שרון, 25, ילדה לפני שנה וחצי, מספרת: "כל יולדת פוחדת שיהיו לה קרעים, יש מלא סיפורי אימה. פחדתי גם משפתיים רופפות, מטחורים מהלחץ שנוצר במקום - וגם מהתרחבות. לפני הלידה צפיתי בסרטון הדרכה ללידה טבעית ואיך להימנע מקרעים, וזה עבד. תמצית השיטה היא שילוב נשימות עם החזקת השרירים, ולא דחיפה חזקה בכל הכוח.

בסופו של דבר נולדה לי תינוקת במשקל 4 ק"ג, ללא קרעים או התרחבות משמעותית, אבל ברור שזה לא נראה אותו הדבר. הכי מעצבן זה שהפיפי יותר תכוף, גם באמצע הלילה! השלפוחית לא חזקה כמו קודם. חוויתי גם שינויים בצבע ונפיחות מהצטברות נוזלים, מהמשקל ומהלחץ. יש גם נימים שכנראה התפוצצו במהלך הלידה, והם נראים כמו שטפי דם בתוך השפתיים בגודל של נמש. מה שבעיקר מפריע זה שכל האזור יותר רופף – מה שגורם לתופעה שקשה לדבר עליה, קוויפים (יציאת אוויר עם רעש מאיבר המין) זה מאוד מפריע לחיי המין וזה לא היה לפני הלידה".

איך את מתמודדת עם השינויים?
"זה קשה, בעיקר כשאת צעירה וזה צריך תמיכה מבן הזוג, אבל בסופו של דבר מתרגלים לזה. לא נשארים עם הגוף מהתיכון לנצח אבל ילד זה הרבה יותר שווה וממזער את ההפסד."

תקשרת על זה עם בן הזוג?
"כן, פחדתי שזה יפריע מבחינה אסתטית. צחקנו שיש ניתוח פלסטי אם זה יהיה מקרה קיצוני".

"ברור שתתרחש התרחבות. ראש של ילד עובר שם"

עמוס שפירא, גניקולוג מנתח, השתלמות בפלסטיקה וגינלית במרפאת "לייפות": "קודם כל, חשוב להבהיר - אסור לפלסטיקאים לעשות את הניתוחים האלה, רק לגניקולוגים. זו הנחיה מפורשת של משרד הבריאות, כשפלסטיקאי עושה את זה- זו עבירה על החוק".


נשים מגיעות ושואלות: 'תגיד אני צריכה ניתוח?" ד"ר עמוס שפירא. צילום: מתוך יוטיוב

מהן הסיבות הנפוצות שנשים אחרי לידה מגיעות אליך?

"הרחבת הנרתיק וחיבור תפרים לא נכון שגורם לכאבים ביחסי מין, או לבעיה אסתטית.
יש ויכוח גדול בנוגע לאפיזיוטומיה- לחתוך או לא לחתוך, והספרות המדעית לא אחידה בדעותיה. העניין עם החיתוך שנהוג לעשות בארץ, הוא לא הפגיעה בשרירים - היא לא כל כך דרמטית - אלא התפירה. לנרתיק יש בדרך כלל יכולות טובות לחזור לעצמו, אבל אם לא מחברים נכון את הרקמות, אפשר לקבל חוסר סימטריה בחיבור שבתפר".

ואז נוצרת בעיה אסתטית.

"נכון, וגם פונקציונאלית – כמו כאבים בחדירה".

וההתרחבות?

"זה ברור שיקרה. ראש של ילד עובר שם. אבל זה נפוץ ובסדר, והשאלה היא כמה רחב. אם נוצרת דיספרופורציה בין האיבר של האישה לאיבר של הגבר אנחנו עדים לתופעה שנקראת ואג'ינה לואינד – מצב בו נוצרת מן "נפיחה", אוויר שיוצא ברעש ומפריע בזמן הסקס".

כל אחת שמרגישה שהיא רוצה לעשות ניתוח, בין אם אסתטי ובין לא, יכולה?

"אני תמיד מתנה את הניתוח בזה שהיא לא מתכננת ללדת עוד, או שיש הרבה זמן עד הילד הבא. אין טעם לעשות ניתוח כל כך רחב כשבעוד שנה יש תכנון ללידה נוספת, אלא אם הנזק הוא גדול ופוגע בתפקוד היומיומי. כמובן שצריך לבדוק בנוסף שמדובר באישה בריאה, ואם כל היתר תקין אין שום בעיה. התיקון הוא רק כירורגי".

מתי כדאי לשקול אופציה כירורגית?

