בריאות על הבוקר
5 פתרונות מהירים ונוחים לארוחות בוקר
מועדון ארוחות הבוקר

מפלצות הרעב של החופש הגדול

סיגל פוקס
אישה, עובדת, שורדת, כל הזמן לומדת
0
0
SHARES

בני נוער, באופן כללי, אוכלים בלי סוף. לא משנה כמה תכינו – זה ייגמר. בשנייה וחצי. בחופש הגדול – התופעה מתעצמת לממדים מפלצתיים, שגובים (עכשיו מגיע החלק של הרחמים העצמיים) מחיר נפשי, פיזי וכלכלי עצום על ההורים של התפלצות. אנחנו מוצאים את עצמנו במרדף בלתי פוסק ובלתי אפשרי מול מקרר מתרוקן-תמידית, במאמץ למלא אותו במשהו – פחמימות, חלבונים, שומנים (אפילו סוכרים, מה אכפת לי, בחפיסת שוקולד שלמה יש המון אבות מזון

סיגל פוקס | 17.07.16

יסלחו לי ההורים לילדים קטנים, שה-1 ביולי ותחילת החופש הגדול מסמלים עבורם את קץ החיים כפי שהם מכירים – הן מבחינה כלכלית ובעיקר מבחינה נפשית. זה סיוט, אני זוכרת את זה היטב משנים עברו, אבל כאמור, אתם יכולים לסלוח לי עד מחר – כי להיות הורה לבני נוער בחופש הגדול, זו חוויה מפוקפקת, מטרידה ומעצבנת אפילו עוד יותר.

כדי להוכיח את צדקת דבריי, אפצח בתיאור קצר של היום שאחרי. היום שאחרי ה-20 ביוני, הלא הוא יום החופש הראשון של תלמידי החטיבות והתיכונים.

 

המיקום: בית ממוצע בישראל, מטבח, סלון, חדרי שינה, כלב נוחר במרפסת, ילדים נוחרים בחדרים.

המקרר: חצי מלא – סיר עם מרק ירקות, פשטידת ברוקולי כמעט שלמה, 5 פלפלים ממולאים, קצת שניצלים מאתמול, אורז ופסטה, שאריות של כדורי בשר, ירקות, גבינות וגם רבע אבטיח מלפני יומיים שאף אחד לא מעיז להגיד את מה שצריך להגיד: הוא לא טעים.

 

10 סיבות חשובות במיוחד שבזכותן לעולם לא תפספסו שוב את ארוחת הבוקר

 

לכתבת המלאה>>

 

 

השעה: 8:00 בבוקר

(מה חשבתם שיקרה בשעה 8 בבוקר בחופש הגדול?! יש לכם עוד הרבה מה ללמוד, חברות וחברים.  בחופש הגדול אין דבר כזה "ארוחת בוקר". אף נער או נערה נורמליים לא קמים בחופש בבוקר. הם מתעוררים ישר לארוחת הצהריים. תקפצו איתי מהר קדימה בעלילה).

השעה: 12:30 בצהריים. סנונית ראשונה של מתעורר מגיחה מהחדר, סתורת שיער, מפולבלת עיניים, רעבה. בתוך 15 דקות נגמרו 7 שניצלים, הסיר עם האורז עומד ריק בכיור, כדורי הבשר ספגו מכה קשה, מרק הירקות חצי התרוקן, 44 הפלפלים איבדו חבר, ונשארה עגבנייה אחת במגירה. האבטיח עדיין שם.

השעה: 13:15. סנונית שניה מתעורר, עומד מול המקרר הפתוח, ועיניו דומעות. למה? כי אין לו מספיק אוכל. לסנונית הזאת לוקחות פחות מ-5 דקות לחסל את רוב מה שהיה במקרר (למעט האבטיח, כמובן, ולמעט 2 פלפלים שהצליחו להסתתר מאחורי הצנצנת של המיונז).

כי בשעה 14:12 התעוררה הסנונית השלישית, שהיא כבר מזמן לא סנונית, והואיל ולא היה אוכל במקרר (2 פלפלים זה לא אוכל, זה בקושי אפריטיף), היא נאלצה לאכול יוגורט עם גרנולה, לחמם 2 ג'חנונים קפואים, 2 שניצל תירס ולאכול מלפפון תוך כדי שהכל התחמם.

