כשבועיים לפני שילדתי, פנתה אלי באירוע חברתי מכרה שלא ראיתי שנים. מבלי שהבנתי למה, היא שאלה אותי אם אני מתכוונת להניק. כשעניתי לה שכן, היא אמרה לי שזה טוב, אבל שאני אקח בחשבון שזה לא תמיד הולך, ואם זה יהיה המצב זה יהיה בסדר גמור. היא שיתפה אותי בדיכאון שהיא חוותה, כאשר לאחר הלידה שלה היא לא הצליחה להניק ואחרי חודשיים של בכי וכאבים, היא ויתרה. באותו רגע חייכתי אליה בנימוס, אבל חודשיים אחרי זה שלחתי לה הודעה. "תודה", כתבתי לה. "השיחה שעשית לי עזרה לי מאוד להתמודד עם כישלון ההנקה שלי". היא ביקשה ממני לא להגיד לה תודה, אלא פשוט להפיץ הלאה את הנושא המושתק. וזה בדיוק מה שעושה היונה צ'ו, רק בקנה מידה עולמי.

 

עוד באון לייף:

 

לאחרונה שמענו לא מעט תלונות על "טרור ההנקה" כשאל מולו עומדות יותר ויותר נשים שאומרות בגאווה שהן בוחרות שלא להניק. המפורסמת שבהן היא כמובן בר רפאלי, שהריאיון שלה לתוכנית של גיא פינס עשה הרבה רעש, אחרי שאמרה מבלי להתנצל שהיא ידעה מראש שהיא לא הולכת  להניק, משום שהיא ראתה כמה זמן ומאמצים ההנקה גבתה מחברות שלה שילדו.

 

עם זאת, כמעט ולא דובר על הנשים שעומדות באמצע – אלו שמצד אחד מעוניינות להניק ולהזין את הבייביז שלהן מחלב אם, אבל לא ממש מצליחות.

 

צ'ו העלתה לאינסטגרם תמונה שלה מניקה את התינוק שרק נולד לה, ולידה כתבה טקסט אמיץ ומרגש, שכמעט כל אישה שילדה יכולה להזדהות איתו ברמה כזו או אחרת. "קשה לתאר את ההרגשה שיש לך כאשר התינוק שלך מתחנן לחלב. עוד יותר קשה לתאר את שברון הלב שקורה כאשר התינוק שלך בוכה ואין לך חלב להעניק לו", כתבה צ'ו. "עזבו את הפטמות הסדוקות והכואבות, הזעקות של התינוק נשמעות כמו הזעקה בתוך המוח, ואני נואשת לעשות כל דבר שישכך את הכאבים שלו ויספק לו את הצרכים שלו".

 

 

צ'ו כתבה על כך שבכל לילה היא מתלבטת מחדש "האם למלא אותו עם פורמולה, או לתת לו לישון רעב, או יותר נכון – להתעורר כל שעה בלחץ כדי להרגיע את בכי הרעב שלו, לריב עם בן הזוג שלי ולהרגיש כמו כישלון – איזו בושה. ולא משנה איזו בחירה אנחנו עושים, בסוף אף אחד לא מנצח – איזו בושה".

 

"למה הדבר הזה מריח כמו גומי?", תוהה צ'ו לגבי הפורמולה, "האם החלב שלי אי פעם יגיע? האם אני עושה משהו לא בסדר? אף אחד אף פעם לא דיבר איתי על זה. אף אחד לא דיבר איתי על האתגרים שיש בהנקה. זו חייבת להיות המציאות של כל כך הרבה אימהות".   

 

צ'ו אומרת שהיא כותבת לעצמה אבל גם לכל האימהות הטריות שאולי מתמודדות עם הבעיה כמוה – "אל תרגישו אשמה או בושה בזמן שאתן ממשיכות במסע שלכן לאימהות. יש דברים שאי אפשר לשלוט בהם, אז אנחנו נעשה את הבחירות הכי טובות שאנחנו יודעות לעשות, ונעשה את זה עם מלא אהבה בלב שלנו".

 

את דבריה מסיימת צ'ו עם הקריאה לקהילה, לאחווה נשית ולשימוש במיינקות, עם זאת השורה התחתונה לא באמת חשובה. עצם ההצפה של נושא כל כך לא מדובר – הרצון להניק אבל הקשיים שיש בכך, שגורמים להרבה תסכולים, רגשות אשם ולפעמים אפילו לפגיעה פיזית ונפשית.

 

נראה שיש הרבה "עבודת הכנה" להריוניות על יתרונות ההנקה, אבל אף אחד – או יותר נכון: אף אחת – לא טורחת לציין בפניהן שזה לא תמיד קל, שזה יכול להיות כואב ושלפעמים זה בכלל לא הולך, ומפה, זה כבר שיקול שלהן אם להתעקש על ההנקה או לוותר, מבלי להרגיש אשמה על כל החלטה שהן לוקחות.