בואו להירשם לעמוד הפייסבוק של מועדון יולדות שיבא בייבי

 

 כולם מדברים כל הזמן על רצפת האגן, אבל לא כולם מבינים במה מדובר ומה אנחנו צריכים לעשות איתה.

 

רצפת האגן היא בעצם, החלק התחתון של האגן.מדובר ביריעה רחבה של שרירים, רצועות, כלי דם ועצבים שמתפרשת מעצם הערווה מקדימה ועד לבסיס עמוד השדרה מאחור (עצם הזנב).

 

רצפת אגן באורך ובמתח תקין, מאפשרת פעילות תקינה של אברי האגן כמו:התרוקנות, התאפקות וקיום יחסי מין. במצבים שונים במשך החיים ובעיקר אצל האישה, רצפת האגן עוברת שינויים.

 

לדוגמה, בהריון, לידה ובגיל הבלות.  שינויים אלו גורמים לכך שתפקוד רצפת האגן על כל אבריה וקשריה האנטומיים משתבש, החל מפגיעה מינורית ועד לפגיעה ממשית באיכות החיים ובמצב הנפשי.

 

מה גורם לרצפת האגן להימתח?

 לעתים רצפת האגן מושוות לטרמפולינה הנמתחת כתגובה למשקל ואח"כ אמורה לחזור לאורכה התקין, אולם כשהמשקל והלחץ  ממושכים כמו למשל בזמן הריון (משקל העובר  ומי השפיר) רקמות אלו הופכות למתוחות יתר על המידה, נחלשות וגורמות לפגיעה בתפקוד אברי האגן.

 

בזמן הלידה רקמות  אלו נמתחות  כדי לאפשר את ירידת התינוק מהרחם לכיוון תעלת הלידה והחוצה. במקרים של עובר במשקל גדול, שלב שני ארוך ולידה מכשירנית, הסיכוי לפגיעה ברקמות אלו גדול יותר.

 

בנוסף לעלייה במשקל ובלחץ על שרירי רצפת האגן, חלים בגופנו שינויים הורמונלים אשר משפיעים על החוזק והמתח של  השרירים, של  רקמות החיבור והרצועות באגן.

 

ההורמנים העיקריים  הם פרוגסטרון  ורלקסין, אשר מופרשים  כבר  בתחילת ההיריון. הפרוגסטרון ידוע כגורם להפחתה בטונוס של השופכנים והשלפוחית .

 

רמת הרלקסין עולה בצורה משמעותית בזמן  ההריון, גורם  להתרופפות וגמישות יתר  של  המפרקים השרירים  והרצועות. הירידה  בחוזקן של הרקמות נועדה בעצם לאפשר לאגן "לגדול" ולהתרחב בכדי להכיל את העובר הגדל.

 

אבל הגמישות או תנועתיות היתר שנוצרת במפרקי האגן והירכיים גורמת לירידה ברמת היציבות במפרקים ועלולה להוביל לכאבים.

 

מה קורה בזמן ההריון?

כ 50% מהנשים ההרות חוות כאבי גב ברמות שונות במשך ההיריון. אצל רבות מהן הוא נעלם כ 3 חודשים לאחר הלידה עם האיזון ברמת ההורמונים אולם לחלקן נשאר כאב זה.

 

בנוסף, התארכות שרירי הבטן האורכיים בכ-15 ס"מ נוספים בזמן ההיריון  גורמת להחלשות הדופן הקדמית של שרירי הבטן, מצב שבו הלחץ התוך בטני "נופל "על חלקה הקדמי של רצפת האגן דהיינו על שלפוחית שתן \רחם ויכול  לגרום לתופעות של דליפות שתן וצניחות.

 

 כשבמצב רגיל הלחץ התוך בטני  נופל  על האזור החזק והמעובה ביותר של רצפת האגן ללא גרימת נזקים.  קרעים בדרגות שונות של השרירים ורקמות חיבור הינם גם כן תוצאה אפשרית לאחר הלידה. הקרעים מתחלקים לדרגות שונות ( 1-4 )

 

  • דרגה 1 הינה קרע שטחי שמערב רק את העור
  • דרגה 2 מערב עור ושרירים של אזור החיץ
  • דרגה-4 3 מערב גם את הסוגרים של פי הטבעת (חיצוני ופנימי) שיכול להוביל לאי שליטה על צואה בדרגות שונות.

