כשריקה קורן (36) מספרת את הסיפור שלה, אי אפשר שלא להתרגש. לריקה שני ילדים, היא גרושה ונמצאת כרגע בזוגיות פורחת. אבל חוץ מזה, היא גם ה'מלאכית' של זוג הורים וילד בן ארבע, שבלעדיה לא היו הופכים בכלל למשפחה.

עוד באון לייף:

"באתי ממשפחה חרדית וגדלתי סביב נשים עם המון בעיות פוריות", מספרת ריקה, "דודה שלי עברה אינספור טיפולים וחברה טובה שלי היא עקרה. לא הכרתי את כל הנושא הזה של פונדקאות. יום אחד בעבודה מישהי הסבירה לי על הנושא ומיד נדלקו בי כל הזרקורים. ידעתי שאני רוצה לעשות את זה".

מינה יולזרי ועדה אטיאס, עובדות סוציאליות בעלות תואר שני, הן מנהלות "המרכז להורות באמצעות פונדקאות". כבר עשרים שנה שהן עושות כל שביכולתן, מתוך תחושה אמתית של שליחות, כדי לשדך בין זוגות הורים שלא יכולים, מסיבות שונות, להיכנס להיריון טבעי בכוחות עצמם לבין אימהות פונדקאיות. "ריקה הייתה פונדקאית מדהימה", מספרות השתיים, "היא שודכה לזוג מבוגר מאוד ועייף מאוד, שעבר שנים של טיפולים ובדיקות, שהושלה על ידי רופאים שיום אחד יצליחו לעשות זאת בכוחות עצמם. ריקה כל כך הבינה אותם. היא התמסרה אליהם ולתהליך במאה אחוז, ובזכותה החוויה שלהם הייתה מדהימה. אחרי כל השנים של הטיפולים שבהן הם איבדו את האמון, היום הם באמת מאמינים בטוב ליבו של האדם. ריקה נתנה את החוויה הכי טובה שפונדקאית יכולה לתת להורים".

הזוג ביקש שארזה לקראת ההיריון

"מה שהיה לי הכי חשוב זה שייתנו לי את ה'ספייס' שלי ושהילדים שלי לא יפגעו מזה", מתארת ריקה את התהליך שעברה, "וככה בדיוק זה היה. הם היו מקסימים. מצד אחד הם באמת אפשרו לי את המרחב שהייתי זקוקה לו, ומצד שני הם היו שותפים מלאים לכל טיפול וכל בדיקה שעברתי". אבל כמו בכל דבר בחיים, גם במקרה הזה היו גם חיכוכים. "אצלי ההריונות הם מאוד קלים: אין לי שום תופעות לוואי, אני מרזה ונראית טוב. גם בהיריון הפונדקאי לא היו בעיות מיוחדות. אבל, בגלל שאני אישה די 'בריאה', ומעולם לא הייתי רזה, הזוג רצה שאוריד במשקל. זה הוביל לוויכוח סביב הנושא, מפני שקיימת סטיגמה שלנשים מלאות קשה יותר להחזיק הריון. זה יצר אי נעימות והתלבטתי מה לעשות. התייעצתי עם מינה, שליוותה אותי במשך כל התהליך, והסברתי לה שמאז ומעולם הייתי מלאה, אבל תמיד הייתי מאוד בריאה וגם בהריונות של הילדים שלי הכל היה בסדר. הסברתי גם שאני מאוד שלמה עם הגוף שלי ואין לי שום רצון לרזות. מינה הסבירה את טענותיי לזוג ההורים, היא גישרה בינינו ויישרה את ההדורים, והכל המשיך לזרום כמתוכנן".

הם נתנו לי את המרחב שהייתי זקוקה לו. ריקה קורן

לקראת סוף ההיריון, ריקה הגיעה פעמיים לחדר המיון עם צירים, שהסתיימו בשחרור הביתה והמתנה מורטת עצבים לרגע האמת. שבוע אחרי "אזעקת השווא" השנייה, הגיעה ריקה לחדר הלידה, כשהפעם היה ברור שהגיע הזמן ללדת. "הרגע של הלידה היה מטורף לגמרי. כל היום הזה היה עטוף בהתרגשות עילאית", מספרת ריקה, "הייתה חגיגה בחדר הלידה. היו שם אימא שלי ודודה שלי, חברות שלי וגם בני הזוג. כל האווירה הזאת הכניסה את ההורים לסוג של רוגע, הרגשה שהכל זורם טוב. מדי פעם הוציאו את כולם מהחדר כדי לבדוק אותי. באחת הפעמים, כשכולם היו בחוץ, הצוות הרפואי הבין שהגעתי לפתיחה מלאה ואפשר להתחיל בלידה. כל מי שהיה בחוץ הבין שמשהו קורה, והבנתי מדודה שלי שהאימא הייתה עם האוזן צמודה לדלת במשך כל הזמן. ופתאום היא שמעה בכי".