"יש נשים שמגיעות ושואלות "תגיד, אני צריכה ניתוח?" במקרה כזה אני בדרך כלל משכנע אותה לא לעשות. אני ממליץ לנשים שפונות לניתוח, קודם כל לראות אם זה מפריע - להן. זה לא שלב אוטומטי אחרי הלידה, ויש גם דרכים אחרות להתמודד עם הנזקים הללו מלבד ניתוח. חשוב לזכור שגם בן הזוג לא נהיה יותר צעיר, ואנחנו יודעים היום שלמעלה מ-50% מהגברים מעל גיל 50 בעולם המערבי סובלים מאין אונות, חרדת ביצוע או זקפה חלקית ואם הנרתיק של האישה חוזר להיות מאד צר - לא תמיד הוא יכול לחדור."

למזער נזקים- לפני ואחרי ההריון
אורית אביב, דולה ומנחה סדנאות למיניות נשית טוענת שיש דרכים להתמודד עם השינויים גם ללא ניתוח.

"במקרה של התרחבות - ניתן לכווץ באמצעות תרגילים. אם כואב לקיים יחסי מין אחרי הלידה, יש קושי לשלוט בשלפוחית השתן בעיטוש, או חולשה בסוגר של פי הטבעת – כדאי ללכת לפיזיותרפיסטית של רצפת האגן - במיוחד אם מתוכננת לידה נוספת, כדי לאפשר לגוף להגיע אליה חזק יותר. בנוסף, בגיל המעבר כל בעיה יכולה להחריף בעקבות חוסר איזון הורמונלי, לכן מאד חשוב ללכת לטפל בזה אחרי הלידה".

אם מתוכננת לידה נוספת, כדאי ללכת לפיזיותרפיסטית של רצפת האגן. צילום: shutterstock

גם במהלך ההיריון אפשר למנוע ולמזער נזקים. ניתן לעשות עיסוי פרינאום בשמנים, לגמישותו של הנרתיק. חשוב ללמוד איך להפעיל נכון את שרירי הנרתיק ובאילו תנוחות כדאי להיות בזמן הצירים ויציאת הילד, למשל, כדאי לנסות לשכב על הגב בלי לזוז כמה שפחות, כי אז הראש של התינוק לוחץ לנו על האגן, ומגדיל את הסיכוי לבצע חתך. אם האישה יכולה לזוז, היא עוזרת לו לצאת לבד".

זה ממש פתרון פשוט.

"נכון. כמו להוציא טבעת מאצבע. אם מנסים לעשות זאת במכה אחת זה יכול לכאוב, אבל אם תוך כדי מזיזים את האצבע והטבעת - זה מקל מאד. בזמן הלידה האמנות היא להרפות, ולזה יש כמה דרכים; קודם כל – ללכת לשירותים. ככה אנחנו מרוקנות שתן ומפחיתות לחץ באגן, וכשאנחנו יושבות בשירותים הסוגרים נפתחים אוטומטית. גם להיות תחת זרם מים תורם להרפיה. בנוסף, חשוב לדבר עם המיילדת שבמידה והיא רואה לנכון לעשות חתך כדי להקל את יציאת התינוק – לבקש את הסכמתה של היולדת. למרות שזאת פעולה כירורגית שמחייבת הסכמה, לא נהוג לבקש אותה".

אז גם לקחת יותר שליטה על הנעשה.

"נכון. וזה הדמיון בין לידה לסקס – אם האישה יודעת שהיא סומכת על הגבר שאיתה, נוח, בטוח ונעים לה – אז הגוף שלה יהיה רפוי ומשוחרר והנרתיק יתמלא בלחות. בלידה היא צריכה להיות פי 10 יותר רפויה ובטוחה. וכשזה קורה המפרקים מתרככים, האגן מתרחב ומופרשים אנדורפינים שמשככים את רמת הכאב - כל זה כדי שהאישה תוכל ללדת."

"ממקור של נשיות ועונג למקור של פחד וכאב"

גאולה פלדמן, עובדת סוציאלית קלינית, מטפלת זוגית ומינית מוסמכת -  בקליניקה פרטית בתל אביב ונס ציונה מספרת על ההיבט הנפשי של התופעה:

"ההיבט הנפשי לשינויים הללו, גם כשהם קטנים וכמעט בלתי מורגשים, עשוי להיות משמעותי - תלוי בדימוי הגוף הכללי של האישה וביחסה לאיבר המין ולמיניות עוד לפני הלידה, כמו גם למערכת היחסים עם בן הזוג, ובכלל לתנאים של אחרי הלידה - כאשר בחדר הסמוך יש תינוק בוכה, ולעיתים קרובות הוא ממש בתוך החדר. העייפות רבה והגוף עדיין לא חזר לקדמותו, כל אלו עשויים להשפיע על פיתוח רתיעה ודחייה מכל הקשור במיניות. בצירוף התחושה שאיבר המין עבר טראומה, נמתח לקוטר בלתי יאומן, עבר חיטוט מידי המיילד\ת והרופא\ה, נקרע, נגזר ונתפר... כל אלו עשויים לשנות את החוויה מול איבר המין ממקור של נשיות ועונג למקור של כאב, פחד ואי נעימות. גם אם חלף זמן רב מחוויית הלידה, הזיכרון נשאר".

