"הרגע שבו ניתנה לי גושפנקא לחששות שקיננו בי, שיש לי איבר מין מוזר, היה בשיעור חינוך מיני הראשון בו נכחתי, בבית הספר היסודי. הילדים בכיתה התרגשו וצחקו למראה ציור מפורט של גבר ואישה עירומים שהוקרן על הלוח, ולחיי רבות מחברותיי נצבעו באדום. לעולם לא אשכח את הצחוק המהדהד שלהם, שהפך לתפאורה הדרמטית לרגע המבעית הזה, בו הבנתי שהסיוט הגדול ביותר עבור ילדה בתחילת גיל ההתבגרות קודם עור וגידים עבורי – אני חריגה".

עוד באון לייף:

ה"מוזרות" ממנה סלין (27) גילתה שהיא סובלת באותו שיעור בבית הספר, היא המבנה האנטומי של איבר המין של 10-15% מאוכלוסיית הנשים בארץ, ששפתי הנרתיק הפנימיות שלהן ארוכות מהממוצע ובולטות החוצה. בחיפוש מהיר ברשת ניתן לגלות אינספור הודעות מודאגות בפורומים מנערות ונשים המביעות חרדה ופליאה מאיבר מינן השונה, שנענו בתשובה כמעט זהה ע"י גינקולוגים מומחים המרגיעים כולם כאחד שאיברי המין, ממש כמו איברים אחרים בגופנו, משתנים מאדם לאדם.

עם זאת, על כל הסבר רציונלי אחד על מבנים אנטומים שונים של פות, קיימות ברשת מאות מודעות המציעות פתרונות למצב, המוצג באופן חד משמעי כבעיה על ידי המנתחים הפלסטיים, אותם הרופאים המרוויחים את לחמם מארנקן של נשים שתרות אחר נורמה לא קיימת. אתרי האינטרנט של המרפאות הקוסמטיות מלאי מאמרים מוטים שמטרתם למכור את הליך הלביופלסטיקה - ניתוח להצרת השפתיים הפנימיות, שאמנם מהווה פתרון מבורך עבור נשים רבות שחיות עם רגשות קשים מאוד כלפי איבר מינן, אבל משווק באופן שלא משתמע לשני פנים כניתוח המתקן מצב לא נורמלי, טענה בעייתית כשמדובר באחוז משמעותי מהאוכלוסייה.

עבור סלין, שגילתה על הניתוח שלדעתה גרם לגופה "ליישר קו" עם החברה בשלהי גיל ההתבגרות, הוא היווה את פתרון הקסם אליו ייחלה. עד אותו הרגע חיה בשנאה מתמדת לגופה. "באותו היום חזרתי הביתה, עמדתי מול המראה עירומה ושנאתי את הכוס שלי, שנראה בעיניי כמו תמנון מעוות שיוצא לי מהגוף. החלטתי שאף אחד לא יראה אותו לעולם, אפילו לא אמא שלי, שבדיעבד הסתבר שידעה על המצב ופשוט לא ייחסה לו חשיבות".

החלטה שעמדת בה?

"החלטה שבעקבותיה קיימתי יחסי מין לראשונה בגיל 21, למרות שהיו לי כמה חברים עוד בתיכון. עד אז פשוט סירבתי לחשוף בפני גבר את מה שהלך שם למטה. אחרי הצבא הייתי בקשר ללא סקס עם בחור במשך שלושה חודשים והרגשתי בין הפטיש לסדן, לא רציתי להיפרד בגלל הפחד שלי להיחשף. בסופו של דבר שכבנו, ואז גיליתי צד נוסף לבעיה שלי – השפתיים הארוכות נמשכו פנימה ונצבטו בזמן החדירה, והפכו לבעיה של ממש גם במהלך האקט המיני".

ועם זאת, באותו היום הפסקת לשאת את הנטל לבדך. איך בן הזוג הגיב?

"בהרבה טאקט. הוא הראשון מתוך ארבעה בחורים ששכבתי איתם במצב הזה, ומי שהיה הכי רגיש. דיברתי עם חברים על הנושא, מסתבר שיש גברים שלא מייחסים לזה חשיבות בכלל, בזה דווקא לא נתקלתי אבל הראשון שלי היה בהחלט סביר. היה לי ברור שהוא שם לב שמשהו "לא בסדר", גם היינו שנינו צעירים והוא היה יחסית חסר ניסיון וסביר להניח שראה פות וחצי במציאות והשאר של שחקניות פורנו מושלמות. הוא ניגש לנושא דרך הכאב שחוויתי כשהעור נתלש ונמתח בחדירה, ושאל איך זה מרגיש, משם התפתחה השיחה. מלבדו היו שלושה שהגיבו כל אחד בדרכו. מקרה הקיצון, האחד מבין כולם שלא הייתי במערכת יחסים איתו כששכבנו, הגיב ברגע שהתפשטתי במשפט נוסח "וואו, מה זה?". הוא זה שדחף אותי סופית להחלטה לעבור את הניתוח".

ששינה את חייך?

"מהקצה אל הקצה. הניתוח עצמו מאוד פשוט, הוא אפילו לא יקר במיוחד וההחלמה ממנו קלה. אני מבנה שיש משהו בעייתי בעובדה שהייתי צריכה לנתח את הצורה הטבעית שלי כדי להרגיש בנוח, אבל זה היה הפתרון למצב שנוצר מהשתלשלות האירועים במקרה הספציפי שלי. אני חייבת לציין שהמקרה שלי היה מאוד קיצוני, גם לטענת הרופא. אומרים ש10% מהבחורות נולדות ככה, אבל אפשר גם לומר ש10% לפחות מהבחורות לא נראות טוב, למה לא לתקן אם אפשר? מבחינתי הניתוח הזה היה הלידה שלי מחדש".

