איפה שמתי את האינטואיציה שלי?
אחרי נזיפות של חברות ואיומים שאשאר לבד לעד החלטתי לתת צ'אנס. לא להקשיב לאינטואיציה שלי, זאת שקוטעת הזדמנויות, ולנסות להתפשר, למרות שהוא לא עושה לי את זה. אבל האם אני באמת יכולה לשנות את המחשבות שלי?
בינואר מלאו לי חמישים ושתיים ועדיין אני פנויה להפליא.
כי היי, אני לא מתפשרת, נאמנה לטעם שלי. אם אני לא נמשכת למישהו מהרגע הראשון, אין סיכוי שזה יקרה בעתיד, עניין של אינטואיציה. אני אותנטית אני.
"יופי", ענתה לי לילי, חברה שלי, "האותנטיות הנפלאה שלך הביאה אותך עד הלום". כלומר - פילוסופית חיים ששמה לבַדִיזם.
שמעתי לא אחת מחברה זו או אחרת, סיפורים על מערכת יחסים שהתחילה מבחינתה כ"נס קפה פושר ודלוח", כזאת שלא נסקו פרפרים מלבה. אך מכיוון שמדובר היה באיש טוב, שהביע בה עניין ברור, היא המשיכה להיפגש איתו (עניין של בגרות וסבלנות) ולא פסלה אותו על הסף.
זאת למרות קיומה, למשל, של כרס חודש שביעי המתנוססת בגאווה על גופו - הרי לכל גבר ישראלי מגיל ארבעים ש (לא) מכבד את עצמו יש אחת כזו. ויום אחד היא התאהבה באיש, שהפך בעיני המתבוננת מגולם לתולעת ואחר כך לפרפר.
אוקי, אני אתן צ'אנס לד"ר יהושפט
הקשבתי, הפנמתי והחלטתי בעקבות הקמפיין גם אני "לתת צ'אנס". לא להקשיב לאינטואיציה השלילית והפסימית שלי, זאת שקוטעת הזדמנויות. וכך, הפכתי לרחימאית נותנת צ'אנסים. כן, חייכתי לעצמי חיוך דבילי, אולי גם לי, בכל זאת, הפעם, זה יקרה?
כך, כולי אופטימיות זהירה, קיימתי במשך חודש מדי יום שיחות בסקייפ עם ד"ר יהושפט (השם לא שמור במערכת) ששהה בחו"ל באותה תקופה. ראיתי שבין סנטרו לחזהו מצוי אקורדיון המונה ארבעה סנטרים לא נחוצים בעליל, מה שלא מאוד גירה אותי.
ובאמת שהשתדלתי מאד לא להביט בסנטרים, אבל בהיתי בהם בעל כורחי. ונכון שהוא דיבר איתי על נושאים שמדכאים אותי עד מוות, כמו פוליטיקה, אבל הוא היה סימפטי ומלא רצון לקשר.
זו לא הייתה לי הפעם הראשונה שנתתי צ'אנס לקשר למרות היעדרותה של משיכה מינית מצדי. ניסיתי את זה כבר בעבר מפאת ההיצע הזעום של גברים פנויים בגילי, אלה שלא מסתובבים עם אביזר דמוי מלצרית בת עשרים ושלוש מה'גרספסרי', ופתוחים לקשר עם מישהי בגילם.
להקשיב לה. להקשיב לאינטואיציה
האינטואיציה נבחה שאין סיכוי שאי פעם אמשך אליו אבל אני התעלמתי ממנה. אמרתי לעצמי: "תכירי אותו, דברי איתו, ואולי בפגישה פנים מול פנים יקרה משהו". נפגשתי עם הד"ר כשהגיע לארץ. שום דבר בו לא חייך את מוחי, גופי ולבי. נכון שגופו הרופס והאקורדיון לא מי יודע מה הדליקו אותי, אבל מה שבאמת הפריע לי הוא שלא היה שום הומור בדיאלוג בינינו.
ואז הבנתי שבעצם, כל שיחות הסקייפ היו נעדרות הומור - משהו שהאינטואיציה ניסתה לומר לי אך לא שמעתי. והלא זו התכונה החשובה לי ביותר, ודינמיקה משוללת הומור לא מתאימה לי כלל. אז מה עשיתי פה? בזבזתי את זמנו וזמני. הייתי צריכה להקשיב לאינטואיציה שאמרה לי לא. לא? ספציפית כן, בכללי אולי לא.
חשוב לי שהוא יהיה חתיך ואני (לא?) מתנצלת על זה
הרי אם אני רואה מישהו פוטנציאלי, מיד באה מחשבה שאומרת: מושך או לא מושך. אולי אני יכולה לשנות את המחשבות שלי? את הטעם שלי? אולי זה לא עניין קמאי גופני בלתי נתון לשינוי?
