הדס חלפון, 24

"אני לא יודעת אם הפרט הזה חשוב – אבל חזרתי בשאלה, באתי מבית דתי ובני המשפחה שלי דתיים. הרבה פעמים אומרים לי שאני בוחרת לפרסם תמונות כאלה בגלל זה אבל זה ממש לא ככה. 60% מהגוף שלי קעקועים, וזאת אמנות, גם גוף האישה בכללי הוא אמנות."

ממתי את מעלה את התמונות האלה?

"בשנה- שנתיים האחרונות. לפני כן עבדתי במשרד עו"ד ונהגתי להגיע עם בגדים ארוכים. פעם אחת הבוס שלח לי בקשה בפייסבוק, ראה את כל הקעקועים ואמר שלא רואים עליי, כאילו מה- אם למישהו יש קעקועים צריכות להיות לו קרניים? הרגשתי שזה לא בשבילי ועזבתי. ועדיין, החלום שלי זה להיות שופטת בבית המשפט.

עכשיו אני עובדת בסטודיו לקעקועים, מקום בו אני יכולה לבוא עם שורט וגופייה ולהיות פשוט אני... גם בדירה שלי עם השותפות אני מסתובבת רק עם תחתונים. לא אוהבת שאומרים לי מה לעשות ומה ללבוש. זה לא בקטע מיני, זה פשוט נוח לי יותר."

תמונות עירום. הדס חלפון. צילום: עומר שפירא

לבני אדם עם קעקועים יש קרניים? הדס חלפון. צילום: עומר שפירא

איך התחיל כל העניין עם פרסום תמונות ברשת?

"תמיד צילמתי את עצמי ככה. התחלתי לשתף מאז שהתמלאתי בקעקועים. אני מעלה לאינסטגרם תמונות וצילומים יומיומיים, וגם את התמונות בעירום עם חברות אני מעלה לשם.

יש לי איזה 40 בקשות מצלמים שרוצים לצלם אותי, לא צוחקת. אני מבינה שזה הגיוני שפתאום יש בחורה שלא אכפת לה והיא חושפת אז בטח הצילומים יהיו יותר סקסיים, אבל לרוב אני באמת לא בעניין. אני עושה את זה בשביל התחביב והכיף ולא כי אני צריכה לפרנס את עצמי. אם אני מצלמת תמונה והיא מוצאת חן בעיניי אז אני פשוט מעלה אותה וזה עושה לי טוב. אני לא צריכה ללכת לסטודיו ולעמוד שעות בצילומים עם הצלם שלא מפסיק לחפור לי.. בכל הסטים שהייתי הצלמים היו מטרידים, לא שחררו לי את התמונות בקלות.. זה מזעזע וזאת תעשייה מסריחה, אז אין לי מה לחפש שם."

מה המטרה של השיתוף?

"בהתחלה שיתפתי בשביל המחמאות, זה היה מגניב וגם עזר לי להשלים עם עצמי. אז רואים לי את הכפל, אז מה, זה שם. פעם הייתי יותר פרפקציוניסטית. אם יש משהו טוב שיצא לי מכל זה, זה שלמדתי להשלים עם קילו מיותר פה או שם, לאהוב את עצמי ככה".

איזה תגובות את מקבלת?

"מישהו פעם אחת כתב לי "אל תעלי תמונה אם את לא עושה הגדלת חזה לפני" אמרתי לו "אין בעיה, אני אעשה". זה התגובה הכי מוזרה שקיבלתי, וכביכול הכי שלילית.
כשאני מעלה תמונה לאינסטגרם תוך כמה דקות אני מקבלת איזה 30 הודעות מגברים... בדרך כלל אלה בדיוק אותם גברים. תגובות אני לרוב מוחקת, ואני לא עונה להודעות – אלא אם זה חברות או אנשים קרובים. קיבלתי המון הצעות - שעונים יקרים או סכומי כסף תמורת תמונה... אבל אני לא מתייחסת. הרבה אנשים מפורסמים פונים אליי, הם חושבים שאם הם מפורסמים הם ישיגו כל מה שהם רוצים וזה פשוט לא עובד ככה.

בפייסבוק התגובות 100% חיוביות, חוץ מאיזה דתי או שניים שיגיד לי שזה לא צנוע. שם אני גם מקבלת כל הזמן הודעות מטרידות, בלי קשר להעלאת תמונות. בהתחלה זה מאד הציק לי, אבל עם הזמן למדתי להשלים עם זה, כי גם ברחוב אני מקבלת תגובות כאלה. אין מה לעשות... זה כמובן לא בסדר אבל זה מה יש. גבר תמיד נשאר גבר. הם רואים אותך עם שורט וגופייה וישר מגיבים, שורקים, ו"בואי נצא" ו"אני אזמין אותך לאכול"... מילא באינטרנט, אבל ברחוב אני הרי לא יכולה להתחמק מזה. אם אנשים מרגישים בנוח להגיב איך שבא להם, אני ארגיש בנוח לעשות מה שאני רוצה.

