בקרוב כל יולדת אשר בוחרת שלא להניק, אלא להאכיל את ילדה בתמ"ל תרכובת מזון לתינוקות, תחויב לחתום על טופס המבהיר לה את יתרונות ההנקה. כך קובעת הצעת חוק חדשה "לעידוד הנקה ושמירה על אופן הזנת תינוקות, התשע"א–2011", שהוגשה ע"י ח"כ דני דנון ותידון מחר בבוקר בכנסת (יום ד' 9:30 בבוקר בוועדת הכלכלה של הכנסת).

 

עוד בonlife:

 

עיקר הצעת החוק עוסקת בנושא אחר, שהוא סבסוד תחליפי חלב האם על ידי בתי החולים ובמידת הנוכחות והפרסום שלהן שם. בשולי הצעת החוק מגיח סעיף קטנטן (5ב'), אך מהותי בהשלכותיו עבור נשים, סעיף המחייב את כל היולדות בישראל לחתום על טופס המוודא כי הן מודעות ליתרונות ההנקה והשלכותיה, בטרם יבחרו להאכיל את ילדיהן בתחליף חלב אם.

 

ייתכן כי חלק מהקוראות חושבות בליבן שזהו צעד הגיוני ומתבקש, שהרי ישנן נשים שבאמת אינן מודעות ליתרונות ההנקה ושכדאי ליידע אותן בכך לפני שיבחרו שלא להניק. אני מבינה את המקום הזה ומודעת לחשיבות ההנקה, אך בעיניי לא זו הדרך לקדם שינוי.

 

החתימה על הטופס היא פרקטיקה המבטאת התערבות בוטה בחיי הפרט של נשים בישראל. אל לנו לשכוח שהבחירה לגבי אופן ההאכלה של התינוק הינה בחירה אישית, אינטימית, פיסית ומשפחתית ואין מקום  לממשלה לנסות ולהשפיע על הבחירה בצורה כה פולשנית.

יש הבדל מאוד משמעותי בין התערבות הממשלה בחיינו באמצעות הקצאת משאבים, חינוך, פרסום והעלאת המודעות במרחב הציבורי, לבין הבחירה להתערב בחיינו תוך חדירה למרחב הפרטי, האישי והמשפחתי באמצעות החיוב לחתום על טופס ממשלתי.

 

מהטופס ל"עידוד" הנקה, הדרך מאוד קצרה בעיניי אל טפסים והתחייבויות למיניהם במגוון נושאים. האם נסכים שנערות בנות 16 שמעוניינות לקיים יחסי מין, יחויבו לחתום על טופס המסביר להן על ההשלכות לחייהן? האם נסכים לכך שהורים המאכילים את ילדיהם המאכילים בשומן רווי, יחתמו על טופס המסביר להם על הסכנות הבריאותיות?

 

מהו הגבול שאנו בוחרות להציב בין המרחב הפרטי לציבורי ועד כמה אנו מוכנות שייכנסו לנו לקרביים?

 

נקודה נוספת שחשוב להדגיש, למען הסר ספק, שהחתימה על הטופס וקריאה על יתרונות ההנקה רגע אחרי הלידה לא תעזור בעידוד ההנקה . נראה כי ח"כ דנון חושב שניתן לעשות 'קיצור דרך' על חשבון הפרטיות שלנו ומניח בטעות כי מהלך זה יעודד הנקה באופן מהותי, אך לא כך הדבר. נשים אינן מגיעות ללידה כ'לוח חלק', אלא עם דעות ומחשבות לגבי הנקה, מה עוד שהרעיון להרביץ ידע בזמן כה רגיש ופגיע בחייה של אישה, פשוט אינו הזמן המתאים לכך.

אולי יפתיע את ח"כ דנון לגלות כי נשים רבות דווקא מעוניינות להניק, אך התנאים בבית החולים אינם מאפשרים להן להניק או שמאוד מקשים בכך. הנה כמה צעדים מאוד חשובים והכרחיים שפשוט יכולים לעזור לנשים שמעוניינות להניק:

 

1. לאפשר לתינוקות להיות יחד עם אמותיהם לאחר הלידה, ובכך לאפשר להם לבסס את ההנקה.

 

2. להגדיל את התקן של מדריכות ויועצות ההנקה בבית החולים.

 

3. להשקיע מאמצים גדולים יותר בהכשרתן המקצועית של מדריכות ויועצות ההנקה בבית החולים. פעמים רבות דווקא הצוות הרפואי הוא זה שמשכנע את הנשים לעבור לתחליף חלב בטענה ש'אין חלב', הנובעת מידע מקצועי שאינו שלם דיו.

 

4. הקצאת משאבים לרכישת ציוד מתאים להנקה והקצאת מרחב מתאים להנקה בבית החולים.

 

גם מחוץ למסגרת בית החולים, נשים שמעוניינות להניק נתקלות בלא מעט קשיים. שינוי אמתי במציאות המקשה על ההנקה, כמו סבסוד משמעותי של יועצות הנקה וציוד עזר להנקה, חיוב להקצאת פינות הנקה במרחבים ציבוריים והרחבת הידע על הנקה לאחיות טיפת חלב ורופאי משפחה, יכולים באמת לעזור לנשים ולעודד הנקה.

 

חשוב בעיניי לזכור שעידוד אמתי של הנקה או כל דבר אחר, לא יכול להגיע ממקום של התערבות בוטה בחיי הפרט. יש המון אפשרויות טובות וראויות לעודד את אפשרות הבחירה בהנקה והדוגמאות שהבאתי הן מקצתן. האכלת התינוק הינו עניין פרטי ואישי וראוי שיישאר כך.

 

 

לימור לוי אוסמי, יוצרת האתר 'נשים מדברות אמהות'

וחברה במתפקדות- הלובי לשיוויון בין המינים