קידומת "עשרים ו..." מחרמנת אותי. גברים בגילי בדרך כלל באים עם מטען רגשי, שברים בנפש, מזונות וגרושות. אגב, רווקים בשנות הארבעים לחייהם גרועים עוד יותר. בגלל זה בשנה האחרונה הגבר המבוגר ביותר ששכבתי איתו היה בן 34. לא, אלה לא היו מערכות יחסים, יותר לכיוון סטוצים מתמשכים, "מעיין נעורים", כפי שאני קוראת להם.

יש משהו מוזר ומדהים באנרגיית הנעורים הזאת. אולי בגלל שהגיל המנטלי שלי נתקע אי שם בגיל 16, אני עדיין אוהבת לדמיין את עצמי רווקה צעירה, בלי נרטיב חיי הכולל חבר מגיל תיכון, תינוק בגיל 27 וגירושין בגיל 30. כיף לי לשמוע על הבעיות שלהם, הן משכיחות ממני את הדאגות שלי – דדליין, פרויקט, לקוח שמאחר עם התשלום, חשבונית שלא הוצאתי בזמן ושיק ששוכב בארנק וצריך בדרך הביתה להפקיד אותו במכונה.

צילום: פזית עוז. איפור: לינה קצפ

אני שוכבת על המיטה בדירה שכורה בפלורנטין, נשארתי לישון, כי היה לנו טוב ולא היה לי כוח לשחק את המשחק הזה ולנסוע הביתה. אף פעם לא גרתי בפלורנטין. אף פעם לא גרתי בתל אביב, לכן זה קסום לי כל כך, כשאנחנו קמים בבוקר ויוצאים אל עבר שובל הפיח של רחוב העליה. נשיקה חטופה, הוא הולך לאוטובוס שיקח אותו לעבודה, אני – לאוטובוס שיקח אותי הביתה, לישון, כי לא ישנתי כל הלילה. אני לא מסוגלת לישון במיטה זרה. ניסיתי להירדם, אבל הכרית לא הייתה נוחה, השמיכה היא לא שמיכת הפוך הרגילה שלי, הגב שלי לא רגיל למזרן הזה, הגוף שלי פשוט מנג'ס לי ומנסה להזכיר – היי, חמודה, את בת פאקינג 40, מה יש לך לעשות עם בן ה-26 הזה, כולו שחום ומקועקע, עם עור של תינוק, עם זקפה מידית, שמביא לך כוס עם משקה היפסטרי סגול למיטה?

בן ה-26 מגלגל לי ג'וינט ומספר שאוהב בנות עם ספטום. העגיל הזה באמצע האף. אני, יש לי צלולית על התחת, אבל אחלה ציצי. אחרי שבועיים זה מתמסמס. אחרי שלושה שבועות אני מוצאת את עצמי בדירה אחרת באזור דרום תל אביב. בן 34, יזיז חביב, אנחנו עושים את זה בזמן שכל המדינה מזילה ריר על נשיא קנדה שהגיע ללוויה של פרס.

כל מפגש כזה מרים אותי גבוה, הופך אותי לאוורירית כמו טירמיסו, אני תערובת של ביסקוויטים וגבינה מוקצפת. אבל לפעמים נופלת כמו סופלה שהוציאו לפני הזמן מהתנור. כמה חודשים אחורה. בן 29. מעריץ של הפינה שלי ברדיו. יש לי חולשה למעריצים והוא נשמע חמוד. אנחנו נפגשים ליד הבית שלי, הוא רצה להביא יין, אבל לא מכרו לו אחרי 23:00. אני מביאה חצי בקבוק שהיה לי במקרר. נשיקות לוהטות על הספסל גורמות לי להרגיש בת 16 שוב, אני עולה הביתה עם שפתיים נפוחות .קובעים שיגיע אלי ביום למחרת. מגיע. אחרי שהוא גמר, הוא לא מוכן שאגע בו, כי "הוא רגיש מדי וזה לא נעים".

שיחה עם חברה. היא מספרת על המאהב החדש שלה. 'מאהב' כי הוא משקיע במיטה ויודע מה עושה לה טוב. אני מסבירה לה שאני דווקא אוהבת את ניסוי ותהיה, ואני אוהבת אותם צעירים, אם כי לצערי, אי אפשר לקרוא להם מאהבים. הם יותר גורים נלהבים. אוף. אני פתאום מקנאה. ואז מתברר שהמאהב של החברה נשוי. ומגיע אליה על חשבון העבודה שלו. מספר לאישתו שהוא עובד על מאוחר ומגיע להשקיע. הייתי שם. אמנם בן 34 שסיפר לאישתו שיוצא לריצות בוקר אבל זה די סיים שיט.

הגבר הבא שאני מתכננת עליו גרוש. הלוגיסטיקה של לקבוע איתו לא מביישת פעילות לשכת אלוף – בסופו של דבר קובעים ביום שישי בצהרים, קפה. הוא מבריז, כי התינוק שלו חלה. אחרי זה הוא נעלם, כי הוא במצב רוח ירוד ומאד עייף ותשוש. הוא מבקש הכלה ונחמה. הוא צריך אמא. ולי אין כוח להיות אמא. לכן אמשיך להשלות את עצמי ולדמיין שאני גרה בפלורנטין.