נשים - לא מה שחשבת
התמונה המושלמת
המעצבת שאחראית למהפך האופנתי של מירי רגב
הבירה החדשה של אירופה
מתכון למפרום חצילים
מסע בין ערוצים
לא עוברת סלקציה
חותמת גומי
אגדה של מלון
העסק שאחרי הסערה
מקום עם אופטימיות
ביד הלשון
לא בצל המחלה. אף על פיה
קטן עליה
תעשו כבוד לנציג המגזר
עוגת דבש טבעונית
7 תרופות שצריך בכל חופשה
X

גבר ועושה פילאטיס, אז מה?

אלעד אקרמן
מודל 78', קופירייטר, עורך תוכן, וצלם סטילס. גר בחולון, משקם עציצים, חובב תקליטים, מתנייד על שני גלגלים ועדיין רווק
0
0
SHARES

אלעד אקרמן מגלגל את האגן, מחטב את הישבן, מתקפל על מזרן ולא שוכח לאסוף את הבטן ולהוציא אוויר. אז אתם קוראים לו הומו מדי פעם, אז מה?

"תגידי, מה זה השרירים האלה שאת מגדלת?", שאלתי את נ' כשנסענו לים המלח. "אה, זה? הכל מהפילאטיס". "מה פילאטיס...", מלמלתי. "נשבעת לך. אפילו נהיו לי קוביות בבטן". אני מכיר אותה כבר כמה שנים, אבל לא זכרתי שקוביות ושרירים הם חלק מהתפריט היומי שלה. וככה, בזמן שהיא פורקת מזוודה ושולפת גומיות אימון זרחניות, היא מספרת לי באושר שהפילאטיס מחטב, מאריך שרירים, עושה לה טוב, ובכלל כדאי לי לנסות כי הרבה בחורות עושות פילאטיס ואולי אכיר מישהי.

 

הקסם פעל: ברגע ששמעתי "בחורות" ו"מאריך שרירים" (יש! אני אצמח בעוד סנטימטר שלם וזהו, ביי אלעד הגמד), נרשמתי למחרת בסטודיו הקרוב למקום מגוריי.

 

אלעד אקרמן

שמעתי "החורות" ו"מאריך שרירים" ונדלקתי. אלעד אקרמן

 

אבל קודם הייתי חייב לברר מה כל ההתלהבות, ומסתבר שגם הפעם הגרמנים התחילו: ג'וזף פילאטיס (1967 - 1883) היה ילד כאפות גרמני שקיבל מהרופא שלו ספר על אנטומיה. מהספר הוא למד על גוף האדם, נהג לצפות בגמישות חיות היער, חקר את חלקי הגוף ופיתח על שמו שיטה לטיפול באנשים עם מוגבלויות תנועה. איך? עם מעט נשימות, הרבה נשיפות וים של גמישות ולמידה עצמית.

 

בשנות ה-20 הקים סטודיו ליד הבלט של ניו יורק, הדביק בשיטה שלו את הרקדנים, וכמה עשורים מאוחר יותר גם את כל העולם ואת נ' שהדביקה אותי.

 

כשבמזכירות שאלו אותי "למה דווקא פילאטיס?" רציתי להגיד שבגלל הבחורות והקוביות, אבל במקום זה דקלמתי כל מה שקראתי בוויקיפדיה. חשבתי שייתנו לי הנחה אבל במקום זה נשלחתי לסטודיו, שם חיכו לי שתי בחורות (נשואות), כמה פנסיונריות, גבר (!) נוסף שאיחל לי בהצלחה, ומדריכה העונה לשם גרסיאלה – ארגנטינאית אנרגטית וחייכנית עם גמישות חתולית, הומור מטורף וצחוק בעיניים. ברור שתיכף התאהבתי בה, לקחתי מזרן והתחלתי לעשות מה שהיא אומרת. כלומר ניסיתי.

 

אלעד אקרמן

לקחתי מזרן וניסיתי לעשות כל מה שהיא אומרת. אלעד אקרמן והמדריכה גרסיאלה. צילום: מיכל רביד

 

"פישוק ברוחב האגן, לקחת נשימה קטנה, להוציא הרבה אוויר! מורידים ראש, מביטים עם העיניים אל הפופיק, שולחים את הפופיק אחורה לכיוון הפיצה בקומה למטה (גאון מי שפתח פיצרייה מתחת לפילאטיס), מגלגלים את האגן, מכוונים את עצם הזנב לרצפה, מורידים שכמות, מותחים ידיים עד למטה וזוכרים שהבטן לא נותנת לכם לרדת כי היא מושכת אתכם אחורה" (לפיצה, כן?).

 

בחיי שניסיתי אבל תמיד הייתי גרוע בניווטים. תיכף איבדתי כיוון ולא היה לי מושג איפה למקם גיאוגרפית את האיברים והחוליות. "לשכב על המזרן. רגליים ב-90 מעלות, פלקס חזק בכפות הרגליים, עולות עם הראש למעלה עד קו החזייה (הלו, למה אפליה כזו? אנחנו שני גברים מתוך עשרים נשים, קצת שוויון), ידיים ישרות קדימה ואנחנו מתחילים את ההאנדרד של הפילאטיס".

