קוראים לי אלון. אני בן 36, נשוי לאישה מקסימה ואבא לשני זאטוטים חכמים ומצחיקים. אנחנו גרים במרכז הארץ, אני עובד מדינה, אשתי עובדת בחברת פרסום גדולה. אנחנו משפחה רגילה מאוד- הרבה אהבה, ויכוחים קטנים מדי פעם, התפשרויות, ימים נהדרים ושמחים מול ימים לחוצים וגרועים, בסך הכל שגרה מבורכת. אנחנו מה שאנשים נוהגים לכנות- משפחה נורמטיבית.

 

חוץ מדבר אחד קטן.

 

אני הומו, אשתי לסבית. אנחנו לא עושים סקס.

כלומר, אנחנו עושים סקס, אבל לא זה עם זו.

 

למה אני מספר לכם את זה?

 

לכאורה, זה לא עניינכם. מה אכפת לכם עם מי אני מעביר את לילותיי? למה מפריע לכם שהאדם איתו אני חולק חשבון בנק איננו אותו אדם איתו אני מקיים יחסי מין? תמיד האמנתי שהבחירה הזו לא פוגעת בכם בשום צורה ולכן לא רלוונטית לחיים שלכם.

ובכן, כנראה שטעיתי. או יותר נכון, בשנים האחרונות כל מיני "נציגים מהקהילה הגאה" טורחים להסביר לי השכם וערב כמה אני טועה. לאט לאט ובשקט בשקט הפכתי לאויב הקהילה הגאה.

 

 

49% מהצעירים בבריטניה: "אנחנו לא סטרייטים"

מחקר חדש שנערך בבריטניה חושף: קרוב למחצית מהצעירים לא מגדירים את עצמם סטרייטים ב-100%. מה זה אומר עליהם ומה זה אומר עלינו?

לכתבה המלאה

 

טיעונים נוסח "אההה! אז אתה חי בשקר!", "איזה חיים עצובים יש לך", "אתה פחדן עלוב" והשיא- "אני מרחם על אנשים כמוך" מוטחים בי לפחות פעמיים בשבוע. לפעמים הם באמת מוטחים בי בפנים (או בהודעות באטרף/גריינדר) ולפעמים אני נתקל בהם בפורומים שונים, פוסטים בפייסבוק, טורי דעה או טוקבקים לכל מיני כתבות כשהם מופנים לדומים לי- הומואים ולסביות שבחרו להסתיר את הנטייה המינית שלהם.

מסתבר שיש רק דרך אחת להיות הומו- לומר לכולם שאתה הומו. כל דרך אחרת היא בגידה בקהילה. מסתבר שאני הסיבה שבני נוער להט"בים מתאבדים יותר מבני נוער סטרייטים. טוב שלא הלבשתם עליי גם את רצח קנדי.

 

אז בואו נעשה סדר בעובדות: אני יודע שאני הומו מאז שאני בן 12. אולי לא ידעתי מה בדיוק המילה הזו אומרת, אולי פחדתי לומר אותה אבל כן ידעתי שבניגוד לחבריי אני לא מתרגש מהילדות היפות עם הצמות ולא מתעניין במי כבר קנתה חזייה כי "תראה איזה ציצים יש לה!" ומי עדיין לא כי "עדיין לא בולט לה". הבנים, לעומת זאת, דווקא עניינו אותי מאוד. בקיצור, אני גיי מאז ומתמיד. נולדתי גיי. אני אמות גיי.

 

אני מצטער אבל אני לא גאה בעובדה הזו. אני לא רואה בה אות קלון נוראי אבל אני גם לא גאה בה. זה פשוט משהו שנולדתי איתו וכן, הייתי מעדיף לא להיוולד איתו. נראה לי הרבה יותר קל ופשוט להיות סטרייט. במובנים מסוימים, ואני רואה זאת בעיקר עם אשתי, נראה לי אף יותר נכון להיות סטרייט. יש משהו הרבה יותר מאוזן ביחסים בין גבר לאישה מאשר ביחסים חד מיניים. גם אשתי שהיא לסבית בעצמה מודה בכך. אני לא מרגיש שום צורך לספר לעולם שאני נמשך לגברים ולהסתובב יד ביד עם גבר בעיר. אני לא רוצה מערכת יחסים עם גבר, אליה נביא ילד בהורות משותפת עם לסבית ובת זוגה ונעניק לו ארבעה הורים. אני גם לא רוצה לנסוע למדינת עולם שלישית ולייבא משם תינוק ולגדל אותו בלי אמא. אף פעם לא רציתי את זה ואני עדיין לא רוצה. אני רוצה משפחה נורמטיבית לגמרי עבור הילדים שלי. אמא ואבא שחיים באותו הבית ומגדלים באהבה, שמחה, חברות וכבוד את הילדים שלהם. זכותי.

 

אמא ואבא לא חייבים לעשות סקס. אני לא חושב שמעניין את הבנים שלי האם אני שוכב עם אמא שלהם. אני לא בטוח בכלל שכל ההורים הסטרייטים שוכבים פעם בשבוע זה עם זו. אנחנו מתפקדים כמשפחה רגילה לכל דבר ועניין וזה מה שבאמת חשוב בעיניי. אז אנחנו לא מזדיינים. אז מה? זה אומר שהקשר בינינו פחות חזק או אמיתי? זה אומר שאני חי במערכת יחסים שקרית? מי בכלל קבע מה מערכת היחסים הזו צריכה להכיל?

 

אבא שלי לא יודע עד היום שאני הומו. אמא שלי יודעת אבל מעולם לא דיברנו על זה. היא מאמינה שאני ואשתי מקיימים משק בית תקין ושמדי פעם אני שוכב עם גברים מהצד. היא לא ממש רחוקה מהמציאות. בעבודה אף אחד לא יודע. גם מרבית חבריי הטובים לא יודעים. למה לא? כי אין שום סיבה שיידעו. אני מניח שיש הרבה פרטים שגם אני לא יודע עליהם.

 

פעם אורח החיים שלי היה מקובל למדי. גברים נשואים מסתובבים המון באתרי הכרויות לגייז ומחפשים "לזיין מהצד" בזמן שהם במערכת יחסים עם אישה. גם היום הם שם אבל היום, בניגוד לעבר, יש לא מעט קולות שמסרבים לקבל את אורח החיים הזה. מי שהוא הומו חייב לצאת מהארון כי עצם ההישארות בארון מודיעה לעולם שהומוסקסואליות היא דבר פסול.

 

אני מסרב לקחת אחריות על בחירות של אחרים שאין לי איתם שומדבר משותף מלבד סימפטיה לבני אותו המין. מי שרוצה לצאת מהארון ולהתמודד עם הסנקציות החברתיות הכרוכות בכך- מוזמן לעשות זאת. אני בחרתי להיות נורמטיבי או לפחות הכי קרוב לנורמטיבי שאפשר. כזה אני ואני אחראי לבחירות של עצמי. אני לא אויב הקהילה הגאה כמו שאתם מנסים לצייר אותי. אני לא הומופוב (כן, כן, שמעתי על הומופוביה מופנמת), אני לא שונא גייז ואני מאמין שבני אדם צריכים לקבל את כל הזכויות שמגיעות להם בלי קשר לנטייה המינית שלהם. אני עדיין לא רוצה לספר לעולם שאני הומו. מי אתם שתכריחו אותי?