צרה התחילה לפני כמה שנים, מאוחר בלילה, בעיצומו של בר. מישהו העלה את השאלה, ודיון ער התלקח מיד וכילה את שארית הלילה. טלפונים חכמים וטיעונים מטופשים נשלפו זה מול זה, מחנות נוצרו, הסתכסכו, התפלגו ואז התלכדו שנית, פעם אחר פעם הפסיק אחד מאתנו בלהט את הוויכוח ופסק בקול: תקשיבו, לפני כמה שנים בדקתי את זה, פשוט הלכתי ופתחתי את מילון אבן?שושן והתשובה מופיעה שם, זה במילון. נו, תבענו, והתשובה הנכספת מהי? ?זהו?, טען העקשן, ?שאני לא זוכר?. מיותר לציין שאותו עקשן היה אני.

השאלה הייתה השאלה הקלה והקשה מכל: איך אומרים ?פות? ברבים?

 

מאז אותו ליל עיוועים גורלי, חזרה ופקדה השאלה מפגשים רבים, לרוב בסביבת אלכוהול, תמיד בקרב חברים, תמיד בקבוצה מעורבת. לנצח נשלפו אותן תוצאות חיפוש, אותם טיעונים נחרצים העומדים על כרעי תרנגולת, ואף אחד מאתנו, משכילים ועמי?ארצות, לא חשב לפתוח מילון. כי מי בכלל מביא מילון לבר, ומנגד, מי זוכר שאלות של שתיים בלילה כשהוא מתעורר בראש הולם על הספה, מרחק נגיעה ממדף הספרים?

שאלת לשון פשוטה זו, שאלה של מה בכך, כמו הוויכוח הנפוץ בדבר הדרך הנכונה לבטא ?צהריים? (אחסוך לכם: הדרך הנכונה היא ?צוהוריים?), התגלתה במשך השנים כנייר לקמוס ערמומי. כי השאלה אינה באמת ?איך אומרים פות ברבים?, אלא ?באיזה ביטחון אתה מוכן להילחם על טענה שאתה לא מבסס על כלום?.

וכך, מחוזקים בשיכר ועיוורים לתהומות אי?הידיעה, פעם אחר פעם בברים בכל העיר, מצאתי את עצמי בלבה של סערה סביב נושא אשר, מלבד ההתנצחויות הפוליטיות החריפות ביותר, אין שני לו בהצתת אמוציות נפיצות בקרב הנוכחים.

 

איך אומרים פות ברבים?

פות זה בזכר או נקבה?

 

האם אומרים ?פותיות?, כמו אותיות, שהרי ?פות? היא בוודאי כמו ?אות? (תו במילה)? או שמא ?פותות?, שהרי כמו ?אות? (סיגנ?ל) גם ?פות? הוא זכר? מחנה אחד מחזיק עד המוות בדעה כי אם כבר ?פות? הוא זכר, הרי שיש לומר ?פותים?; המחנה היריב טוען בתוקף דווקא ?פוותות?, כמו ?שוורים?. למה? מישהו מציע דיפתונג, ומושתק מיד. אף אחד לא ממש זוכר את הסיבה לכך שכך בהחלט אומרים, אך באוויר שורה הוודאות מעבר לכל ספק שהסיבה ההיא, תהא אשר תהא, היא שרירה וקיימת ואין בלתה. בוודאי, פוותות - או פותים, או לכל הפחות לא ?פותיות?, זה בטוח.

 

ובין גירסה אחת לאחרת, את האוויר המחניק-ממילא מפלחות שאלות טפלות, הניתזות מבין סדקי הוויכוח בעיקר כדי לאוורר את המוחות המאומצים: באילו סיטואציות נדרש אדם להתייחס לצורת הרבים של פות? בבורדל? בבואך לגדל תאומות? בכנס גניקולוגיה? מדוע אין באינטרנט תשובה פשוטה וזמינה? כמה מבין הנוכחים שלחו באישון לילה שאילתא בעלת אופן מיני לאקדמיה ללשון עברית? ולמה האקדמיה מעולם לא ענתה? האם יש לה מסנן אוטומטי לשאלות המכילות מילים גסות, או לחילופין כאלו הנשלחות לפנות בוקר? האם כבר יש מילה עברית לשליחת מסרונים בעודך בגילופין? למה אין מילה טובה ל?אקסית?? במה הם מתעסקים שמה כל הזמן באקדמיה ההיא אם לא במציאת מילים חדשות לרגעים כאלה בדיוק? למה המילונים העבריים הגדולים, דוגמת אבן?שושן או ספיר, לא מספקים לציבור גרסה מקוונת?

 

אה, מגלה אחד, מאלה ששתו פחות, דווקא יש. הנה, מילון ספיר המקוון, בעריכת איתן אבניאון. הרוחות מיד מתלהטות שוב: למה הוא לא עלה בגוגל כששאלנו איך אומרים פות ברבים? על מי אפשר לסמוך בעולם הזה? אך הפיכח ממהר להשקיט: רגע, אני מכניס את החיפוש.

 

אה, תראו, הנה.

דממה נופלת על הבר. תוך שניות המסך הבוהק עובר מיד ליד, מאיר בתורו לסת שמוטה אחרי לסת שמוטה. על התשובה הזו לא חשבו אפילו אלה מבינינו שהשלימו תארים מתקדמים בתרגום, ברפואה, בלשון המקרא.
איך אומרים פות ברבים?

פ?ו?תות.

זה ממש שם, במילון ספיר, במילון אבן שושן, ועכשיו, אם אלי האלגוריתם יהיו בעזרנו, גם בראש תוצאות החיפוש. מעכשיו, אי שם בעומקו של איזה בקבוק, תוכלו לשלוף את הטלפון ולהאיר את עיניי חבריכם באור תכלכל. פחחחח, מה, אתם לא יודעים? פ?ו?תות. ברור, ברור.

 

*** הטור התפרסם במקור בכתב העת אלכסון

 

למאמרים נוספים באלכסון:

עובד זר/רילוקיישן

רגוע זה המרגש החדש