תירוץ הוא התנצלות המנסה להצדיק דבר מה שאיננו כשורה. כולנו מספרים לעצמנו ולאחרים תירוץ מדי פעם ומסדרים לנו את המציאות כפי שנוח לנו לראות אותה. אולם בכל הנוגע לתירוצים של מעשנים, מדובר בהרגלים הניתנים לשינוי, עם קצת מודעות.

 

עוד באון לייף:

 

הנה התירוצים הגדולים שמעשנים מספרים לעצמם (תוך כדי הצתת סיגריה נוספת כמובן), כפי שמעידים שניים שכבר פגשו לא מעט מעשנים בחייהם: אהוד אברהמסון, מייסד מכון אברהמסון ומומחה לגמילה מהתמכרויות, וענבל חזקיה-חלפון, פסיכולוגית קלינית ממרכז ד"ר טל:

 

אברהמסון יד-ביד: גמילה מעישון חינם

הקליקו וקראו על פרויקט "יד ביד" של אברהמסון, בו נערות ונרות עד גיל 18 וחיילים בסדיר, זכאים לתכנית שנתית בחינם!

 

רוצים להפסיק לעשן? אברהמסון- 9933* לכניסה לאתר הקליקו כאן

 

 

"עישון זה מרגיע"

מדובר בתירוץ גדול שאין לו ביסוס מדעי מחקרי, ואף להיפך: לא רק שהסיגריה לא מרגיעה, אלא היא מובילה לחוסר סבלנות, "פתיל קצר" ועצבנות וכמובן גם לסיגריה הבאה. החלק המרגיע הוא ההתעסקות במשהו עם הידיים, אבל זו התניה כי אפשר להתעסק עם משהו אחר, ובכל מקרה היא לא מרגיעה את המחשבות.

 

"אני מעשן רק חמש סיגריות ביום"

כמו בנוגע למשקל עודף או לעתים בהקשר של גיל, רוב המעשנים נוטים להפחית את כמות הסיגריות שהם מדווחים עליהן לעומת הכמות שעישנו בפועל. מי שטוען שהוא מעשן "רק" חמש סיגריות ביום ככל הנראה מעשן בערך פי שתיים-שלוש, כ-15-10 סיגריות ביום. בן הדוד של התירוץ הזה הוא "אני מעשנת רק שאני יוצאת עם חברים". בן דוד רחוק נוסף הוא הטענה "אני מעשן רק סיגריות לייט והן פחות מזיקות", או "אני מגלגל בעצמי את הסיגריות ויודע מה נכנס לגוף שלי".

 

"הגוף צריך את הניקוטין" 

רבים משליכים את ההתמכרות שלהם על הגוף שלהם, הוא זה שצריך את זה ולא הם. יש שורה של מחקרים על התלות בניקוטין ועל הצורך הפיזיולוגי, אולם הצורך הזה חולף ומתפוגג תוך ימים ספורים. ההתמכרות האמיתית היא להרגל ולצימודים: סיגריה עם קפה, סיגריה עם בירה, סיגריה אחרי סקס, הסיגריה של הבוקר וכך הלאה. ההתמכרות היא להרגל ולא לחומר הכימי (ניקוטין ואחרים במקרה של עישון). ובכלל, אנשים נוטים להרחיק מעצמם את התלות – זה לא אני, זה הגוף שלי.

 

 

"הפסקת עישון תפגע בביטחון העצמי שלי"

למעשנים רבים קשה להיות לבד עם עצמם מבלי לעשן, או להיות בחברת אנשים ללא התיווך של הסיגריה. סיגריה נתפסת בעיני מעשנים רבים כחברה הכי טובה, הנאמנה והמסייעת בכל מצב. דמיינו שהגעתם מוקדם למסיבה ואתם צריכים לחכות לבד, מעשנים ישלפו מיד סיגריה שתקל על המבוכה ועל השהות בחברת עצמם. ואכן מעשנים רבים מדווחים שעם סיגריות הם מרגישים פחות לבד, אולם כאמור זה תירוץ הדורש התמודדות אמיתית עם עניינים של ביטחון עצמי.

 

"אני יכול להפסיק מתי שאני רוצה, אני בכלל לא מכור. עובדה שכבר הפסקתי כמה פעמים" 

הגוף אמנם מתנקה די מהר מחומרים הכימיים, אולם מההרגל קשה למעשנים להיפרד ולהיגמל. בפועל מדובר בתירוץ גדול כי אנשים מעשנים מתקשים להפסיק ולהתנהל ללא הליווי של הסיגריה. לעתים קשה להם ליהנות מקפה, בירה, בילוי במסיבה או בפאב בלעדיה, כיוון שהפכה למרכז החוויה ולא רק בת-לוויה. הריגוש קיים אצל רבים רק בזכות הסיגריה, והם "מרגישים ערומים" בלעדיה. לרוב מעשנים מתרצים לעצמם את הסיפור הזה במשך שנים ארוכות.

 

"אני מעשן כבר שנים וזה לא פוגע לי בכלל בגוף \ בכושר"

מעשנים רבים חושבים לעתים שהעישון "מתקזז" עם ספורט, אוכל בריא ושאר הרגלים בריאים. ובכלל, מעשנים רבים לא מודעים לעובדה שמדובר בנזק מצטבר. בשנות ה-30-20 לחיים עוד לא מרגישים את הנזק, עדיין אפשר לרוץ בקלות ולנשום בחופשיות, אך לקראת אמצע-סוף שנות ה-30 מתחילים לחוש את הנזקים בבירור.