 

להאכיל בחופש הגדול בני נוער שאינם יודעים שובע

לא משנה כמה אוכל תכינו, זה ייגמר. צילום: shutterstock

 

המרוץ אחרי הפחמימות

וזו רק היתה הארוחה הראשונה. בני נוער, באופן כללי, אוכלים בלי סוף. לא משנה כמה תכינו – זה ייגמר. בשנייה וחצי. בחופש הגדול – התופעה מתעצמת לממדים מפלצתיים, שגובים (עכשיו מגיע החלק של הרחמים העצמיים) מחיר נפשי, פיזי וכלכלי עצום על ההורים של התפלצות. אנחנו מוצאים את עצמנו במרדף בלתי פוסק ובלתי אפשרי מול מקרר מתרוקן-תמידית, במאמץ למלא אותו במשהו – פחמימות, חלבונים, שומנים (אפילו סוכרים, מה אכפת לי, בחפיסת שוקולד למה יש המון אבות מזון. או שלא - העיקר שהילדים יאכלו משהו. וברקע יש את התלונה התמידית: אנחנו רעבים (והסאבטקסט: אתה הורים איומים).  

 

חשבת ש-23:00 זו הגזמה? גם הסצנה הבאה לקוחה מהחיים.

השעה: 1:00 בלילה.

3 ילדים במקביל נורים החוצה מהחדרים. הם נעמדים מול המקרר. מסתכלים, בוהים האחד בשניה ובשלישית, ומקבלים החלטה אמיצה. יד נשלחת לטלפון סלולרי, מספרים מתחייגים, שיחה קצרה, ואחריו – דממה.

השעה: 1:33, דפיקה בדלת. איש עם כובע בצבע אדום לבן מגיש לשלושה ילדים מוכי-רעב קופסת קרטון מרובעת, מהבילה וריחנית. שלושה ילדים מתיישבים באנחת רווחה ליד השולחן. פרוסות פיצה נחתכות בדומיה ומועברות מיד ליד ואז לפה.

ואז זה קורה. התקווה חוזרת, רוח חדשה נושבת, העתיד נראה ורוד והם יודעים: יבוא יום, ממש בקרוב, אולי תוך שעה – הם יהיו רעבים שוב.  ואז הם שוב יאכלו.

*כדי לקבל תמונה אמתית, חושפנית ובלתי מתפשרת של המציאות האיומה כמות שהיא, יש לקרוא את הטקסט הזה שוב ושוב, מדי שעתיים. תודה.

 

---------------------------------------------------------------------------------------------

 

יעל דרור, דיאטנית קלינית וספורט (M.Sc

 

אמא יקרה,

כן, את צודקת. מסכימה איתך כמעט בכל מילה. העתיד לא נראה ורוד בחודשים הקרובים כל עוד בני הנוער אוכלים בלי גבולות, טורפים מתישים את המקרר וההורים.

החופש הגדול הוא תקופה לא פשוטה להרגלי האכילה של הבית בכלל ולבני הנוער בפרט. "הרעב של גיל ההתבגרות" בשילוב עם חוסר במסגרת אכילה קבועה, יוצרים תחושה של בלגן בלתי נשלט לאורך כל שעות היממה.

כדי שהשנה נעבור את החופש הגדול בצורה קצת יותר "שפויה", חשוב לאמץ כמה כללים והרגלי אכילה במסגרת המשפחתית, שיעזור לשמור על המסגרת התזונתית של הילדים לאורך החופש הגדול (ועל השפיות שלך...)

כן, בניית שגרת אכילה היא כלי מרכזי ליצור סדר ולהפסיק את הסחרור סביב החיפוש הבלתי נפסק אחרי אוכל.

הדרך הנכונה היא להתחיל את השגרה התזונתית מארוחת הבוקר!

נכון, השעה בה הילד קם לא תמיד מוגדרת על ידי שעון גריניץ כ"בוקר", אך שעת הקימה היא בפועל השעה בה הילד צריך להתחיל להזין את גופו כדי לא ליצור חסר תזונתי ש"ישלם עליו מחיר יקר" ברעב בלתי פוסק לאורך כל שארית היום.  הבית הוא לא מסעדה! מותר להגדיר טווח שעות שבו מתעוררים ויש ארוחת בוקר. למשל עד 12:00 או כל שעה אחרת שתקבע. הארוחה הראשונה היא לא ארוחת הצהרים (תור השניצלים יגיע מאוחר יותר!). נכון, מחקרים רבים הוכיחו שארוחת הבוקר היא הארוחה הכי חשובה ביום, אך זה לא מספיק להגיד "תאכלו!" או "תתנפלו חופשי על המקרר". צריך לכוון את הנערים לבחור ארוחת בוקר נכונה שלא תפתח להם את התאבון להמשך היום. כלומר, חשוב שארוחת הבוקר תכלול: חלבון, נוזלים, סידן יהיה נהדר וכמובן פחמימות. שימו לב: ארוחת בוקר עשירה בסוכרים עלולה לפתוח את התאבון ולגרום לאכילה בלתי נשלטת בהמשך היום. לכן ההמלצה היא לבחור ארוחת בוקר עם כמות נמוכה של סוכרים. לדוגמה, דגני בוקר עד כפית סוכר למנה, עם חלב/יוגורט וכוס שתיה. אופציה זו טעימה וקלה להכנה גם עבור ילדים שנמצאים לבד בבית בשעות הבוקר. היא מזינה ומאפשרת לספק לגוף את כל הדרישות של ארוחת הבוקר בעקרה אחת (אין הרבה כלים לשטוף...) או כריך מלחם מלא עם חביתה/קוטג'/גבינה לבנה ואפילו להכין ממנו טוסט עם גבינה צהובה יכול להיות אופציה לארוחת הבוקר. אפשרות נוספת היא סלט ירקות/ירוקת חתוכים עם קוטג' וביצה קשה/עין וקרקרים מקמח מלא או שוב שילוב של לחם/פיתה מקמח מלא. למרות שהשעה יכולה להיות "צהרים" זו עדין ארוחת הבוקר ואל תוותרו על המרכיבים התזונתיים החשובים לפתיחת היום. את ארוחת הצהרים הגדירו בשעה מאוחרת יותר לכיון 15:00-16:00 בהתאם מה שמתאים לסדר היום של הבית.

לא לוותר על סדר יום חשוב וידוע מראש,

ארוחת הבוקר היא כמובן הפתיחה הנכונה של היום, אך גם ההמשך צריך להיות מסודר. מותר וצריך להגדיר לילדים זמנים של אכילה, למשל כל 2-2.5 שעות ואף לציין מתי זו ארוחה מרכזית/עיקירית ואף להגדיר ארוחות ביניים. ארוחת ביניים יכולה להיות מנה של דגני בוקר עד 1.5 כפית סוכר למנה, עם חלב/יוגורט כי הם מספקים לילד טעם מתוק בלי עומס הסוכרים הנמצאים בחטיפים אחרים וממתקים. אפשרות נוספת היא אפילו לקחת את דגני הבוקר כנישנוש בקערה ללא חלב (כמובן להגדיר מראש את המידה שאוכלים ולא "לרדת" על כל הקופסה). זו אופציה טובה במיוחד אם הילד רוצה לצאת מהבית (ים, בריכה, בילוים אחרים) ולקחת את דגני  הבוקר ביחד איתו בשקית סנדוויץ קטנה כארוחת ביניים בחוץ. אופציות נוספת לארוחות ביניים הן פרי או 1-2 פרוסת לחם עם ממרח/גבינות/ריבה ועוד.

אל תפחדו להגדיר גבולות של זמני אכילה ובחירת סוג המזון. בבית הספר הם יודעים להתאפק במהלך השיעורים עד ההפסקה הבאה. רק שבבית זו האחריות שלנו ההורים להציב גבולות של אכילה וצריך להיות עיקביים ולשמור על חוט שגרה.

בהצלחה!

6 הקינוחים הכי מושחתים שחייבים לטעום בחו"ל

בלי מזומן: הדרך הכי חכמה להשתמש בכסף בחו"ל