"נערות יקרות, תניחו לגוף האומלל שלכן"

בניגוד לסלין, חלי (46), אם לשלושה מהמרכז, מתרעמת על הפריחה בביקוש לניתוחי קוסמטיקה וגינלית. "הרדיפה של נשות הדור הצעיר אחרי שלמות פיזית שוברת שיא גינס, אני לא אתפלא אם עוד כמה שנים ימציאו ניתוחים פלסטיים לבחורות עם ריאות לא ורודות מספיק, זה מגוחך".

חלי, שהשפתיים הבולטות באיבר מינה לא הטרידו אותה מעולם, התוודעה לנושא כשגבר צעיר ממנה, איתו יצאה לאחר הגירושין מבעלה, רמז לה על האטרקטיביות של ההליך עבור נשים מבוגרות ובפרט אחרי לידות. מאז, לאחר ששלחה את הגבר לדרכו, היא משוטטת לעיתים בפורומים העוסקים במיניות ומנסה לדוג לרשתה נערות מבולבלות כדי להחדיר אליהן חשיבה הגיונית שלטענתה מתחילה ונגמרת בקבלה ואהבה עצמית.

"יש שתי דרכים לבחון את הנושא", היא מסבירה, "ההיבט הפיזיולוגי וההיבט הפסיכולוגי. מבחינה פיזיולוגית, לי השפתיים הבולטות מעולם לא הפריעו. כשהייתי צעירה העיסוק במראה איברי המין לא היה קיים, היום זאת אובססיה. באמת יש נערות שמתארות מקרים לא נעימים בהם השפתיים מתחככות במכנס ונפצעות או כואבות מחיכוך של האזור ללא סיכוך בזמן משגל. עבורן, לדעתי, הניתוחים האלה הומצאו מלכתחילה, אבל הדיון הער על מה יפה ומה לא זה עובר כל גבול. בחורות נכנסות לפורום ושואלות את הציבור אם האיברים האינטימיים שלהן מגעילים. מפה לשם נפתח דיון שלם של גברים שאוהבים ולא אוהבים פות כזה או אחר. ואני אומרת – השתגעתן?

גם אם נניח לרגע לאסכולה הגורסת שכל אדם הוא שלם ולא צריך מקצה שיפורים וניכנס להבדלים בין המגדרים – מה אחוז הפינים הנוטים ימינה או שמאלה ושקי האשכים הנפולים או מורמים מדיי לדעתכן? אני בטוחה שיותר מ-15% נוטים שמאלה/ימינה ואני לא רואה מגמת עלייה שמכפילה את עצמה מדי שנה בניתוחים קוסמטיים לשיפור הפין. נערות יקרות, אתן לא פוסטר, תניחו לגוף האומלל שלכן".

"אחר זה מגניב"

את יעל (25) קשה לפספס בדיונים ברשת בהם היא בוחרת להשתתף, שם היא מסנגרת על גופה בתוקף ועומדת מאחורי דעתה שהתגבשה אחרי שנים של חוסר ביטחון – "אחר זה מגניב, גדול זה סקסי".

אפשר לומר שאת מרוצה מהמבנה האנטומי של איבר המין שלך?

"בחרתי להיות מרוצה. אין מה לעשות, השוני שם. בגיל קטן הפסקתי להתקלח עם חברות או להחליף בגדים ביחד כי ראיתי שאצלי נראה אחרת. אין דבר ששונאים יותר בגיל ההתבגרות מלהיות שונים. גם אני כתבתי ל'מעריב לנוער' ושאלתי אם משהו לא בסדר איתי וכמו כולן, כשזה הפך לפופולרי גם ביררת על מחירים של ניתוח, בדיוק כמו חברות עם ציצי קטן שהופנטו מסיליקון".

ובכל זאת בחרת להישאר עם מה שיש?

"בדיוק. עברתי לתל אביב לפני חמש שנים וגיליתי את הסקס. נקודת מפנה עבורי הייתה כשהבנתי את משמעות המין האוראלי בחיי המין שלי. למדתי שזה משהו שאני רוצה לקבל, מה שדחף אותי ואת הפרטנרים שלי להתמודד עם הכוס שלי, סליחה על הביטוי, מכל הכיוונים. אתן יודעת מה גיליתי? שזה לא באמת מעניין אותם. בסך הכל מדובר בתוספת לאיבר שמסב לכולנו הרבה אושר, למה זה מגעיל או רע? בחורים עפים על השפתיים הגדולות, אני חושבת שהפחד ואי הקבלה מגיעה מאיתנו, הנשים"

היו לך חוויות שליליות בדרך לקבלה עצמית?

"כמו לכל מי שנחשפה לגבר המצוי, תמיד יש את מי שיתלונן. אם לא על הציצים הקטנים אז על רקטום שעיר, פצעים על העור, רגליים לא מספיק חלקות, שיער ערווה שחס וחלילה קיים –  היו לי שניים שזרקו איזו הערה, אחד קרא לי דמבו. אז  שיקרא, ובהצלחה. בדיוק כמו שיש אותם, יש גם את מי שירד מהעץ שלו ומבין שברביות יש רק בחנויות, ומי בכלל קבע איך פות צריך להראות?"

מה היית רוצה לומר לבחורות שמתביישות באיבר המין שלהן?

"הייתי רוצה, ואני גם אומרת להן בכל הזדמנות, שיש מי שיעופו עלינו ויש מי שלא, גם אנחנו נמשכות ונרתעות מאנשים שונים וזה בסדר. אנחנו לא יכולות לתת לחברה, גברים או נשים, לבחור שחלק בגוף שלנו לא תקין ולרוץ לסדר את הבעיה כי אי אפשר יהיה לשים לזה גבול".