על תכונות מהותיות כמו טוב לב שכל והומור אני לא אתפשר. אבל כן הייתי רוצה, רק לא יודעת איך, לנסות להימשך לגבר גם אם הוא לא הטעם החיצוני שלי. כי כך יהיו הרבה יותר אפשרויות.
שמתי לב לא אחת שכששאלתי על מישהו שרצו להכיר לי "איך הוא נראה?" - פני מי שמולי התכרכמו מאכזבה ושאט נפש ממני. מייד לאחר מכן הגיעה נזיפה שמלווה בהרמת גבות צדקנית: "מה, את ילדה? הוא נראה בסדר!" ( 1.73, קרח עם כרסונת )
אבל רגע, פרדון, אני חייבת לברר על מנת לדעת אם יש פה אופציה או אין. במקרה שלי ,הסיכוי שאמשך מינית לבעל גוף דשן וצמיגי עם פנים שמנמנות אינו גדול. גוף חתיכי , מיינד יו, מושך אותי לא רק בשל מראהו האסתטי, אלא גם משום שבעליו משדר אנטי הזנחה, עלומים, בריאות וכוח. וכשם שאני שומרת על מראה כזה למרות גילי המופלג, כך גם גברים מסוגלים.
יש תפיסה כזו שאישה, בניגוד לגבר, לא צריכה להתייחס למראה חיצוני. היא שטחית וילדותית אם זה חשוב לה. עליה למחוק באחת מלקסיקון נפשה את הערך אסתטיקה ולהתעלם ממראה חיצוני (למקרה שמדובר בגבר "בסדר" ומטה- שהם הרוב, בגיל הנ"ל). אני, לעומת זאת, מוצאת שלשאול על מראה חיצוני לגיטימי כמו לשאול איזה בן אדם הוא - כי אדם הוא הפנים והחוץ שלו, שניהם זה הוא.
מכל מקום, לאחר המקרה עם האקורדיון נטול ההומור החלטתי להחזיר לאינטואיציה שלי את מקומה הראוי. נכון, היא לא מאמי, היא יכולה להיות אכזרית, אבל היא מדויקת - וחוסכת זמן ואנרגיה מיותרים.
נכון לעכשיו.
הכי נקראים
-
הילרי קלינטון מסירה את האיפור21.05.12 | טל אלכסנדרוביץ'-שגב -
התכשיטים הכי מפתיעים לכלות21.05.12 | צאלה הילרוביץ -
10 שמלות שמגיעות עם עודף מ- 20020.05.12 | אלכס בן-יוסף -
כל ילד מתפתח בקצב שלו20.05.12 | אפרת פינקלר
סה"כ תגובות: 17
פרסום תגובה חדשה
תגובות
ללא תוכן
אסתטיקה לא חייבת לבוא על חשבון תכונות אחרות, היא יכולה ללכת לצדן.
אם אנו מדברים על דייטים, לאסתטיקה יש משקל מכריע. מי שמטיל ספק בדבריי יכול להיכנס לכרטיסים באתרים השונים ולראות אמירות נוסח "פניה ללא תמונה לא תענה". בדייט עצמו ההחלטה אם להמשיך או לאו קשורה גם היא בעיקר לאסתטיקה (אף אחד ואחת לא הצליחו להכיר בן אדם לעומק בישיבה על קפה ודרך שאלות רזומה), לכן אני מזדהה עם דברייך.
בנוגע לצ'אנס יש לי בעיה: מה, עושים טובה לבחור ונותנים לו במה להוכיח את עצמו? דייט מתוך רחמים? לדעתי אם מישהי מחליטה לתת צ'אנס למישהו עדיף שתבחר בלבדיזם. הבעייתיות בגישה זו היא יצירת מצב לא מאוזן מלכתחילה: הוא- מקבל הצ'אנס, מי שאמור להוכיח את עצמו, את- נותנת הצ'אנס, זאת שאמורה לשפוט. מכאן הדרך סלולה לערב יגון עמוק שיסתיים ב..."אז נדבר".
ו....ד"ר יהושפט, לבדיזם, אוקורדיון: נולי, היית ונשארת אשפית שפה!
בתור אחת , ששכנה בה נפש של שמנה, כמה שנים בצעירותה... יש לי אמפטיה וחמלה לאנשים שגידלו להם צמיגים....
אם הגבר הוא "מוחזק" בראש... אפשר לעצב לו את הצורה, כמו להוריד שפם עם שעווה...
