כל מי שאי פעם צפתה בסיטקום אמריקאי יודעת יש דרך נכונה ודרך לא נכונה להיות בהריון. יש מראה הריון נכון ותקין שלא סתם נחשב מושך, מצליח ואסתטי, אלא סקסי ממש. רשתות בגדי ההריון משווקות בדיוק את תדמית ההריונית הסקסית, ההריונית השיקית- זו שתדגמן רגליים רזות ומחוטבות, אגן צר, מותניים (עזבו דקים, לא דקים, מותניים!), עצמות בריח בולטות וגם איזה מין הריון קטן, עגלגל ומושלם, שנוסף לגזרה העדינה. כל זה נועד להציג לראווה שמלות סקסיות וסוודרים צמודים שיאפשרו לאישה ההרה להיות לא סתם לבושה, מתפקדת ובעלת דימוי עצמי גבוה, אלא להציג לראווה את  ההריון הנכון שלה.

כמה חודשים אחרי שנכנסתי להריון, עוד לפני שהצרבות האיומות והבחילות הלא נגמרות פינו את מקומן להקלה זמנית, כבר נכנסתי לדיכאון לגבי הגוף שלי. זה לא נראה כמו הגוף שיש לנשים אחרות באותו השבוע, וזה בטח לא נראה כמו גוף של אישה בהריון- זה בעיקר נראה כאילו נורא השמנתי פתאום. במקום בטן ההריון העגלגלה והאסתטית, מצאתי את עצמי מגדלת תחת לתפארת, אגן עב בשר והמותניים הלכו ונעלמו, הלכו והתאחו עם הצלעות שלכשעצמן התכסו במעטה שומני חגיגי. באותה המידה בה בחילות בוקר אינן מוגבלות לבוקר, כרס ההריון לא מוגבלת לכרס.

במשך חודשים הסתובבתי מדוכדכת. וחיכיתי שבטן ההריון תצא, תתעגל, ותראה כמו משהו שמתרץ את העליה המאסיבית הזו במשקל. גיגלתי תמונות של נשים באותו השבוע כמוני, והתעצבתי כשראיתי שיש נשים שכבר נראות הרות, ולא סתם שמנות. התבאסתי על עצמי, אבל לא בגלל העליה במשקל. ברור לי שהמשקל הזה ירד, ברור לי שאני אחזור לגוף הקודם, הרזה והחזק שלי. התבאסתי כי הרגשתי שאני פשוט עושה את זה לא נכון. אני מפספסת איזו חוויה נהדרת, מעצימה ואסתטית. ההריון הצטמצם לכדי אימאג' של אותה אישה בלונדינית ורזה שמלטפת בעדינות את הבטן דרך שמלת קיץ מלמלתית. איזו מין הריונית מחורבנת אני, שבמקום שמלות מלמלה אני מעדיפה טי שירט מטשטשת שומנים?

מילא הריון אבל למה ביחד עם קייט מידלטון?!

נשים נדרשות להיות יפות ואסתטיות בכל שלב בחייהן, ולעשות את זה באופן הנכון. ילדות כילדות, נערות כנערות, זקנות כזקנות. זו המשמעות של "להתלבש לפי גילך". גם ההריון, אותה תקופה קשה, כואבת, מתישה ומפחידה, זכה לפטישיזציה, עם דימויים אסתטיים של נשים הרות שעושות את זה כמו שצריך.

איתרע מזלי להכנס להריון כמה חודשים אחרי קייט מידלטון, ולהשאר בצילה ובדוגמתה המלכותית לאורך חלק נכבד מההריון שלי עצמי. ראיתי איך מדורי האופנה מהללים את בחירות הבגדים שלה. ראיתי את הקרסוליים הדקים שלה בזמן שהיא מקפצת מפה לשם, כאילו מדובר בכדור הליום חביב שנקשר לך לבטן ברצועה, ולא מאסת שריר, נוזלים ועובר שמפעילה לחץ על האיברים הפנימיים, על מבנה השלד ועל הרצועות המייצבות. קראתי את הביקורות שמשוות אותה לארוסתו של קניה ווסט, קים קרדשיאן, שנכנסה אז לשלבי ההריון האחרונים שלה עם מותניים של איכרה ארמנית קשת יום ושמלות צמודות מבית פראדה, וראיתי את הלעג לו היא זוכה.

קים קרדשיאן לא היתה בהריון "נכון". היא השמינה בכל המקומות הלא נכונים, ואפילו לא טרחה לטשטש את זה. היא לא ניסתה להיות מלאכית או שיקית, אלא פשוט היתה עצמה- עם אותה מלתחה היפר סקסית וסרת טעם שנמתחה על פני קילוגרמים רבים. רבים מדי, כפי שטרחו כל העיתונים להזכיר.

יש צורה נכונה להיות בהריון, ואם את  בטעות משמינה יותר מדי, או לא מעלה את המשקל בצורה שווה, או יוצאת לך בטן קצת שטוחה או נמוכה מדי- את עושה את זה לא נכון. כמה פעמים כבר יצא לך להיות בהריון בחייך? פעמיים? שלוש? צריך לנצל את ההזדמנות, צריך להצטלם אצל צלמת הריון, צריך להראות שאת אכן מסוגלת להיות ההריונית השיקית, ולא לפספס את ההזדמנות הנדירה הזו לחוות הריון נכון.

כמובן שצורת ההריון הנכונה הזו מבוססת על שקרים, כמו כל כך הרבה דברים אחרים הקשורים לגוף האישה ודרך פעולתו. בחילות בוקר אמורות להסתיים בכריעה זריזה מול האסלה, שלאחריה מרגישים בסדר גמור במשך כל היום (שלא נגמר בשמונה בערב עקב תשישות). הטרימסטר השני אמור להיות ארוך וכיפי, עם הרבה הליכות על חוף הים, יוגה, פילאטיס, מזון אורגני שמבשלים לבד ושאר דברים שלא מסתדרים עם הרעב המוגבר, כאבי הראש והעצירות. "הריון זה לא מחלה", אמרו לי שוב ושוב, כאילו זה מסביר למה אני מתקשה לצאת מהמיטה וממהרת לקרוס על הספה בשבע בערב, לרוב בליווי דמעות של תשישות. הריון זה לא מחלה, ולכן אם אני חווה אותו כמחלה אני כנראה לא בסדר, דפוקה, מפספסת את ההזדמנות שניתנה לי על ידי אמא טבע להרגיש מועצמת.

מיתוס היופי ההריוני הזה חורג מעבר לשקרים הרגילים, מאחר ובדומה לריטוש תמונות דוגמנית, גם כאן מציבים מטרות באמת בלתי אפשריות. רוב הדוגמניות ברשתות הריון ורוב השחקניות שמפגינות הריון בסרטים ובסדרות אינן באמת הרות, אלא משתמשות בכרית בטן, מה שיוצר את הרושם שנשים בהריון אמורות להראות כמו נשים לא הרות עם כרית בטן. כרית הבטן הזו לא כבדה, לא בועטת בצלעות ולא דורשת תמיכה יותר טובה מצד הירכיים והגב התחתון. כרית הבטן היא אותו הריון אסתטי אליו מלמדים אותנו לשאוף, כדי לא להיות חלילה בהמה. והרי אם את בהריון לא נכון, לא מופגן מספיק, לא חטוב מספיק, לא אתלטי מספיק- את הרי סתם שמנה, ועל זה אין מחילה.