"הרבה אנשים מתרגשים מלשבור שיאים, מצניחות חופשיות או מלטפס על הרים, אני התרגשתי מהלידה", מספרת ריקה בקול רועד, "זה רגע מטורף של לתת לאחר במלוא מובן המילה". דקות ספורות לאחר שהעובר הגיח לאוויר העולם, ביקשה ריקה מהאחות שתפתח את הדלת כדי שההורים ייכנסו. "לידה של פונדקאות זה משהו אחר לגמרי, זה על-טבעי, זה ממש חצי נס. היה משהו מיוחד בחדר, הייתה ממש הרגשה של רוח אלוהית במקום. מעבר לזה, הילד יצא כל כך דומה לאימא, אפילו שנולד מתרומת ביצית, והוא גם קיבל את סוג הדם שלה, שהוא מאוד נדיר. זה היה רגע מדהים. כל פעם שאני מספרת על הרגע הזה, בא לי לעשות את זה שוב. אחרי הלידה הייתי ממש באופוריה ולקח לי הרבה זמן לנחות".

ריקה נמצאת עד היום בקשר טוב עם ההורים והילד, שיחגוג ארבע שנים בחודש הבא. "הוא מכיר אותי כ'מלאכית'", מסבירה ריקה, "ככה ההורים שלו מכנים אותי. מההתחלה של התהליך הם אמרו לי שהם ישמחו לשמור איתי על קשר, וגם מבחינתי לא הייתה עם זה בעיה. זה קשר שהוא אחר, זאת דאגה אחרת. אמנם אני לא חושבת על זה כל יום, אבל תמיד שמדברים איתי על זה אני מאוד מתרגשת. כשההורים מתקשרים לספר לי שהוא התחיל לדבר או ללכת, אין מאושרת ממני, זה מחמם לי את הלב בכל פעם מחדש לשמוע שהוא בסדר".

"ילדתי 3 פעמים אבל יש לי רק שני ילדים"

גם חן ניגר (35) משתפת את סיפור הפונדקאות שלה עם כל מי שרק מוכן לשמוע. גם את ההתרגשות שלה אפשר לזהות מקילומטרים. הפונדקאות הופכת, כנראה, לחלק בלתי נפרד מהווייתה של מי שבוחרת לתת את המתנה הזאת לעולם. "אני חן, נשואה, אימא לשני מהממים ופונדקאית לשעבר", כך היא מציגה את עצמה, "זה משהו שאני גאה בו, שמלווה אותי כל יום ואני מספרת עליו כל הזמן. אני אומרת לאנשים שילדתי שלוש פעמים וכן, יש לי רק שני ילדים. אבל כל מה שאני אספר לא יצליח להתקרב למה שבאמת היה".

התינוקת שחן נשאה ברחמה תשעה ירחים, חוגגת בימים אלו חמישה חדשים. הוריה של התינוקת נשארו עד היום חברים קרובים מאוד של חן. החיבור בין חן ובעלה לזוג ההורים היה כמו "אהבה ממבט ראשון", מספרת חן, "ברמה שסיימנו את הפגישה הראשונה וכבר יכולתי לראות אותה עומדת איתי בחדר לידה".

אני פונדקאית ואני גאה בזה. חן נגאר

כמו בסיפור של ריקה, גם הדרך של חן לא הייתה לגמרי חלקה: "כשאני מספרת  את הסיפור, אני עושה את זה עם חיוך ענק ואנרגיות כיפיות, ויוצא הרבה פעמים ששואלים אותי: 'תגידי, הכל היה מושלם? זה לא יכול להיות'. אז זה כן, חשוב מאוד להגיד שלא הכל מושלם". הבעיות של חן החלו כשבעלה לא קיבל את הרעיון ישר בהתחלה. גם אחרי שהלך איתה לפגישת ייעוץ במרכז הפונדקאות, הוא היה מאוד ספקן ושאל את כל השאלות האפשריות. השניים הבינו מהפגישה שאין ביטוח על אובדן הרחם של הפונדקאית, וזו הסיבה שדחו את הרעיון בפעם הראשונה.

