לקראת יום האישה הבינלאומי מרבים להזכיר את הספורטאיות הישראליות הידועות, כמו שחר פאר, קרן ליבוביץ ויעל ארד. לאורך השנים חשבתי, אולי באופן נאיבי, שספורט מקצועי אומנם מאופיין על ידי בחירות תחומי ספורט שונים לגברים ונשים, אך לא תיארתי לעצמי שענפי הספורט המקצועיים הינם לרוב גבריים לחלוטין.

מתוקף תפקידי כדיקאן סטודנטים במסלול האקדמי המכללה למינהל, אני גם אחראית על תחומי הספורט. למרות שראיתי כבר בתחילת הדרך שקט רגל וכדור סל יוצרים יותר התעניינות בקרב הסטודנטים מאשר בקרב הסטודנטיות, לא ייחסתי לכך משמעות רבה. הרי מדובר בסוג של ספורט עממי, קבוצות של סטודנטים שמשחקים במשחקי אס"א, שאומנם מכילים גם ספורטאים מקצועיים, אך העובדה שיותר גברים מנשים מתעניינים בענפי ספורט אלו לא נראתה לי חריגה, במיוחד לאור העובדה שאם מסתכלים על סך הספורט העממי, לפחות בארה"ב ובאירופה, יותר נשים מאשר גברים חברים במועדוני ספורט.

בשנים האחרונות המסלול האקדמי גם מעודד ספורטאים מקצועיים לבוא וללמוד, מתוך תפיסה שהקריירה הספורטיבית קצרה מאד ויש גם חיים אחרי גיל 25-30.

 

הנחנו כי ספורטאים מקצועיים יהיו סטודנטים טובים. ההפתעה הגדולה מצדי הייתה שמשמעותית יותר ספורטאים מאשר ספורטאיות הגישו מועמדות למלגה שאנו מציעים לאוכלוסייה זאת. מחקר שנעשה על ידי ה- Women Sport's Foundation בארה"ב מראה שגם אחרי שנים של חקיקה בעניין אשר דורשת ממוסדות חינוכיים ואקדמיים להשקיע את אותה כמות של כסף בקידום גברים ונשים בספורט, נשים עדיין מקבלות רק 41% מסך ההזדמנויות להשתתף בפעילות ספורטיבית למרות שהן מהוות כמעט 60% מהסטודנטים.

נשים זה אלו עם בגדי הים?

ספורטאיות במוסדות אקדמיים בארה"ב מקבלות רק 36% מכלל תקציבי הספורט, 45% מכלל מלגות ספורט ו-33% מכלל הכסף שמושקע בגיוס ספורטאים. כל זה למרות שנים של נסיון להשוות בין מעמד האישה והגבר הספורטאי בארה"ב.

 

יתרה על כך, כשהתחלתי לחפש מידע על נשים וספורט, הנושאים הראשונים שעלו בגוגל היו סביב סקס, נשים וספורט. מנוע החיפוש הגדול בעולם מיד מציג תמונות של נשים צעירות בבגדי ים וכמעט ולא מציג נתונים מקצועיים.

במחקר אחר שנעשה בנושא סטראוטיפים בשידורי ספורט, נמצא שבשידורי ספורט יש משמעותית פחות תשומת לב וזמן שידור לספורטאיות; נשים מופיעות בעיקר כאובייקטים מצחיקים וסקסיים. בשידורי ספורט, הדיווח הסטטיסטי ומתן פרשנות עבור משחקי גברים היה רחב ומעמיק יותר מאשר עבור משחקי נשים. בתחומי הטניס והכדור סל ההתייחסות לשחקניות הייתה אינפנטילית והן כונו "בנות" או "צעירות" למרות שדיברו על שחקנים כעל "גברים". בנוסף הייתה מגמה להתייחס לנשים בשם הפרטי ולגברים בשם המשפחה

גם שדרניות אין

בדו"ח שפורסם ע"י האו"ם בנושא "נשים, מגדר וספורט", דווח כי בעיית חוסר השוויון חמורה מאד בכל תחומי הספורט בכל העולם. מתברר כי בספורט ישנה אפליה רבה מאד, יותר מאשר בתחומים אחרים כמו חינוך, השכלה ואף עבודה פרופסיונלית, מקצועית וניהולית.

 

בנוסף, נמצא שאף בסביבת העיתונאות והשידור של הפעילות הספורטיבית יש חוסר בולט בנשים. מחקר של ה- Media Report to Women מראה כי בארה"ב רק 6% מכלל עורכי הספורט הינן נשים, ורק 10% מעורכי המשנה, 9% מהכתבים ו-6% מכותבי הטורים הינן נשים בכתבות ובעיתונים שמתמחים בספורט. זאת אומרת שלא רק בקרב הספורטאים עצמם יש פערים מגדריים ענקיים, אלא גם בדיווח על הספורט.

מכאן שאם אנו רוצים ליצור הזדמנויות רבות יותר לספורטאיות מקצועיות ולקדם נשים בתחום הספורט יש צורך בהתערבות ברמת המדינה והממשל. יש צורך לשנות עמדות, לחלק את התקציבים באופן שווה יותר ואף להשתמש באפליה מתקנת על מנת לעודד נשים, נערות וילדות לחשוב על ענפי ספורט שונים כאטרקטיביים ולעודד אותן לראות הזדמנות בעשייה ספורטיבית.