 

כדי למנוע נזקים שכאלו עלינו להפעיל בצורה  נכונה את שרירי רצפת האגן לפני הלידה  בתהליך הלידה וכמובן לאחר הלידה.

 

כל הדרכים לשמור על רצפת האגן

1. לפני הלידה ובמהלך ההריון

ללמוד לכווץ ולהרפות. היות ובזמן ההיריוןהשרירים רפויים בגלל השינויים ההורמונאליים. נמתחים ונחלשים  בשל  העומס  הגובר עם עליית משקל העובר  וכך גם  בזמן הלידה  עלינו  לשפר את השליטה בהם, זאת אומרת ללמד לכווץ ולהרפות בצורה נכונה ולשפר סיבולת.

 

עיסוי להגמשת השרירים. לקראת סוף ההריון מתיחה עדינה של פתח הנרתיק על ידי עיסוי ידני בעזרת שמנים למנהם  או בעזרת מכשיר  האפי-נו . במטרה להגמיש השרירים ולהקל על מעבר התינוק ולמנוע  קרעים או חתכים מכוונים.המתיחה אמורה להיעשות בצורה איטית וארוכה בכדי שתהיה אפקטיבית.

 

2. בזמן הלידה

למצוא את התנוחה הנכונה. כדאי להרבות ולעודד תנוחות עם רכינה קדימה הגורמות לעובר להיות במצב עורף קדמי (ז"א שעורפו נמצא בכיוון החלק הקידמי של תעלת הלידה). במנח זה היציאה החוצה אמורה להיות יותר קלה ויותר מהירה בהשוואה למנח עורף אחורי.

 

כשנמצאים בתנוחות של שכיבה או ישיבה לאחור עלול לגרום למצב שבו העובר נישען על עמוד השדרה ועצבי מצב שיכול להגביר כאבים וכן לחץ על כלי דם גדולים הנמצאים בגובה זה שיגרום להפחתה באספקת הדם לעובר.

 

בזמן שהתינוק יורד ונכנס  לתעלת הלידה הוא יורד לאחור לכיוון עצם הזנב ורק ברגע האחרון הוא מסובב את ראשו כלפי קדימה כדי לא להיתקע בעצם החיק (Symphysis pubic)של היולדת. לכן בכדי שמצב כזה לא יווצר, מנח הירכיים של היולדת צריך להיות זווית קטנה מ 90 מעלות בין האגן לירכיים וירכיים מסובבות פנימה במטרה לפתוח את עצמות האגן מאחור וברגע שראש התינוק מסתובב כלפי קדימה, יש לסובב הירכיים לכיוון החוצה כדי לסגור את עצמות האגן מאחור ולפתוח לו דרך קדימה.

 

3. לאחר הלידה

לאפשר לגוף להחלים ולחזור לפעילות גופנית בהדרגה. מדובר על 6 שבועות (משכב לידה) שבהן היולדת אמורה לתת לגופה לנוח ולא להתאמץ להימנע מפעילות גופנית,במיוחד תרגילי הבטן seat up)), להימנע מהרמת משאות, מלחיצות על האסלה ומשיעול כרוני. 

 

 בשישה שבועות אלו האיזון ההורמונאלי חוזר בהדרגה, הרקמות שנמתחו  עוברות החלמה, עצמות האגן שהתרחקו זה מזה חוזרות למקומן ושרירי הבטן שהתארכו חוזרים לאורך הנורמלי.

 

בתקופה הזו עלולות להיווצר  בעיות הקשורות לתפקוד רצפת האגן כמו דליפת שתן  ו\או צואה , צניחות, כאבי גב  . לכן  יש להקפיד לנוח ככל שניתן  ורצוי ולתרגל את שרירי רצפת האגן כפי שהיולדת תרגלה בזמן ההכנה ללידה.

 

לאחר כשישה שבועות אפשר ורצוי  לחזור לפעילות גופנית בצורה מאוד הדרגתית ועדיף לאחר בדיקת שרירי רצפת האגן על ידי בעל מקצוע.