"רק בשלב יותר מאוחר בעצם ירד לי האסימון שהסיכוי לאבד את הרחם הוא מאוד מינורי ושלא צריך להסתכל רק על הצד השלילי. הגעתי להשלמה שיש לי בן ובת ואני נהנית משני העולמות ואם זה מה שצריך להיות, זה מה שיהיה". חן הצליחה לבסוף לזכות בתמיכתו של בעלה: "לקח הרבה זמן עד שזה קרה, אבל בסוף הוא לגמרי נכנס לזה ביחד איתי". אולם הבעיות לא נגמרו שם. במעמד חתימת החוזה גילו השניים סעיף שלא הסכימו עליו, והם החליטו שוב לרדת מהעניין. אחרי חודש וחצי התערבה יד הגורל, לדבריה: "בדיוק עשיתי עם בעלי שיחה. שאלתי אותו מה הוא חושב שאנחנו צריכים לעשות, האם לראות עוד זוג או לוותר לגמרי? תוך כדי שאני אומרת לו את המשפט הזה אני מקבלת הודעת סמס מהאימא. היא כתבה שהיא חושבת עליי ושאני יקרה לה ושמי שאהיה הפונדקאית שלה תזכה. מיד חזרתי אליה וניהלנו שיחת טלפון של שעה, שבסופה החלטנו להשאיר את הכל  בצד ולחזור לתהליך ביחד, כי אי אפשר לוותר על זה. באותה שיחה שתינו ממש עברנו תהליך של אבל. הסכמנו שאנחנו לא מוכנות לפגוש עוד אנשים. בעלי קיבל את זה בשמחה גדולה, כי גם הוא מאוד נקשר אליהם, ומשם כבר רצנו על זה במלוא הכוח".

התאמת הורים לפונדקאית פוטנציאלית, הוא חלק חשוב מאוד להצלחת התהליך. "לפי החוק הישראלי, יש וועדה שמאשרת את ההתקשרויות", מסבירות מינה ועדה, "האישור מוענק בהתאם לקריטריונים של הוועדה: גיל הפונדקאית, מצבה הנפשי והרגשי וכמובן מצב בריאותי של הזוג. אנחנו יודעות בדיוק מה הוועדה רוצה ולפי זה אנחנו בוחרות את הפונדקאיות. הסינון הראשון נעשה כבר בטלפון. לאחר מכן אנחנו פוגשות את הפונדקאית ומנסות לדלות עוד פרטים לגבי החיים שלה. אם הכל מתאים, אנחנו מעבירות אבחון פסיכולוגי, כמובן אחרי שהיא עברה את המיון הרפואי. בשלב הבא אנחנו מפגישות אותה עם ההורים המיועדים ועושות את ההתאמה בין הורים מיועדים לפונדקאית, לפי פרמטרים מקצועיים".

"ניצול? הטענה הזו מקטינה אותי"

מינה ועדה לא מכחישות את העובדה שמדובר בהליך פיזי לא פשוט: "לאחר אישור הוועדה מתחילים את התהליך האמיתי. ההורים מכינים את העוברים, ושניים מהם מוחדרים לרחם של הפונדקאית, כמו בבדיקה גינקולוגית. הפונדקאית עוברת הכנה הורמונלית לפני שהעוברים מוחדרים אליה לרחם. ההורמונים האלה שהיא מקבלת לאחר החדרת העוברים, הם תחליף להורמונים המופרשים באופן טבעי בגוף של אישה שנכנסת להיריון. כיוון שהגוף שלה לא יודע שהוא בהיריון וזה מגיע לו 'בהפתעה', צריך לקבל את ההורמונים האלה באופן מלאכותי, עד השבוע העשירי בערך להיריון".

מדובר בהליך פיזי לא פשוט. מינה יולזרי ועדה אטיאס

במקרה של חן, כבר בניסיון הראשון ההיריון נקלט. אולם בניגוד להיריון הקליל של ריקה, ההיריון של חן היה הרבה יותר מתיש. "אני יכולה לספר שזה היה ההיריון שהיה לי הכי קשה מבחינה פיזית, הרבה יותר מההריונות עם הילדים שלי. היו לי בחילות וכאבים, זה היה נורא. מצד שני מבחינה רגשית היה לי הכי הכי קל. בהריונות שלי אף אחד לא התקשר אליי כל יום לשאול אותי איך אני מרגישה ומה אני צריכה. הייתה לי מהם מעבר לתמיכה המטורפת, גם חברות אמיתית".

בנוסף לכל הדרמה, לקראת סוף ההיריון התברר שהעובר נמצא בתנוחת עכוז. רק ברגע האחרון הספיקו לגרום להתהפכות, שמנעה צורך בניתוח קיסרי. ואז הגיע הרגע הגדול, התינוקת נולדה. "היא נולדה בריאה ושלמה ומטריפה ויפהפיה אמיתית. הרגע שבו התינוקת נשמה לראשונה את אוויר העולם היה הרגע המרגש ביותר. לקחו את האימא הצידה, הפשיטו אותה והצמידו לה את התינוקת עור בעור. אני נזכרת בתמונה הזאת ודמעות עולות בי שוב. זה היה יפהפה. שעתיים אחרי זה האבא הגיע עם התינוקת בידיים ואמר לי תודה. יותר מזה אני לא צריכה יותר בחיים".

"כבר בבית החולים הילדים שלי באו לבקר ולראות את הקטנה", מספרת חן, "אנחנו עדין בקשר, ממש כמו משפחה, והילדים הם כמו בני דודים. למשפחה הזאת יש נוכחות מאוד גדולה בבית שלנו ולי יש נוכחות אצלם. לא בכל המקרים זה ככה, וגם בזמן ההיריון הזה היה לי את החשש שהיא כזאת מקסימה אליי כי התינוק שלה אצלי בבטן. לקח לי הרבה מאוד זמן להשתכנע שזה אמיתי ושזה מכל הלב.

איך היה רגע הפרידה מהתינוקת?

"זה שונה ממקרים של 'לידה שקטה' שבהם מצפים לחזור הביתה בידיים מלאות וחוזרים בלי כלום, פה מההתחלה זאת הכוונה וזאת המטרה. מבחינתי לראות אותם ביחד אחרי שהם חיכו כל כך הרבה זמן לרגע הזה, הייתה ההרגשה הכי נכונה. חוץ מזה, אחרי שבמשך תשעה חודשים התפתחה להם תינוקת והם לא זכו להרגיש את התינוק בבטן, הם סוף סוף יכולים להרגיש את התינוקת שלהם, ואין דבר יותר מדהים מזה".

 

מה תאמרי למי שחושב שפונדקאות היא ניצול נשים?

"אני חושבת שמי שחושב ככה הוא קצת מנצל נשים. כפונדקאית, הטענה הזו מקטינה אותי. הייתה לי את אפשרות הבחירה לא לעשות את זה ואני החלטתי שכן. נכנסתי לזה בדעת צלולה ועם הרבה מאוד אהבה. אני לא יודעת מה קורה עם הנושא הזה בחו"ל, אבל בארץ, גם מבחינת המדינה, עטפו אותי ודאגו לי לכל הטיפולים, הבדיקות, הביטוחים והתקציבים שהייתי צריכה. אני מאוד רוצה להתחיל עוד תהליך כזה, אבל בעלי אמר שהרפתקה אחת כזאת הספיקה לו".

אי אפשר שלא לדון גם בעניין הכספי הכרוך בפונדקאות. "אם נסתמך רק על רגש הנתינה, בסופו של דבר, תהיה עייפות הרבה יותר גדולה. אין פונדקאית בעולם שהרכיב הרגשי לא מופיע אצלה, אין כזה דבר. התהליך הזה מצריך גם רגשות כמו אמפתיה, הבנה ונתינה. הרבה מהנשים החד הוריות לא יכלו להתפנות לנתינה כזאת גדולה כי העומס שמוטל עליהן ביומיום היה קשה מנשוא. לא נותרו להן מספיק כוחות גם כדי להציע את עצמן בתור פונדקאיות".

גם ריקה מסבירה מדוע העניין הכספי הוא מרכיב קריטי בתהליך: "לאחרונה החלו דיבורים על הפיכת מעשה הפונדקאות למהלך אלטרואיסטי, שלא מחויב בפיצוי כספי. אני חושבת שזו טעות איומה, מפני שמעבר לזה שהכסף באמת מהווה פיצוי על זמן מסוים ועל הקרבה שהאישה עושה, הוא גם מהווה את המרכיב שיוצר חוצץ רגשי עבור הפונדקאית בתהליך. בסופו של דבר, האישה עוברת היריון שלם, והולכת הביתה בידיים ריקות. זה לא דבר פשוט וזה עלול לגרום למשבר מאוד גדול. הכסף כן יוצר חוצץ רגשי מאוד ברור. זה מביא את זה למקום של מודעות מלאה של מה את נותנת ומה את מקבלת. כך לא נוצרות ציפיות מיותרות, אין הפתעות".

חוק הפונדקאות הישראלי לא מתיר, נכון להיום פונדקאות לזוגות חד-מיניים. אך עם זאת, לאחרונה התעורר השיח לגבי אישור כזה. "מאוד חשוב שתהיה הכרה כזאת כי זה עוד שלב בהערכת המדינה שלנו כמדינה דמוקרטית", אומרת מינה ועדה, "אבל לצערנו, אנחנו בטוחות שזה לא יקרה. לא יהיה שוויון. הממשלה הזאת היא לא קונסטלציה נכונה. היא ימנית מדי ודתית, וכל עוד הממשלה היא כזאת לא תתאפשר פונדקאות לזוגות שהם חד מיניים או לנשים שאינן נשואות".