התלבשנו יפה, עטפנו מתנה חגיגית וצעדנו במעלה השביל, מרחוק שמענו את צעקות השמחה של הילדים, ראינו את הבלונים וראיתי את ההתרגשות מתגברת אצל האוצר שלי. מסיבת יום ההולדת הראשונה שלו.  לא הספקנו להיכנס לחצר ילד היום הולדת ומולנו ניצב שולחן עמוס בכל טוב באורך שני מטרים, עליו אינספור צלחות מלאות בכל סוגי הממתקים והחטיפים שאתם יכולים לעלות על דעתכם או בדמיונכם.

 

עוד ב-Onlife    :

- דירוג חטיפי האנרגיה הכי בריאים

- אל תיתנו ממתקים לילדים של אחרים

- איך משכנעים ילדים לאכול פירות?

 

 

ברגע הראשון לא ייחסתי לאותו שולחן כל משמעות, מה שהתברר מהר מאוד כטעות. האוצר שלי, רק בן שלוש, לא הבין מה הוא רואה. עד אותו היום הצלחתי לעטוף אותו בקיר של צמר גפן, ולא מהסוג המתוק. הוא לא ראה ביסלי או במבה, לא שמע על סוכריות גומי ולא טעם וופלים. באותו יום הוא השלים את כל החסך.

 

התיישב ליד שולחן הממתקים, והתחיל לטרוף

 

עד שהוא לא חיסל את כל הממתקים ? הוא לא זז

 

במשך שלוש השעות הבאות הוא לא זז מהשולחן, טעם כל מה שהצליח לדחוף לידו הקטנה. עיניו לא הסתכלו על שום דבר אחר ? לא על הליצן ולא על הבלונים. אוזניו לא שמעו את השירים. עד שהכול לא חוסל, הוא לא זז. קשה היה להתעלם מהראי שהוצב מולי. המניעה המוחלטת יצרה "מפלצת" ממתקים.

 

מאותו יום שוחרר הרסן, בערך. זה לא שפונתה מגירה בבית שהפכה למגירת הממתקים, אבל הלא הפך לפחות מוחלט. להפתעתי אחרי מבחן הטעימות שערך האוצר הוא החליט ששוקולד הוא לא אוהב, גם אלה שנדבקים לשיניים או לחיך היו לא לטעמו, והוא נשאר עם המלוחים. השד לא היה נורא כל כך.  בילד ראשון, אמרו לי  אנשים "טובים", את עוד יכולה לשלוט, חכי מה יהיה כשהשני והשלישי יבואו.

 

ילד שלא אוהב שוקולד. יש דבר כזה

 

סוכריות לצד הנקה

 

כשהבת השנייה שלי נולדה, גדל החור בסכר, אבל כשבתי השלישית נולדה הוא כבר נפרץ לגמרי, סוכריות נאכלו לצד הנקה, שאלוהים ישמור. אבל יש עדיין מקום בו אני שולטת: בקניות. הביתה אני לא מכניסה מה שאני לא רוצה שהם יאכלו. אבל לפעמים קורה שהם באים איתי לסופר. אז איך אני גורמת להם להבין ?

 

נאלצתי לחשוף בפניהם את האמת על צבעי מאכל, הגדולים לקחו את זה קשה, יחסית כמובן, ודואגים לבדוק בתווית החטיף או הממתק אם הוא מכיל נפט כזה או אחר, כמו שהם קוראים לזה. הקטנה מעדיפה שוקולד על כל דבר אחר, אז אני מסננת בשבילה, מנסה למצוא את המוצרים ה"איכותיים" יותר, אם יש דבר כזה בכלל. עדין, גם היום אין לנו בבית ממתקים. בייגלה יש, אבל כמו שהם נוהגים לומר לי, בייגלה זה לא ממתק.

 

הסבירו לילדים מה כל כך נורא בצבעי מאכל

 

בימי הולדת הם מקבלים ממתקים אמיתיים

 

בימי הולדת מחכה להם קערת מתוקים "אמיתית", לה הם מצפים ממש כמו למתנה. קצת סוכריות, קצת מסטיקים, שוקולד וחטיפים. מה שלא נאכל באותו יום הולך לפח. איזון. אותו מקרה של טירוף ממתקים לא חזר יותר עם אף אחד מהילדים. וכשהלא שלי הפך לפחות מוחלט האובססיביות שלהם גם היא כמעט ונעלמה.

 

מידי פעם אני נכנסת לשיחות על חטיפים עם אימהות אחרות, יש כאלה שמספרות בלהט איך התמר או התפוח ממלאים את התשוקה למתוק אצל הילדים. אצלי זה מעולם לא עבד. הם יודעים שאין קינוח בלי פרי לפני, ומידי פעם כשאני מגישה ענבים מתוקים או תותים אני עדיין מנסה ואומרת שזה  ממתק על, מהטבע(!), אבל מיד אחרי שהקטנה מסיימת את הקערה שלה היא שואלת עם עיניים מלאות ציפייה, "אמא אכלתי את הממתק מהטבע, אני יכולה עכשיו קינוח אמיתי ?!"

 

 

מתכון לעוגיות קוואקר שנחטפות בשנייה:

 

מצרכים:

200 גר' חמאה רכה

1.5 כוס סוכר חום

כפית תמצית וניל

2 ביצים אורגניות

כוס קמח (אפשר חצי קמח מלא וחצי קמח לבן)

כפית סודה לשתייה

חצי כפית מלח

2.5 כוסות שיבולת שועל

חצי כוס אגוזי מלך/ חצי כוס קוקוס/ חצי כוס שומשום/ חצי כוס שוקולד צ'יפס

 

אופן ההכנה:

  1. מערבבים את החמאה, הסוכר החום ותמצית הווניל עד לקבלת עיסה אחידה (היא לא יכולה להיות לגמרי אחידה בגלל הגרגרים של הסוכר, אבל היא בהחלט יכולה להתחבר).
  2. מוסיפים את הביצים ומערבבים עד לאיחוד.
  3. מוסיפים את הקמח ומערבבים קלות.
  4. מוסיפים כפית סודה לשתייה ומערבבים
  5. מוסיפים את המלח
  6. מוסיפים את שיבולת השועל ומערבבים קלות
  7. מוסיפים את התוספת שבחרתם (אגוזים, שומשום...) ומערבבים לפיזור אחיד.
  8. יוצרים כדורים קטנים, מניחים על אבקת אפייה, ומכניסים לתנור שחומם מראש בטמפ' של 150-160 מעלות, עד שהעוגיות מזהיבות, כרבע שעה. מחכים עד שהן יצטננו, וטורפים.