שי לי כהן, 45

"העליתי תמונות עוד לפני שהייתי מודלית עירום, אבל אז הן היו פחות מקצועיות. כאלה שצילמתי בעצמי, וכאלה שהאקס שלי שהוא צלם חובב  צילם. תמיד הרגשתי בנוח עם עירום, ויש לי דף פייסבוק אחדבו נמצאים כולם - משפחה, חברים ועבודה - ונראה לי הכי טבעי שכולם רואים את שי-לי האמיתיתללא מסיכות, העמדות פנים וחצאי אמיתות.

אני עובדת בתחום האיפור עם המון אנשים - מתחום הטלוויזיה, קולנוע, פרסומות ואופנה - ביניהם גם דתיים, וכולם מכירים אותי ומקבלים אותי כמו שאני. העירום והצילוםהם חלק ממני."

תמיד הרגשתי בנוח עם עירום. שי לי כהן. צילום: רודי אלמוג

תמיד הרגשתי בנוח עם עירום. שי לי כהן. צילום: רודי אלמוג

ולמה דווקא עירום? הרי אפשר להראות אותך האמיתית גם לבושה, לא?

"זה חלק מהאמנות. כשאת עומדת בעירום מול המצלמה, את חושפת את כל מה שבך- פיזי ונפשי. לכן גם השיתוף,זה סוג של גילוי עצמי. בנוסף אני כמובן נהנית מהתוצר, מלראות איך הצלם תופס אותי דרך העדשה. זאת גם עבודה, והחשיפה מביאה עוד עבודות. יצא לי כבר לעשות כמה פרסומות ואפילו וידאו שיצאו לחו?ל. זה כסף טוב."

מתחילים איתך בעקבות התמונות?

"מעט מאד הודעות וגם הן מנומסות. אני נתפסת כאשה חזקה כך שקצת פוחדים להתחיל איתי. התמונות שלי הן לא פורנוגרפיות, אז ?חרמנים? לא מחפשים אצלי ולכן אני גם מאמינה שיש פחות הודעות מטרידות".

את חושבת שעירום "מיני" גורם ליותר הטרדות?

"אני חושבת שגברים נוטים לחשוב שהודעות - מה שאנחנו תופסות כמטרידות - הן בסדר אם וכאשר אישה מצטלמת למטרה מינית".

אני נתפסת כאישה חזקה. שי לי כהן. צילום: ישראל שורצברג

אני נתפסת כאישה חזקה. שי לי כהן. צילום: ישראל שורצברג

אבל יש שיראו בתמונות שלך מיניות כי הן עירום, לא?

"תמיד תמצאי את האדם שימצא את התמונות שלי כמיניות. יש גם מי שרואה בילדה בת 6 עם גופיה אובייקט מיני, אבל אדם בעל מחשבה יכול לראות ולהבין כי המטרה כאן היא אומנות ולא פורנו."

איזה תגובות את מקבלת?

"מעט תגובות שליליות, וגם אלה היו רק בהתחלה. אני כן מקבלת שאלות כגון: "מה הבנות שלך אומרות?" ובכן, הן גדולות ומכירות את אמא היטב, עירום תמיד היה חלק ממני. את מוזמנת לדבר גם איתן."

וכך עשיתי.

אורן כהן, 18. הבת של שי לי

"אני פשוט שמחה שהיא נהנית, יודעת שזה חשוב לה ואני כמובן תומכת. הצילומים עצמם לא מפריעים וגם לא שהן מפורסמות באינטרנט, כי אני מבינה את המטרה. גם הצלם וגם המודל מוציאים החוצה דברים שלא יכלו או לא רצו להוציא לעולם בדרך אחרת"

את מקבלת תגובות מהסביבה על זה?

"אי אפשר שלא למען האמת. אנחנו בית די פתוח, וכשחברים שלי מגיעים אנחנו לא רצות לכסות את התמונות שנמצאות בבית- מבחינתנו לתלות תמונה שאמא מודלית בה זה כמו לתלות ציור שלי על המקרר. לקח מעט זמן להתרגל אבל הרוב המוחלט של הפידבק הוא חיובי."

בשום שלב לא הרגשת מובכת מזה?

"מעולם לא. עירום בבית זה לא דבר חדש וזה לא כאילו היא הושיבה אותי ואת אחותי לשיחה על זה שהיא מצטלמת בעירום. היה נורא קל לקבל את זה, כי לא עשינו מזה סיפור. חלק מלגדול בבית פתוח זה שאתה גדל להיות בנאדם כזה".

זה משהו שחשבת לעשות בעצמך?

"התעניינתי יותר להיות בצד השני למען האמת. אני תלמידת אומנות לשעבר וחלק מהעבודות שעשתה מעניינות עד מאוד ברמה צילומית טכנית".

רייבן נתנאל, 28

"הייתי המון שנים ברע עם עצמי, בין היתר סבלתי מהפרעות אכילה. כשחזרתי למשקל תקין חשבתי שצילומי עירום יעזרו לי להתחבר לגוף שלי מחדש, כי הוא היה חדש לי. לפני 5 שנים התחלתי להעלות צילומים מקצועייםלפייסבוק, אבל עשיתי זאת עוד קודם לכן באתרי צילום למיניהם, גם פורנוגרפיים."

ומאז את משתפת לעתים תכופות?

"כן. בעבר הצטלמתי מדי פעם בשביל הכיף וזה עשה פלאים לביטחון העצמי שלי. אחרי שאת מצטלמת באופן קבוע את מתחילה להכיר את הגוף שלך טוב יותר. נהגתי לשבת בבית ולבדוק זוויות של עצמי, לצלם ולפרסם את מה שנראה טוב לטעמי. אחרי שנה שנתיים החלטתי שלהצטלם בצורה מקצועית זה מה שאני רוצה לעשות ולאט לאט הפכתי את זה לקריירה."

לאט לאט הפכתי את זה לקריירה. רייבן נתנאל. צילום: מוטי שמש

לאט לאט הפכתי את זה לקריירה. רייבן נתנאל. צילום: מוטי שמש

למה לשתף בעצם?               

"כל התמונות המקצועיות שעשו לי עלו לאינטרנט בסופו של דבר, כי פידבק חשוב לי, זה מרים ומעודד. שמתי לב שעם הזמן מה שעשיתי הביא ביטחון להמון אחרות לחשוף את הגוף שלהן מבלי לפחד. אפילו הרמתי פרויקט צילום עם עוד כמה בנות בצורות וצבעים שונים בשביל המורל."

את לא חוששת לפרטיות שלך?

"לא, כי אני לא חושבת שאני צריכה להסתיר את עצמי או להתבייש במה שיש לי. אני מרגישה מאד בנוח בעירום שלי ולא נבהלת או חוששת מפידבק לא חיובי. עובר לי מעל הראש."

אז רוב הפידבקים חיוביים?                       

"כן. בעיקר מנשים האמת. קיבלתי ואני מקבלת המון תגובות חיוביות כי אני מודעת לחוסר השלמות שלי - אין לי בעיה להראות את הבטן או סימני מתיחה, אני לא מנסה להיכנס למשבצת של איזו בובת ברבי. גברים לרוב רואים אותי כזולה ולא מסוגלים לראות שאני בן אדם מעבר לציצים שלי."

אז התגובות השליליות מגיעות מגברים לרוב?                       

"כן, בהחלט. לא אומרת שאין נשים חפות מפשע אבל בעיקר גברים מרשים לעצמם.
קיבלתי הצעות למין בתשלום, איומים שישלחו את זה למשפחה שלי - למרות שכולם אצלי יודעים... יצאו מנקודות הנחה שאני משתמשת בסמים קשים ושרע לי בחיים, אמרו לי שלא תהיה לי זוגיות ולא ילדים ושום דבר טוב לא יקרה לי בחיים".

מאיפה זה מגיע לדעתך?                       

"אני חושבת שמלמדים גברים ונשים כאחד לפחד ממיניות ומביטחון עצמי, כי מבחינתם אין מצב שזה מגיע ממקום חיובי. לא קיים כזה דבר. אין שיח הוגן על מיניות של נשים בפרט, לדעתי. לגברים מותר ולנשים אסור. הן צריכות להצניע את עצמן וכל מי שלא בוחרת בדרך הזאת, כנראה נערת לווי לדעתם."

 אין שיח הוגן על מיניות של נשים. רייבן נתנאל. צילום: ליאור פינקסון
 אין שיח הוגן על מיניות של נשים. רייבן נתנאל. צילום: ליאור פינקסון

 אמרת שהמשפחה יודעת - איך הם הגיבו לזה?                       

"יש לי שתי אחיות קטנות שמאוד אוהבות את מה שאני עושה. תמיד מספרות לי שמראות לחברות ומשתפות תמונות שלי בפייסבוק בגאווה. גם אמא שלי גאה בי. היא אפילו תלתה תמונה מקצועית שלי במשרד שלה. אבא שלי ז"ל פחות התחבר וגם היו לנו מריבות על זה, אבל אני לא חושבת שיש להורים או למשפחה לגיטימציה להגיד לי מה מקובל מבחינתם ומה לא. אמנם יצאתי בטוב עם התמיכה המדהימה מהמשפחה הקרובה שלי, אבל חושבת שאפילו אם זה לא היה ככה הייתי ממשיכה לעשות את מה שעושה לי טוב כי אלו החיים שלי בסופו של דבר. אני לא מזיקה לאף אחד".