איריס (שם בדוי) היתה בת 28 כאשר הגיעה לבית חולים רמב"ם בחיפה על מנת ללדת את בתה הבכורה. ההריון עבר באופן תקין לחלוטין ואיריס ציפתה בכליון עיניים ללידה. בשבוע 39, עקב ירידת מים, הגיעה איריס לחדר המיון של בית החולים נרגשת.

תהליך הלידה זורז על ידי פיטוצין וכן היא קיבלה זריקת אפידורל. במהלך הלידה בוצע לאיריס חתך (אפיזיוטומיה), שמטרתו למנוע קרעים בלתי מבוקרים ולאפשר יציאה קלה יותר של העובר, והתינוקת נולדה בריאה במשקל 3,320 גרם. לאחר הלידה הוזמנה רופאה על מנת לתפור את הקרע, אולם הרופאה נדהמה מגודל ועומק הקרע ועל כן הזעיקה רופא כירורג. הרופא בדק את איריס וקבע כי נגרם לה קרע בדרגה 4!! ולמעשה נקרע גם חלק מפי הטבעת. לאור חומרת הקרע, הוכנסה איריס לחדר הניתוח על מנת לתפור את הקרע ולתקן את הנזקים שנגרמו.

אולם, הניתוח לא תיקן את כל הנזקים שנגרמו, וכעבור שנה הוכנסה איריס לניתוח נוסף. למרבה הצער, למרות הניתוחים, איריס סובלת מבריחת צואה וגזים, מחוסר שליטה מלאה על הסוגרים ומפגיעה בתפקוד המיני. כמו כן היא סובלת מפוסט טראומה, מחוסר בטחון ודימוי עצמי נמוך, תסכול וייאוש עקב חוויותיה מהלידה.

איריס הגישה תביעה כנגד בית החולים בטענה, כי בעת יציאת התינוקת טיפלה בה מתלמדת ולא מיילדת מוסמכת. המיילדת עמדה מאחורי המתלמדת ולא טיפלה בפועל באיריס במהלך הלידה עצמה. עקב כך, המתלמדת לא פעלה כמצופה ממנה, ולא מנעה במהלך הלידה את הקרע החמור שנגרם לאיריס.

בית משפט השלום בחיפה ניתח את השתלשלות מהלך הלידה וקבע כי מדובר היה בלידה רגילה, ללא גורמי סיכון מיוחדים לקרעים חמורים. התינוקת נולדה במשקל 3,320 גרם, כך שלא היה מדובר בתינוקת גדולה. בית המשפט קבע כי בית חולים רמב"ם לא פעל על פי סטנדרט רפואי מקובל והתרשל במהלך הלידה של איריס, בכך שנתן למתלמדת לבצע את החתך. התרשלות זו גרמה לקרע החמור ממנו איריס סבלה ולנכויות גופניות ונפשיות, מהן היא סובלת עד היום.

השופט קבע כי מיומנות המיילדת מהווה פקטור חשוב בלידה בכלל ובמניעת קרעים, ובפרט קרעים חמורים בחיץ הנקבים. לצורך מניעת קרעים חמורים, על המיילדת לנקוט בשני סוגי פעולות עיקריים. הראשונה - ביצוע חיתוך מבוקר של החיץ (אפיזיוטמיה), והשניה - לנקוט בפעולות להגנת חיץ הנקבים, לרבות לאחר ביצוע החתך. במקרה של איריס לא נרשם שמה של המתלמדת במסמכים הרפואיים והיא גם לא הובאה לעדות. כמו כן, למרות שמדובר היה בקרע חמור וצריך היה לדווח למחלקת ניהול סיכונים של בית החולים ולערוך תחקיר מקיף, הדבר לא בוצע, ובית החולים לא הציג כל תחקיר או דו"ח מתאים. בית המשפט קבע כי מחדל זה של בית החולים, מנע הצגת ממצאים בזמן אמת, בנוגע להשתלשלות הארועים בחדר הלידה, מנע את גילוי זהות האחות המתלמדת, את הפעולות בהן היא נקטה לצורך מניעת הקרע והסיבות לנזק.

לאור כל זאת, בית המשפט קיבל את התביעה במלואה, דחה את טענות בית החולים, ופסק לאיריס פיצויים בגין הנזקים הגופניים והנפשיים שנגרמו לה בגובה של כ- 870,000 ש"ח בתוספת שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט.

לסיכום, מומלץ לכל יולדת, לשים לב היטב מי מטפל בה. נכון שיש צורך בהכשרת הדור הבא של המיילדות, הרופאים וכו', אבל עדיין חשוב מאד להיות מודעים לזכויותינו ולתת את הדעת על מהלך הטיפול בנו.

לדף הפייסבוק העסקי של דורית פילו