בסוף מגיע השלב הזה שנשבר לי הזין.
נשבר לי הזין מהשקרים שדוחפים לנו לגרון כל מיני אנשים שמנסים לעשות כסף על חשבון חוסר הביטחון שלנו. נשבר לי ממאמני כושר שמבטיחים שיחזירו לנו את הגוף שהיה לנו לפני הלידה. נשבר לי מזה ששאריות של הריון ולידה הם מקור לבושה. נשבר לי מזה שאני צריכה להישאר בת 16 לנצח בשביל להיחשב לשווה משהו.

בואו תנו לי לספר לכן כמה דברים על זה.
הראשון שבהם הוא שלא תמיד זה תלוי בנו ולא תמיד זה עניין של משקל. אני שוקלת היום כנראה פחות ממה ששקלתי לפני היהריון. אני לא נשקלת אז משקלית אין לי שמץ, אני רואה על הבגדים... הכל גדול עלי. כפי שאתן רואות זה לא עזר לי. הריון של תינוק במשקל 4 קילו שבו לא עליתי יותר מידי, עדיין הצליח להרוס לי את הבטן לחלוטין. זאת התמונה הכי נוראית שהעליתי לפייסבוק אי פעם. אין התייפייפות, אין ניסיון להסתיר או לקחת את הפוקוס. אני נולדתי בצד חסר המזל של הסקאלה בעניין של אלסטיות העור. העור שלי פריך ולא גמיש וההיריון הותיר אותי עם סימני מתיחה מהמפשעה ועד למותניים. 80% מהבטן שלי מכוסה בסימני מתיחה ותאמינו או לא, זאת תמונה מחמיאה. במציאות הם עמוקים ועבים עוד יותר. העור שנמתח נשאר כשכבה רוטטת מעל הבטן, עור עודף. שכבה שבגלל שהיא רכה היא מוסיפה לי מידה במכנסיים ומשנה את המבנה שלי למראית עין. שכבה שתלויה מעל הבטן התחתונה. הפופיק החמוד שלי הפך למשהו הזוי כי שוב, המתיחה של העור...

אני מתאמנת 5 פעמים בשבוע. אני עושה ספינינג אינטנסיבי, אימונים מטורפים שמשלבים כוח ואירובי ואני עושה דד ליפט עם 80 ק"ג. אני בכושר שיא ואני עדיין לא רזה ולא, לא קיבלתי בחזרה את הגוף שהיה לי.

יש נשים ברות מזל שיכולות, זה קיים בהחלט. רוב הנשים לא כאלו ברות מזל. רובנו נשארות עם פסים של נמרות על הבטן, עור עודף, חזה נפול, פיגמנטציה, אגן רחב משהיה בעבר וביטחון עצמי ברצפה.

אפילו אני, מלכת התעופה העצמית, הרגשתי שעולמי חרב עלי כשהבנתי עם מה נשארתי. כל כך רציתי את הגוף שלי בחזרה שמיד בתום משכב הלידה חזרתי לאימוני פילאטיס ולספינינג וזה עבד ממש טוב חודש ואז הגוף שלי בגד בי. כמעט והרסתי לעצמי את רצפת האגן. כל כך רציתי. וידעתי שאני בכושר ואני יכולה ואם יש מי שמצליחה למה שאני לא

אז לפעמים זה פשוט לא קורה. לפעמים זה לא תלוי בנו. אבל זה הרבה יותר מזה.

 

את לא תקבלי את הגוף שהיה לך לפני הילד, כי הכל שונה. הגוף שלך הוא דבר אחד מבין אלפים שמשתנים כשמחליטים להביא ילד. את לא תדעי יותר איך החיים מרגישים נטולי דאגות, את לא ישנה בלילות, תדירות הסקס משתנה, יש לך הרבה פחות זמן, בעיקר פחות זמן לעצמך. סדר העדיפויות שונה, העולם כולו שונה. וזה בסדר גמור! כי בחרנו את זה. בחרנו להביא ילד, והשעות על ספת ההנקה בלילה וחוסר השינה והזמן זה משתלם. הוא מחייך או אומר לך תודה, מנשק אותך וזהו. את נמסה. זה שווה את זה כי מדובר בהתאהבות חסרת מעצורים, באהבה הכי גדולה וטובה שהייתה לך. אנחנו נאחזות בגוף בניסיון להחזיר את הגלגל, בניסיון לקבל בחזרה משהו שהיה ואיננו עוד. אבל אין צורך בזה... הכל שונה וגם אנחנו שונות.

אני לא רוצה לחזור אחורה. לא לחיים שהיו לי לפני לביא. אין לי מושג איך חייתי בלעדיו ואני לא רוצה לדעת. האמהות הפכה אותי לאדם טוב יותר. והבטן שלי שהרוסה? סימני המתיחה?
הם מקור לגאווה.
אני פאקינג אמזונה.
אני יצרתי חיים.
הגוף המדהים שלי גידל בתוכו תינוק.
הגוף המהמם שלי הזין ומזין אותו כבר מעל לשנה וחצי.
הגוף המדהים שלי הביא לי את לביא!
וזה לא היה קל, ומזל שיש לי "דרגות" שיראו לכולם, שאני פאקינג אמזונה!

 

לליטל מיס סאנשיין- הבלוג של זוהר וסילויצקי