השבוע הכי הזוי בחיי-ככה זה להיות מעצבת

החלטתי לשתף אתכן בשבוע הכי הזוי שהיה בחיי.

יום ראשון התחיל בבית חולים אסותא...עברתי ניתוח בטן שפירק אותי לגורמים לחלוטין. בלי יכולת לזוז או לדבר מרב כאבים.

 בטלויזיה ראיתי את טריני וסוזנה מתראיינות ועושות סטיילינג לכל בנות ישראל, אני מודה ממש ממש קינאתי...

גם אני רציתי להיות שם,לגעת במעט מאבק הכוכבים שהבחורות המדהימות האלו מפזרות אחריהן.

הרגשתי בין רגע שאני חוזרת לתקופת הנעורים,מעין טיול אחורה בזמן. בחזרה לתקופת התוכנית הראשונה שהייתה להן ב BBC. הן היו בשבילי השראה והשפיעו במקצת על מה שאני לובשת היום. 

מאד רציתי לפגוש אותן, להראות להן את התכשיטים שאני יוצרת ולשמוע את דעתן..האמת גם רציתי שיבחנו אותי יעירו הערות ואולי אפילו יסכימו לעשות לי מייקאובר.

ביום שלישי פירסמה הסטייליסטית גילי סיוון בפייסבוק שלה כמה היא עסוקה השבוע עם הפרוייקט של הצמד בביוטי סיטי.  בו ברגע גמלה בליבי ההחלטה ,אני עושה ניסיון אחרון,שלחתי לה בקשה :"אשלח לה כמה שרשראות שלי ואשמח אם תעביר אותן בשמי לטריני וסוזנה".

מיד אחר כך חזרתי לעמדת הפיחלוץ שלי במיטה, הרוסה מכאבים ועדיין לא מסוגלת ללכת.

ביום חמישי בשעה 12 בלילה קיבלתי הודעה מגילי: "יעל תגיעי מחר בבוקר לגני התערוכה עם השרשראות אני אנסה לעזור לך".

הייתי מבולבלת, מה אני עושה? לזוז אני לא יכולה, אבל לפספס את ההזדמנות הזאת?.

בהתייעצות קלה עם בן זוגי שיחיה..(בינינו לא ממש הייתה התייעצות, יותר תחנונים מצידי שיעזור לי להגיע לשם) הוחלט לנסוע בבוקר.

בבוקר לקחתי מנה גדולה של משככי כאבים ונסענו, כשהגענו פגשתי את גילי המקסימה שהכניסה אותי לחדר המדידות.

כשנכנסתי,טריני ואנני הסטייליסטית שלה היו בפעולה...בדיוק באמצע מייקאובר.אני ישבתי לי בפינה ונהניתי מכל רגע.

המפגש שלי עם טריני היה קצר מאד אבל מדהים, היא התיישבה ליידי ,סיפרתי לה קצת עליי והראיתי את התכשיטים, היא ממש אהבה אותם ואת הקונספט האקולוגי שמאחוריהם, אחר כך ביקשה ממני לקום שתוכל להסתכל אליי (זה השלב בו באמת פחדתי, גם כי מהניתוח כאב לי לקום:-)   וכי פחדתי ממה שיהיה לה להגיד עליי).

מבט אחד וכל מה שהיה לטריני להגיד זה "מאיפה נעליים שלך? הן מדהימות!"..את לא צריכה מייקאובר.

וואו לזה באמת שלא ציפיתי...

נעמדנו לעשות קצת פוזות למצלמה, בינינו איך אפשר בלי..אחר כך ישבתי גם עם אנני הסטייליסטית שלה שהיתה מקסימה ואדיבה בדיוק כמוה..

מבחינתי הגשמתי חלום נעורים..הייתי מאושרת ובעננים. אם יש דרך לסיים שבוע שהתחיל כ"כ רע זאת הדרך.

שמחתי לגלות השבוע שוב, שבתוך העולם התחרותי ישנם אנשים נחמדים שיודעים להושיט יד ולפרגן ומוכנים לעזור אחד לשני, זה חימם לי את הלב עוד יותר.

המסקנות שלי מהשבוע החולף: להמשיך להאמין שיש אנשים טובים סביבנו ולהיות בעצמי אחת מאותם האנשים הטובים.

המסקנה השניה: להגשים חלומות ולא לפחד, זאת התרופה הכי טובה :-)

שיהיה לכולן שבוע מקסים של הגשמת חלומות.

יעל אוריאלי

בחזרה אל "הבלונדה"

והנה התמונות מהאירוע: