אני רותחת מזעם בפעם המיליון.

 

למה?

 

כי ראיתי כתבה בטלוויזיה על כך שפותחים סניפים של הרשת האמריקאית Forever 21 בארץ.

 

בהתחלה מאוד התרגשתי. מהאתר שלהם הצלחתי לראות כי יש להם בגדים יפים, המחירים נוחים, וכמעט הכל במידה שלי. אבל אז אמרו, כאילו זה דבר שולי לחלוטין, שהמידות בארץ יוגבלו עד מידה 40, גג 42.

 

ואני אומרת: סליחה??? למה שאני לא אוכל לקנות אצלכם?

 

עוד ב-Onlife:

 

הצצתם לחברים שלכם במייל? אתם עלולים להשמין!

איך לדרוש את השכר שמגיע לך?

סיילים לקראת החגים - הקניות במרחק הקלקה אחת

 

למי שלא מכיר אותי - היי, אני שרון. מידה 44 וגאה בזה. גובה 1.76, 80 קילוגרמים פחות או יותר, ולא, אין לי בעיה להגיד לכם את זה. הגוף שלי, למרות המידה שנחשבת כל כך מפחידה כאן בארץ, נראה סבבה לגמרי, ואני לא נראית כמו משהו ענקי ויוצא-דופן שלא נראה כאן מעולם.

 

 

 

 

כן, אז ככה נראית מידה 44. לא כל כך נורא ומפחיד כמו שזה נשמע, נכון? אז למה עבור רשתות האופנה בארץ אני נחשבת הר או חייזר שלא מהעולם הזה? למה הרשתות האלו מסרבות להכיר בקיומי? למה הן מכחישות את העובדה שבארץ יש נשים מלאות, נשים עם אגן רחב, נשים עם קימורים? למה הן מסננות אותנו מקהל הלקוחות שלהן?

 

כמה עובדות:

 

1. הידעתם שלרשת האופנה H&M יש ליין בגדים במידות גדולות שרץ בכל העולם, אבל רק בישראל החליטו להוריד אותו מהמדפים? קוראים לליין B&B, כלומר Big & Beautiful, למה רק בישראל מתייחסים לנשים במידה 44 כאל מצורעות? למה אנחנו שונים משאר העולם? פעם אחרונה שבדקתי לא היה פה רוב של נשים רזות.

 

2. אני, בתור מידה 44, מצליחה למצוא בגדים רק בשלוש רשתות קבועות: קסטרו, רנואר ולוצ'י, שגם אצלם יש חלקים מהקולקציה שנגמרים במידה 2. כלומר, רק חלק מהבגדים בחנויות האלו מסוגלים להתאים לי. ועוד פיסת מידע מעניינת ? במידה ואני עכשיו עולה 3-4 קילוגרמים ועולה מידה, שזה דבר שיכול לקרות בקלות לכל אחת מאיתנו, אין לי איפה לקנות יותר. גם לא בשלוש הרשתות             האלו. אני ב'קבוצת סיכון' מהבחינה הזו.

 

3. הידעתם שבחנויות רבות, כמו זארה, פול אנד בר, מנגו, טי-אן-טי, נו-ניים, גריפ, ועוד, הבגדים מגיעים אך ורק עד מידה מדיום או מידה 40? וגם אם הם טוענים שהם עוברים את המידה הזו, מידה 44 שלהם מקבילה פחות או יותר למידה 38 המקובלת? עליי אתם לא עובדים, זה שרשום על הבגד פעמיים את הספרה '4' לא הופך אותו לגדול יותר. הוא עדיין פצפון וצר.

 

חנויות ייעודיות

רבים מכם בטח ישאלו את עצמם 'אז למה היא לא קונה בחנויות המיועדות למידות גדולות? ובכן, התשובה פשוטה ? אני בחורה צעירה, בת 22, למה עליי להתלבש כמו סבתא שלי? למה עליי ללכת עם בגדים שנראים עליי כמו שקים? מלבד העובדה שחנויות למידות גדולות הן יקרות יותר לרוב, הן גם מייצרות בגדים גדולים, מבגרים, ולא מחמיאים.

 

אה כן, וגם שכחתי לציין את העובדה שהבגדים שם עוקבים אחרי קו האופנה שהיה לפני עשר שנים ולא לפי הנוכחי. בקיצור ? לבחורות צעירות ותוססות אין מה למצוא שם. גם לנשים מעט יותר מבוגרות, שעדיין רוצות לעקוב אחרי האופנה האחרונה - אין מה לחפש בחנויות האלו.

 

אז כן, למי שלא יודע, נשים שעוברות את מידה 40 בארץ הזו נענשות על-ידי רשתות האופנה. כן, הן מנסות להעביר לנו סדרת חינוך כדי שנראה כמו שהן חושבות שאנחנו צריכות להראות ? מידה 0. הן מחרימות אותנו. למרות כל הניסיון לגזול את מיטב כספי הלקוחות שלהן, הן עדיין מרשות לעצמן בחוצפתן לסנן אותנו מהרשימה הזו. זה כמו להגיד לנו 'מצטערים, אתן לא מספיק טובות בשביל הבגדים שלנו, תרזו 20 קילו ותחזרו אלינו'.

 

אז סליחה, אבל מי אתן, רשתות יקרות, שתחליטו שאני לא מספיק ברמה בשביל ללבוש את הבגדים שלכן? מי אתן שתשפטו אותי ותחליטו שאני פחות טובה מבחורה רזה?

 

אני מרגישה שמחרימים אותי, שמנדים אותי. כל שופינג הוא מסע חיפושים מפרך אחר בגד שיעלה עליי. וזה לא שאני שוקלת 400 קילו ? אני בסה"כ מידה 44! ויודעים מה, גם בנות שהן במידות יותר גדולות ממני לא צריכות להרגיש כמו דובות גריזלי כל פעם שהן נכנסות לחנות בגדים. מגיע להן לקנות בדיוק את אותה שמלה שהחברות שלהן קונות. מגיע להן לקנות באותה חנות כמו החברות הרזות שלהן. מגיע להן לצאת ממסע שופינג בתחושה של הנאה ולא בתחושה של תסכול ושנאה עצמית.

 

 

על מה אנחנו נענשות בעצם?

על כך שאין לנו חילוף חומרים סופר-מהיר, או על כך שאנחנו מרשות לעצמנו ליהנות בחיים האלו ואוכלות כשבא לנו? מה לעשות לא כולנו נולדנו עם אותה גנטיקה, ולא כולנו גם מעוניינות לרעוב או לאכול רק סלטים. על זה מענישים אותנו. על המשקל שלנו. קובעים שאנחנו אוכלוסייה סוג ד', אוכלוסייה שהיא כל כך נוראית עד שלא מגיע לה לקנות בכלל את אותם בגדים מהממים שהבנות הרזות יותר קונות. לזה הם הפכו אותנו. טוב שלא הכריזו עלינו כמפלצות וזהו.

 

חלק יגידו שזה כי אין ביקוש, או כי אין אפשרות לייצר את אותם בגדים לרזות ולמלאות יחדיו. לטיעון הראשון אגיד ? תסתכלו מסביבכם. באמת כולן כאלה רזות? חצי מהאוכלוסייה פה לפחות היא מעל מידה 40, או בעודף משקל. יש פה ביקוש היסטרי, רק שכולם מסרבים לשים לב לזה. לטיעון השני אענה שכבר יצא לי להיתקל בבגדים שיוצרו במידה 34 וגם במידה 44 והמידה הגדולה יותר ישבה עליי מדהים. ואם המעצב של הרשת מספיק טוב ? הוא יצליח לייצר גם עבור קהל מלא יותר. זה לא כל כך קשה כמו שעושים מזה. הם פשוט לא רוצים לעשות את זה.

 

העובדה הקיימת היא שרשתות האופנה מכתיבות לנו הכל כיום והן גם מכתיבות לנו, הנשים המלאות, להרגיש רע עם עצמנו. אז לא עוד ? צאו למתקפת נגד ואל תתנו לעצמכן ליפול למלכודת המכוונת שלהן. אז רשתות האופנה - אתן לא מעניינות אותי. אתן מוזמנות להיחנק מצידי, כי אני לא ארד גרם אחד בשביל להיכנס לבגדים הסו-קולד 'אקסקלוסיביים' שלכן. ורק שתדעו, הפסדתן קהל יעד ענקי שהיה יכול להכניס לכן עוד הרבה הרבה כסף. 

 

נקודה אחרת שאני רוצה לגעת בה באותו הקשר ומאוד חסרה בארץ ? דוגמניות במידות גדולות. בחו''ל זה טרנד, יש קטגוריות כאלו בהמון סוכנויות דוגמנות, והן אפילו מופיעות על שערים של מגזינים כמו 'ווג'! ולמה זה? כי הן עסיסיות, יפהיפיות ומדהימות. 

 

 

 

 V MAGAZINE- דוגמנית: KASIA P, צלם:S?lve Sundsb?

 

V MAGAZINE - דוגמנית: מישל אולסן, צלם:S?lve Sundsb?

 

 דוגמנית: מרקיטה פרינג - פורסם ב: V MAGAZINE , צלם:S?lve Sundsb?

 
 

כמה חבל שבישראל אנחנו אפילו לא מתקרבים לטיפה מזה. לטיפה מההבנה שגדול זה לא מכוער. אפילו להיפך ? זה יפה. לא כולנו צריכות להראות אותו דבר. יש מגוון וזה בסדר גמור.

 

הלוואי והפוסט הזה ישנה משהו. אני, בתור צלמת, מקוה שכשאפתח את מעמדי בתעשייה, אוכל לצלם כמה שיותר בנות מלאות. לצלם כמה שיותר הפקות כאלו. זה השינוי שאני מייחלת לו, ואולי יום אחד אצליח ליצור אותו.

 

משמיעה פה את הקול שלי ומקווה שכמה שיותר מכן תפיצו את זה הלאה ? כי זה חשוב.

 

רשתות אופנה ? נמאסתן עם השטויות שלכן!!!

 

קישור לבלוג: http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=656513