדבריו לפחות חצי מהשיחות בקו האירוטי מתקבלות מגברים בודדים שרק רוצים לדבר. עם זאת, הוא טוען שכבר "שמע הכל", החל מלקוחות שרוצים שהטלפנית תלחש להם בסינית, דרך בקשות לנביחות ויללות ועד כאלו שמבקשים שיחתלו אותם כתינוקות, הכל בטלפון כמובן. שני חוקי הברזל המוטלים על העובדות הם האיסור לשפוט פטישים, ואיסור חמור לנתק שיחה. "לא משנה אם יקללו אותך, יאיימו עלייך, יבכו לך או יתנשפו לך שעתיים רצוף על הקו, אסור לך לנתק מיוזמתך".

 

וידאו צ'אט אירוטי: תישארי בתחתונים? כנראה שתישארי במינוס

בניגוד לקו החם, לוידאו צ'אטים אירוטים לא היו חסרות מודעות דרושים. בשלל אתרים מפוקפקים שפתיחתם לוותה במוזיקה סליזית ופופ אפים לא נגמרים עם הצעות מחיר על נערות ליווי, בין תמונות אילוסטרציה של שטרות מזומנים לתמונות של ציצים, נכתבו בלבן על גבי שחור מניפסטים משכנעים לפתיחת הראש וקרסי החזייה והצטרפות לעבודה הקלה והרווחית שמתאימה לכל אחת, בכל גיל, צורה וצבע. "אם את מחפשת להרוויח עד 34,000 ש"ח ללא מאמץ, אוהבת סקס ורוצה להתחיל לעבוד מהבית בתנאים מעולים, מלאי את הטופס ונחזור אלייך!" ריצדו אליי האותיות בהבטחה. מבוגרת, צעירה, חלקה, שעירה – יש מקום לכולן. מילאתי את הטופס, וכמוהו עוד טפסים באתרים מקבילים, וחיכיתי.

 

שיר, נציגה מאתר מצליח ומוכר לטענתה, חזרה אליי עוד באותו היום. היא עברה איתי על הפרטים הפיקטיבים שמילאתי באתר ולאחר מכן פצחה במונולוג מדוקלם על תנאי ההעסקה. מדובר בשיחות וידאו צ'אט, בתשלום של 150 ש"ח לשעה. כל עובדת באתר מקבלת משבצת בו היא כותבת משפט ורבע על עצמה, שם + גיל ומוסיפה תמונה. האחריות לצוד את הצופים מוטלת על העובדות, שכן הצופים מדרגים את ה"מופע" בסיומו ויכולים לבחור לחזור שוב ולקדם את המשבצת שלך למיקום האסטרטגי ברובריקת המופעים הפופולרים. "הכסף שלך בידיים שלך. תישארי בתחתונים? כנראה שתישארי במינוס. תורידי הכל ותוסיפי אביזרים? את יכולה להרוויח כאן בחודש משכורת שמורים מרוויחים בחצי שנה" הפטירה לעברי בקור.  כל כמה משפטים היא עצרה וחיכתה לאישור שאני עדיין עוקבת. בסוף השיחה הרשמית, הוסבר לי שבמידה ואני רוצה להתקדם עליי לשלוח מייל ותתואם לי פגישה, בה יבדקו את התאמתי ובמידה ואמצא כשירה להתפשט אל מול מצלמה, אחתום על חוזה העסקה ואקבל ציוד בהשאלה.

 

 

בבוקר היום למחרת קיבלתי שיחה נוספת, מבעלים של אחר בשם נועם. הוא תפס אותי באמצע משמרת בחדר הכושר ונמלטתי, אדומה כסלק, לדבר איתו בסטודיו ריק. כמו נמרוד, נועם היה אמיתי ונעים, ההפך ממה שציפיתי מאדם שמשלם לנשים על מופעים אינטימים. האתר שלו עובד בשיטה קצת אחרת משאר האתרים ומכוון ללקוחות מחו"ל.  בשיטה שבה הוא עובד, הבחורות שהוא מעסיק מעלות כמה מופעים ליום עפ"י בחירתן, בהם יכולים לצפות מספר לא מוגבל של צופים. מחיר המופע נע בין חמישים למאתיים שקלים, כש30-40% מהסכום מגיע ל"פרפורמרית". השכר ההתחלתי יכול להיות מאוד נמוך, אבל לטענתו עובדות שבונות קהל צופים אדוק מגיעות לאלפי שקלים למופע, חלקן אפילו לא מורידות את הבגדים. 

 

על הפיתוי

קשה לי להודות בזה, אבל על הנייר העבודות האלו עדיין מפתות אותי. התחקיר הזה אמנם תפס אותי בעיצומה של ההבנה הטראגית שכדי להצליח להרשם ללימודים אני אצטרך לוותר על הדירה בתל אביב, לעבור לגור בקופסת קרטון בכרכור ולמכור כליה, אבל אם צריבת ההשפלה שחוויתי בשעה שהצלחתי לשרוד במועדון החשפנות לא מצליחה לעמעם לגמרי את תחושת הפיתוי לוותר על הגוף שלי ולהשאיל אותו לעולם תמורת כסף, אני לא מתפלאת שנשים רבות בוחרות בנתיב הזה.

 

במציאות בה נשים שעובדות במשרה מלאה נאבקות לכלכל את עצמן ואת משפחתן ולגמור את החודש בכבוד, במדינה בה אין תמיכה לצעירים הנאבקים על מימון השכלה גבוהה, בשוק עבודה שמפנה גב לאמהות ונשים מבוגרות שהופכות ל"לא רלוונטיות", העבודות האלו הן יותר מ"פיתוי" סליזי להשגת כסף קל, הן הזדמנות לשרוד.