בימים אלו אנו עדים להתנהלות בעייתית ביותר במסגרת פרשת הטרדה מינית. שלושה בכירים הביאו לבירורה של תלונה בדבר הטרדתה המינית של עמיתתם לעבודה. בעקבות בירורה של התלונה, הגיע מקום העבודה להסדר טיעון עם הנילון במסגרתו פרש הנילון מעבודתו. עם זאת, שלושת הבכירים, לפי הפרסומים בתקשורת, ננזפו על ידי הממונה עליהם, באופן שאף גרם לאחד מהם לפרוש.

 

החוק למניעת הטרדה מינית, כמו גם חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, באים להגן גם על המעורבים בחשיפתה של תלונה על הטרדה מינית. ביסודה של החקיקה עומדת תפיסת העולם לפיה יש עניין לחברה בכללותה למנוע מקרים של הטרדה מינית בקרבה. מתוך תפיסת עולם זו, ביחד עם הידיעה כי נשים נמנעות, פעמים רבות, מהגשת תלונות (אם בשל פחד, מבוכה, בורות או בושה), בחר המחוקק להגן על הסובבים התומכים בנפגעת- המתלוננים במקומה, העדים והתומכים בה בתהליך.

 

החוק למניעת הטרדה מינית קובע כי התנכלות היא פגיעה מכל סוג שהוא שמקורה בהטרדה מינית, או בתלונה או בתביעה שהוגשו על הטרדה מינית. בתי המשפט הבהירו לא אחת כי ההתנכלות יכולה להיות מופנית גם למי שהגיש עזרה לנפגעת ולא רק לנפגעת עצמה. לא זאת בלבד, אלא שהמחוקק ראה בהתנכלות שמקורה בהטרדה מינית כחמורה אף מההטרדה עצמה. בעוד שהעונש הקבוע בחוק להטרדה מינית עומד על שנתיים מאסר, עומד העונש על התנכלות על שלוש שנות מאסר (והעונש על הטרדה והתנכלות גם יחד עומד על ארבע שנות מאסר).

 

כאמור, התנכלות היא פגיעה מכל סוג שהוא, ויכולה לכלול במקרה הקיצוני פיטוריו של אדם אשר סייע למתלוננות, אך כוללת גם פגיעה בזכויות אחרות (קידום מקצועי, יציאה להשתלמויות מקצועיות, חופשות) וכן כוללת השמצה של המסייע, איומים עליו או קיצוץ בסמכויותיו והדרתו ממוקדי כח.

 

כאמור, התנכלות שכזו כלפי מי שהגיש תלונה על הטרדתה המינית של חברתו לעבודה מהווה, לפי החוק, עבירה פלילית וכן מהווה עוולה אזרחית.

 

גם חוק שוויון הזדמנויות בעבודה קובע כי אסור למעביד לפגוע בעובד כאשר מקור הפגיעה הינו על רקע סיועו של עובד לעובד אחר בקשר לתלונה או לתביעה בשל הטרדה מינית. חוק שוויון הזדמנויות בעבודה קובע פיצוי בלא הוכחת נזק לנפגע מהפרת הוראותיו, וכן קובע כי נטל ההוכחה במקרה של תביעה שכזו חל על המעביד. המשמעות הינה שעובד אשר חשף הטרדתה המינית של עמיתתו, וסמוך לאחר מכן פוטר ותבע את מעסיקו בשל כך, יהיה על המעסיק להוכיח כי הפיטורין לא היו קשורים בחשיפת ההטרדה המינית. ויובהר- אין מדובר על חקיקה תיאורטית בלבד, אלא בתי הדין לעבודה יישמו החקיקה במקרים שונים עד היום ופסקו פיצויים ללא הוכחת נזק לעובדים שפוטרו בנסיבות שכאלה.

 

חשוב לדעת כי החוק מגן על חושפי ההטרדה ונותן להם מטריה רחבה המעודדת אותם לפעול. לחברה הישראלית, ולמעביד הספציפי, יש אינטרס חשוב במיגורה של התופעה הבזויה של הטרדה מינית ובמערכה זו לחושפי ההטרדות תפקיד חשוב ומרכזי.

 

התוצאה המחפירה בה חושפי ההטרדה ננזפים וכתוצאה מכך מסיימים את עבודתם אינה מתיישבת עם לשונו הברורה של החוק, ובנוסף משדרת מסר מוטעה ומדאיג לכלל מקומות העבודה במשק הישראלי. אין אלא לקוות כי סוגיית יחסי העבודה של שלושת הבכירים שהביאו לבירורה של התלונה עם מעסיקם תתברר באותה רצינות בה התבררה תלונתם עצמה.