העיקר שיצחיק ויבריק... זה מה שעושה לי כאשה בשנות היובל...
rannnn76@gmail.com
כמי שנטולת בן זוג כבר כמה שנים טובות , אני כל כך! מבינה ומזדהה עם מה שאת אומרת. זה כואב, ולא פעם אכזרי להשאר לבד. אבל מה האופציה? לרמות את עצמנו ? אני חושבת שלהתפשר זה כואב יותר, מנסיון. 'יותר טוב כלום מכמעט' - כמאמר עברי לידר. ותחי האופטימיות.
אל תשאלו - הכירו לי מישהי
בת 52 אבל לפי התמונות נראית לא רע ( רק לא אמרו לי שהתמונות עוד מתקופת הפרה אנטרנט )
חפרה לי בסקייפ שעות , אחר כך בדייט אכלה לי את הראש על איך שהיא המציאה את המילה "כאילו"
סבלתי בשקט ,,,, עד שהגענו למיטה
הורדתי תריסים כיביתי אורות ובכל זאת לא הייתי מוכן למחזה שנגלה לעיני אחרי שהיא התפשטה
לא ידעתי מה לעשות קודם להביא מגהץ ולגהץ אותה או לברוח - ברחתי !!!
יהושפט, איזה סיפור בלהה סיפרת לנו כאן. למה הסכמת לחפירות של האישה הזו בסקייפ, ואז, מה, נכנסת איתה למיטה??? למה??? אה, הבנתי...
כ אי לו נכנסת. דמיינת את זה , זה לא קרה במציאות. ורגע, לפני ההכל קרה, לא ראית עד כמה היא נבולה מקומטת וקשישה? מה קרה לך יהושפט . אתה עד כדי כך נואש???
אין לי מושג מי אתה, אבל אני מתה על טוקבקיסטים כמוך, שלא מזדהים וזורקים על בלוגרים המופיעים עם שמם המלא אגרסיות המעידות על רמה לא מאד מפותחת של אינטליגנציה . יצאת להגן על היהושפט בתור נציג המין הגברי? וואו. מורידה בפניך את הכובע טמבל.
תחליטי, זה אינטואיציה או משיכה פיזית ? יש רמות ודרגות שונות. יכול להיות גבר נטול כרס אבל לא חתיך - שהכימיה איתו מעולה. נראה שאת קורצת לנושא הכימיה (הד"ר היה רציני וזה מה שהיה חסר) אבל השורה התחתונה שלך היא תמיד מראה. בכל מקרה יש אנשים שאוהבים לבד ונהנים מהספייס. בקיצור- להכל יש מידה ואיזון. כמובן כתוב נהדר עוקצני ומשעשע :)
ללא תוכן
ווט ווטו ווט??? הראש שלי ריק כשאני חושבת על גברים? זה מה שהבנת מהכתוב?
מדהים.
אצלי א.ד. המשיכה הפיזית מחוברת לאינטואיציה. לפי שהמראה החיצוני הוא רק עוד משהו באדם שמולי. חוש הומור , למשל, היא תכונה מאד סקסית בעיני. עם אחד כזה, למשל עשויה להיות לי כימיה מיידית ולכן גם משיכה מינית ( בתנאי שאינו שמן, והי, טוקבקיטים גברים כאן שיצאו עלי, תרגיעו, זכותי לא להימשך לשמנים) . השורה התחתונה שלי היא לנסות להיות מדויקת וכנה עם עצמי כמה שאפשר.
אילמלא זכורות לי כמה הברקות טובות שלך(וכן - גם התלתלים,גם העיניים)ואילמלא אהבתי וכיבדתי את אביך(לא,לא מהדור שלו,צעיר הרבה יותר) - לא הייתי טורח להגיב.
שכן,עושה רושם שאת כבר די שבוייה ב...קיבעונותייך.
אז רק עצה קטנה :- מהרי אל הראי (ידידן הטוב של הנשים?)ותני מבט מעמיק,תלת-מימדי, בדיוקן המשתקף. אבחני וסירקי את קווי המרירות,ההתפכחות הקשה באזור העיניים,השפתיים הקפוצות. ועכשיו הקפיצי את המבט באיזה עשור או יותר -
וראי את ה ס כ נ ה.
החיים זה - לקחת סיכונים,ולדעת להשליך את הרציו ,עם כל נימוקיו המלומדים,מעבר לכתף ולתחת.
כמה מהרומנים היותר נפלאים שלי היו עם נשים שלא "הקליקו" לי ברגע הראשון וגם לא מייד הזיזו את מחוגי ה"כימיה" וכיו"ב.
כמובן,מצאתי בהן יסודות מושכים(לאו דווקא בחזה או ב...)
והחלטתי - להמר? לא בטוח שזו המילה הפתוחה.
מה שכן בטוח - כל העולם כולו מצוי בטווח הזה שבין טריקת הדלת המיידית שלך, להשארת הפתח ל -
א פ ש ר ו י ו ת.
