אז אחרי שנרגענו קצת מצירוף המילים החם של השנה "הדרת נשים", הנושא שוב עולה לכותרות והפעם מה שעומד על הפרק הוא טשטוש תמונתה של רותי פוגל הי"ד בעלון בתי הכנסת של "מכון מאיר" בירושלים. רותי פוגל נרצחה יחד עם בני משפחתה, במתקפת מחבלים על הישוב איתמר, בו התגוררו. ראש מכון מאיר התנצל אתמול על הדרך בה נעשה פרסום התמונה וטשטוש פניה של פוגל, אבל התקשורת בחרה לנצל את ההזדמנות ושוב לארוב למגזר הדתי בפינה.

 

עוד ב-onlife:

 

הרשו לי למתוח ביקורת כלפי אותה תקשורת כללית, ששותלת עיתונאים דתיים לשעבר, או דתיים מזויפים בהווה כדי לזרוק להם בקשיש על כותרת מזדמנת: הפוטנציאל טמון בשיעורי מוצאי השבת של הרב עובדיה יוסף והחרוצים יכולים להתחזות ולהתערות בגרעין תורני בישוב בצפון כדי לבדוק להם בציציות. והנה עוד אפשרות אם טרם מצאתם פיתיון על הדרך: אפשר להתפלש מעט במדיה הדתית והחרדית כדי לסחוט את הכותרת של מחר.

 

 שימוש ציני וחסר טקט בתמונת המשפחה

בעיני, העוול האמיתי שנעשה כלפי אותם קורבנות ובהם רותי פוגל ז"ל, הוא דווקא מצד התקשורת שלא בחלה בתפיסת כותרת והשתמשה שימוש ציני וחסר טקט בתמונת המשפחה. איש לא חשב לרגע להניח את העובדות על המאזניים ואולי לשאול את עצמו מה היתה מרגישה אותה צדיקה שקיפחה את חייה ברצח המתועב?

 

אני חוזרת 11 חודשים אחורה ותוהה: האם אותה אישה צנועה וחסודה שחיה חיים אמיתיים, כל כך רחוקה מהתקשורת וההמון, היתה רוצה להגיע אל מסכי האינטרנט שלי? שלכם? ושל מיליוני צופים ברחבי העולם?

 

התמונה המטושטשת של רותי פוגל ז"ל

 

באותם ימים קשים, לא היינו צריכים לחשוב על זה. חשבנו על הזעזוע. כחלק ממערכת ההסברה של אותם ימים, הדבר הנכון ביותר היה להראות את התמונות הקשות של האמא, האבא ושלושת הילדים הקטנים. מי חשב בכלל על צניעות? גולת הכותרת היתה אחת: הזעזוע. היום, מבחינת כולנו, ובפרט מבחינת המכרים ובני המשפחה של הנרצחים, הכותרת היא : הגעגוע.

 

וכשיש געגוע, יש גם חשיבה מחודשת ומקודשת ודווקא לגיטימי לפעול כך, בעיקר כשמדובר בעלון בתי כנסת שממילא התנהלותו היא כזו שלא חושפת תמונות נשים, ואפילו ילדות, ותתפלאו אבל כן – זה מתוך כבוד.

 

אל תחפשו את הדתיים. אל תארבו מעבר לקיר

בדוכני העיתונים של ארצנו הקטנטונת יש מגוון עיתונים ומגזינים: במגזר החרדי מקפידים על פי הוראת הרבנים שלא לפרסם תמונות נשים, בעיתונות במגזר הדתי-לאומי ניתן למצוא תמונות של גברים ונשים - בהתאם לדרישת הקהל ואילו העיתונות החילונית, לפעמים מביכה במתירנות שלה.

 

הדמוקרטיה נמצאת גם בפרטים הקטנים ולנו נותר רק לבחור. אנחנו נחליט איזה עיתון נרכוש, לאיזה מגזר נשתייך, לאילו חומרים נחשוף את ילדינו. נחליט בעצמנו ונשאיר לאחרים לעשות את הבחירות שלהם.