 

וזה התרגיל שהכי מפחיד אותי. נכון שהוא מחטב בו זמנית את הידיים, הרגליים והבטן (ממש מרגישים איך הקוביות מסתדרות שם יפה), ויש את כל האנימציה הזו שהצלעות עולות ויורדות, אבל רבאק, כמה שזה קשה!

 

אלעד אקרמן

רבאק, כמה זה קשה. אלעד אקרמן בשיעור פילאטיס. צילום: מיכל רביד

 

בחיאת, מה עבר לך בראש כשהמצאת את העונש המטורף הזה? לא ברור לי איך מביאים את הגוף למצב שבו הרגליים כפופות באוויר ב-45 מעלות, הראש מורם למעלה עד קו השכמות (לגברים) או החזייה (לנשים), הידיים צמודות לגוף, ואז נושמים מהר 5 פעמים, ונושפים מהר 5 פעמים – והכל תוך כדי נענוע הזרועות בקצב הנשימות. הבנתם? עכשיו צריך לעשות עשרים סטים כאלה עד שמגיעים ל-100.

 

בפעם הראשונה שעשיתי את התרגיל הזה התנשפתי כמו אישה בחודש תשיעי עם צירים בגודל נתיבי איילון. דמיינתי את ג'וזף פילאטיס צוחק אליי ברשעות, כל החיים חלפו לפניי והדם שלי בער כמו סמובר. קיללתי את הרגע שהחלטתי לוותר על סלט ובחרתי בהמבורגר, נופפתי בפה ובטלפיים בתנועות של ניצול ונראיתי בערך כמו ג'וק שדרכו עליו.

 

ואז הראש שלי נפל לרצפה כמו כדור באולינג של חובבן, ומהזווית קלטתי את גרסיאלה, המלכה הזו, מתקתקת את התרגיל בחיוך ופוקדת אל המיקרופון "קדימה, לא לוותר! לנשוף שתיים-שלוש-ארבע-חמש! לשאוף שתיים-שלוש-ארבע-חמש! לנשוף שתיים-שלוש-ארבע-חמש! לשאוף שתיים-שלוש-ארבע-חמש! עוד 20 כאלה! לא ליפול, לעבוד!".

 

אלעד אקרמן

עוד כמה סטים כאלה וזה נגמר. אלעד אקרמן. צילום: מיכל רביד

 

מה שכן, קיבלתי תגובות חמות ומחבקות מהחברים הקרובים, כמו למשל "פחחחח, איזה הומו!". "יאללה", עניתי, "אפשר לחשוב שאני מתאמן עם טייץ". "לא משנה!" קבעו, "פילאטיס זה לבחורות. מה אתה רוקד שם על כדורים? יאללה, לך לחדר כושר, תרים משקולות, תרוץ, תזיע, תנפח שרירים".


"הי, מה זה הטרנינג הזה והמגבת?" שאל אותי ש' בחדר המדרגות כשחזר מאימון כדורסל. "אה, הייתי עכשיו בשיעור פילאטיס". "וואלה?! יש גברים בדבר הזה? ז'תומרת זה אחלה, כן? אומרים שזה בריא, אבל, אתה יודע, זה לא רציני, זה יותר לנשים". בדיוק באותו רגע כבה האור וחמקתי בשקט לדירה שלי.

 

סבבה גיבורים. בואו נראה אתכם באים לשיעור ניסיון ונמתחים כמו גומי, מתקפלים כמו אוריגמי, עושים 2 דקות פלאנק (זה הפייבוריט שלי, שימו לי סטופר), מפרידים חוליות בגב כמו לגו, מגלגלים אגן (מצוין לסקס), שוכבים עם רגליים ב-90 מעלות ועומדים 3 דקות על רגל אחת.

 

לך תסביר להם שלא חשובה פה המהירות, והמטרה היא לא להזיע ליטר מים או לקרוע את הצורה. במקום לסיים אימון עם הלשון בחוץ כמו איזה כלבלב אחרי מרתון, הדגש בפילאטיס הוא על ריכוז, יציבות, גמישות, נשימה נכונה ועבודה על כל שרירי הגוף.

 

בין תרגיל לתרגיל תהיתי מה קרה לילד האסתמטי שהייתי. תמיד שנאתי ספורט ובסעיף התעמלות ציון 6 קישט בקביעות את התעודה. מתישהו בתיכון גיליתי את אופני ההרים, גמעתי 40 ק"מ בכל סופ"ש חופשי מהצבא, אבל איכשהו גם התחביב הזה התאדה לו. ועכשיו, פילאטיס.

 

אז אחרי שנה וחצי של אימונים ומיצוק הישבן, חיטוב האגן וגלגול על מזרן, אני מרגיש מצוין. ואם תנסו, אני מבטיח לא לספר לאף אחד. מקסימום תיהנו ותמיד תוכלו להאשים אותי.

הכי מחופשות באתר