ווט ווטו ווט??? הראש שלי ריק כשאני חושבת על גברים? זה מה שהבנת מהכתוב?
מדהים.
מורה יקר
עצה קטנה: פעם הבאה כשאתה טוען שלא היית טורח להגיב- אל תגיב. לא שלא רצתי לפינה ועמדתי שם 3 שעות נזופה תחת הטפת המוסר ההדורה והצודקת כל כך הרבצת בי, מורי, אבל דומה שלא קראת את הכתוב ממש, שלא הבנת על מה אני לכל הרוחות מדברת, ולכן, (לא) תודה על תגובתך.
אני בן 60 שניראה לכמה אנשים לפחות ב 10 שנים יותר צעיר. גם אני לא מוכן להיות עם בת זוג שאיננה מושכת אותי. ודווקא בנות ה 40 וה-50 המטופחות, הבטוחות בעצמן והנבונות הכי עושות לי את זה, הכי סקסיות. אני מבין ללב הכותבת למרות שנשים מבינות אחרת לגמרי ומפרשות אחרת לגמרי את עניין המשיכה.
אני באותו מקום כמו שלך. מנסה לתקוף את נושא הרומנטיקה מזוויות אחרות. להפוך חוסר משיכה למשיכה- ולא עובד. יש כאלה שבנויות לזה. את ואני? -כנראה שלא. בהצלחה!
זה שאת נראית מעולה ,זה נכון !
זה שאת מחפשת חוש הומור בגבר , זה סבבה וזאת זכותך !
אבל זה שאת מתמקדת בעיקר בחיצוניות של הגבר זה ממש דופק לך הכול ...
אם גבר היה כותב את מה שכתבת , הייתה קמה נגדו קבוצת מחאה בפייסבוק ! :)
אם תשאלי הרבה נשים תגלי שהחתיך ההורס שהם התחתנו איתו פעם , לא כל כך נשאר חתיך למשך השנים...וכבר יותר רואים את ההריסות מאשר את החתיך...
ולפעמים,זה נכון, הן תוהות מי זה הגבר הזה שיושן לידם ...
ולפעמים זה קורה גם אצל הגברים שהם תוהים מי זאת האישה שלידם .
ובסה"כ אולי את ניחנת בגנים טובים ,אבל לא כולם קיבלו את המתנה הזאת מההורים .
חלק מהאנשים קיבלו מתנות אחרות ,לא פחות טובות ואולי אם תנסי להכיר גבר יותר לעומק אולי תגלי בו תכונות כל כך מעוררות השראה שישכיחו לך את הכרס שלו ... ?
אני חושב שזה מה שהחברות שלך ניסו לומר לך ... כי לפעמים יש בני זוג שגורמים לך להרגיש כל כך טוב במחיצתם שאת רוצה שהרגעים איתם ימשכו לעד .
וכל גבר שתשאלי ישמח להיות גבוה ושרירי וגברי עם רעמת שיער מתנופפת ,אבל החיים לא תמיד נותנים לנו את מה שאנחנו רוצים וגם השלמה של אדם עם המראה שלו יכולה להיחשב כתכונה טובה .
ובכלל אהבה עיוורת ומלאה בהורמונים שייכת יותר לגיל ההתבגרות ופחות לגילאי ה 40
ויש הרבה דברים שאני במקומך הייתי עושה קצת בדק בית בהם - כמו עניין המשיכה המינית שאת מדברת עליו ,שזה טוב ויפה , אבל הרבה גברים בגילאי ה 50 לא ממש "מה שהיו פעם" בלשון המעטה ,(וגם הרבה נשים) אז למה את לא מכירה בעובדות ?
ולמה את לא מבינה שלמרות שאת אכן חתיכה לא נורמאלית , גם את לא בדיוק מה שהיית בגילאי ה 20 ... אז איך את מצפה מגברים שיראו ככה ? איך היית מרגישה אם היית יודעת שגבר שנדלקת עליו היה חושב שאת לא שווה מערכת יחסים כי את לא נראית כמו ברבי ?
ואולי את כבר לא כל כך מסוגלת להתאהב באהבה עיוורת ?
ואולי כדאי שתתמקדי בלחפש עם גבר נקודות מבט משותפות/שאיפות דומות/תקשורת טובה ?
ואולי בכלל אהבת פעם מישהו שלא נשאר לידך ואת לא מוכנה להיפתח למישהו אחר ,אלא אם כן הוא דומה או מזכיר את ההוא שאהבת ?
ואולי סתם בא לך לחיות לבד ולא מתאים לך עכשיו להכניס מערכת יחסים רצינית לתוך תבנית החיים שלך ? שזה גם בסדר ... רק תכירי בזה .