לא בעד ניתוח פלסטי. גאולה פלדמן. צילום: מתוך האתר הרשמי

"להערכתי, מרבית הנשים לא יפתחו יחס שלילי לאיבר המין שלהן בעקבות לידה, למעט התקופה הראשונית, בה עשוי להיות חשש מכאב או תחושה שאיבר המין כבר לא בנוי לסקס – אלו מתפוגגים עם הזמן ועם חזרת הנרתיק לצורתו ונפחו המקורי".

האם תמיד ניתן לקבל ולהתמודד עם התחושות, או שלפעמים כדאי לפנות לניתוח?

"אני לא מצדדת בפתרון הזה. פגשתי נשים שעשו ניתוח כיוון שהבעל התלונן שהוא "לא נהנה כמו קודם". זה משקף תפיסה שגוף האישה הוא אובייקט שאמור לספק חוויה מינית מושלמת לגבר ועובר תהליך של התאמה לכך דרך סכין המנתח שגם הוא, לרוב, גבר.

אני סבורה שעבודה על ההיבטים הנפשיים של הסתגלות לשינוי והסתכלות על השינויים כסימנים ועדות לכך שאיבר המין הזה הביא לעולם חיים תורם רבות ליצירת מערכת יחסים טובה וחיובית עם איבר המין ועם הגוף בכלל. עבודה על חיזוק שרירי רצפת אגן תורמת לתחושת השליטה בגוף, מחברת את האישה לאיבר המין שלה ממקום טוב ואוהד ומשפרת מאוד את התחושות עבור שני בני הזוג. נשים מדווחות על שיפור כפול בהנאה המינית - הנאה פיזית וההנאה שהן מפיקות כשהן בשליטה על גופן ונוכחות בתחושות - ולא במחשבות של "כמה הנרתיק שלי התכער והתעוות בעקבות הלידה".

"מותר לגוף שלי להיות לא מושלם, הוא מחלים"

נטע, 38, "ילדתי לפני 4.5 חודשים גורה מהממת, שעכשיו שוכבת לידי בכפיות".

לפני הלידה היו לך חששות על שינויים שאולי יחולו באיבר המין?

"ברור, בעיקר פחדתי שאתרחב והתחושה בסקס תשתנה, אבל לא הכינו אותי בכלל לזה שהצורה של הנרתיק תשתנה. על זה לא מדברים. המבנה הפנימי של הנרתיק שלי השתנה, חלק שהיה בתקרה שלו עכשיו ניצב בכניסה, ניתן להרגיש את זה עם האצבעות, והסקס מרגיש אחרת, הרבה פחות כיף ממקודם - אני מרגישה פחות ממה שהרגשתי לפני הלידה בקירות הפנימיים של הנרתיק".

אז מה עושים?

"לא עושים סקס, או מעט מאוד, ובתנוחות קלאסיות שמבטיחות אורגזמות ואינטימיות.

אני מעודדת את עצמי שמה שחשוב הוא שהגיעה הגורה. יש לי כ"כ הרבה על מה להודות, וזה בסדר שדברים לא מושלמים כרגע, מותר לגוף שלי להיות לא מושלם. הוא מחלים".

ואין צורך להתאבל על מה שהיה? על הגוף שהכרת?

"כן, אבל לזה ההיריון מכין אותך. זה לא שאת חיה את חייך כרגיל ואז יום אחד עוברת לידה והגוף משתנה. השינויים קורים תוך כדי. אחד השיעורים הראשונים והחשובים ביותר שלמדתי בהריון הוא ששום דבר לא בשליטה שלי. כל השינויים בגוף: העייפות, הבחילות, הפטמות שגדלות, העור שמגרד בציצי, סימני המתיחה שאולי יבואו אולי לא, אולי יישארו ואולי לא, החשקים באוכל שמשתנים... זה תהליך היכנעות שנבנה למשהו גדול, עמוק ורחב יותר ממני ומהסיפור שלי. מעין תרגול בודהיסטי מואץ.

אני מסתכלת ובוחנת את הגוף שלי בעוד מימד שלא היה קיים לפני ההריון... הוא כבר לא רק הגוף שלי שמתפקד אותי בעולם או מבטא את המיניות שלי בעולם, הוא בורא חיים. אז אם הנרתיק שלי נראה או מרגיש אחרת, זה בסדר, כי הוא כבר לא רק שלי או רק עבור המיניות שלי, הוא שער לחיים עבור הבת שלי ותמיד אזכור את זה.

המחשבה שלכל אדם בעולם, לכל יונק שנולד, הייתה אמא שהעניקה ממיטב כוחה וזמנה עבורו, וכולנו היינו נאהבים ללא גבולות פעם - זו מחשבה מדהימה שמרגשת אותי כ"כ, וגורמת לי העריך מאוד את כל הנשים שאני פוגשת".