כגבר שמקדיש זמן רב ומרץ לחקר החוויה הגברית, אני יכול להגיד, בלב שלם, שהצעת החוק לאיסורי צריכת זנות משמחת אותי. הנטייה הגברית (האנושית?) לבחור בדרך הקלה ראוי שתיפסק כשבחירותינו משפיעות על ציבור גדול. הצעת החוק הזו אומרת בצורה חד משמעית, שלא רק מי שמנהל, משדל וסוחר בשירותי מין עובר על החוק, אלא גם מי שצורך שירותים אלו ובעשותו כך מצדיק את קיומה של התעשייה.

 

עוד ב-Onlife

 

פריצת הדרך המוסרית הזו - ההכרה בכך שהזנות אינה לגיטימית ושהנשים העוסקות בה הן קורבנות של סביבתן ונסיבות חייהן היא צעד הכרחי בכיוון הנכון, ומעבר לכך, הצעת החוק הזו היא ביטוי נוסף למאבק הציבורי על פרצופה של החברה האזרחית במדינת ישראל ויש לברך עליה ועל השינויים שהיא מבשרת.

 

כולם מפסידים – גם הסרסורים וגם הלקוחות

במצב החדש שיוצר החוק הזה -  יהיה ליותר אנשים יותר מה להפסיד: הסרסורים שגוזרים קופון על גבן של הזונות (כתבתי גב, התכוונתי לכל הגוף) שהיו עד כה האשמים היחידים והיחידים שעברו על החוק, וזאת למרות שהם חולקים באחריות עם לקוחותיהם. המלחמה שהתמקדה רק בהם לא שינתה במאום את מצבן של הנשים העוסקות בזנות שזכו לעצמאות מזויפת, כשה"מעסיקים" שלהן הורחקו מהרחובות.

 

תועלת חשובה נוספת של הצעת החוק הזו היא בכך שהיא מחייבת את צרכני הזנות לעצור ולחשוב: "מה הופך את ההליכה לזונה לדבר שיש להיענש עליו?" ומכיוון שאנחנו רגילים לכך שחוקים באים לעשות אחד משני דברים - לפתור בעיה או לקחת לנו את הכסף, התקווה שלי היא שהחוק הזה יעזור לגברים להסיק את המסקנה המתבקשת בנוגע לצריכת שירותי מין: הכסף שמגיע לסרסור מדלג ברובו על הזונה והוא אינו מהווה את פיצוי על אובדן בריאותה הגופנית והנפשית, ולמעשה, זהו ניצול.

 

הגיע הזמן שגברים יבינו למה זה רע

האם המהלך יוריד את הזנות למחתרת? אולי. האם הוא יצמצם את כמות הלקוחות שיסתכנו ויצרכו שירותים אלו? בוודאי. כל מי שבא במגע עם סרסור או זונה יוכל למצוא את עצמו נסחט על ידם, כך שגם אם לא השכיל להבין מה פסול במעשיו הוא ימצא את עצמו מאוים, ומן הראוי שיכבוש את יצרו.

 

הגברים בארץ מעולם לא נתנו על כך את הדין, ומן הראוי שיציבו בפנינו ובפני מימוש היצרים שלנו חסם מסוג זה שיאלץ אותנו לערוך חישוב של עלות מול תועלת. אני מאמין שיותר משגברים שצורכים שירותי מין ראויים לעונש, הם צריכים להבין מדוע זנות זה רע.

 

זנות נתפסת כפיתרון הקל (לפחות למראית עין) עבור צרכנים ועסקנים כאחד, והצעת החוק הזו היא אקט חינוכי מובהק: בפעם הראשונה שגבר נתפס הוא יופנה לסדנת הדרכה (סדנאות בעילה מונעת?) ורק בפעם השנייה יעמוד בפני האפשרות למאסר, וזה יפה.

 

מה לגבי פורנו - זו גם עבירה?

לצד ההתקדמות שמהווה הצעת החוק הזו עולות גם כמה שאלות שנותרות כרגע ללא מענה: כמו בתחומים אחרים בארץ הזו, שוב אנו נדרשים לסוגיית הגבולות. "שירותי מין" זו כותרת שתחתיה מצטופפות התנהגויות רבות, וחלקן כבר הפכו לחלק בלתי נפרד משגרת יומם ופורקנם של גברים רבים. האם חשפניות יוגדרו כזונות? או לכל הפחות - זונות מדרגה שנייה? הרי זהו שירות בעל אופי מיני גם אם הוא אינו כולל יחסי מין.

 

ומה לגבי פורנו? גם שם נשים וגברים שמקבלים תשלום עבור שירותים מבוססי מין, רק שאנו צורכים אותם מבלי לבוא במגע ישיר עם מושאי תאוותנו, ותכל'ס? גם לא עם המפיקים או המפיצים של התכנים האלו, אך העיקרון זהה, אפילו שדומינו הניצול כרוך בהפלת לבנים רבות יותר.

 

קבלת הדין והפיכתה של הזנות למקצוע לגיטימי עלולות היו להוליד מצבים אבסורדיים כמו למשל תרחיש בו לשכת התעסוקה שוללת מאישה דמי אבטלה רק מכיוון שסירבה לעבוד בזנות - ולכן טוב עשתה חברת הכנסת אורית זוארץ שהביאה את ההצעה הזו לכנסת, טוב עשו עמיתיה שאישרו אותה וטוב נעשה אנחנו, הגברים, אם נלמד את השיעור שהצעת החוק הזו מזמנת לנו.

 

לבלוג של טל שמואלי - "ביצים: החוויה הגברית לסוגיה".