זהירות, שקרנים
גירושים טובים
תופעה מתפשטת
9 חודשים בבטן של אבא
הנסיכה מתהפכת בקברה
קח לך ילדה ובנה לה בית
אבארבנאל הוא לא מקום שיש בו יופי
המסע אחר הגבר המושלם
רק אל תקראו לו עצלן
דרמה חדשותית
אופנתית ולא מפחדת
שוויון על הנייר
יותר סטייל מקולנוע
רובין הוד מודרני
קול החיים
עוגת נקטרינות וטריפל סק
שבט אחיות
X

על אמהות, בנות ואוננות נשית

לולה קידר
בעלת BA וMA במגדר, חצי תואר בקולנוע וסמסטר בבצלאל
0
0
SHARES

כשגברים מתאגדים זה טבעי ומתבקש. כשנשים מתאגדות הן חבורה של לסביות זועפות גם כשהן לחלוטין סטרייטיות. למה בעצם? לולה קידר מסבירה את העדר הסולידריות בין נשים לפי התאוריה של הסוציו-סקסולוגית שֵׁר הייט

לולה קידר | 15.03.17

מפלגות, מיזוגים עסקיים, האבקות "ספורטיבית" ואף אוננות בצוותא בין גברים, התקיימו מאז ומתמיד ללא הרמת גבה. יריבות, תחרות וקנאה על לבה של אישה, משרה, ממדי "גוף", וכד', נתפסים גם הם כחלק לגיטימי מאינטראקציה גברית ובאופן כללי, סולידריות נטולת נשים בין גברים מהווה ערך חברתי עליון שגברים מתגאים בו. בניגוד לכך, ברית נטולת גברים בין חבורת בנות בתיכון, במגזר העסקי ובמגזר הפוליטי, תזכה מיד לכינוי "הלסביות" או "המכשפות". מובן אם כן מדוע נשים, בפרט המעטות בקרבינו שאינן מכשפות לסביות, אינן מעוניינות ליפול לקטגוריות אילו או להיות מזוהות עם אותה אמנה המוגחכת ומוקטנת על ידי החברה גם כיום.עם הרצון העז להיות שוות ערך, נשים שמאבקי מגדר אינם בראש סדר עדיפויותיהן, לעיתים חוששות ובצדק, שלא ייקחו אותן ברצינות אם יתאגדו עם נשים אחרות, במיוחד כנגד קבוצה המיוצגת על ידי רוב גברי.

 

כאשר הן אינן נחשדות בלקיחת תורות בעמידה אחת מאחורי גבה של רעותה עם סכין ביד, טיב הקשר המוחצן בין נשים מסורס פעמים רבות על ידי אות הקין הלסבית. מונח כמו "בת זונה" הוא כינוי גנאי אך המונח "לסבית" אינו שונה מן המונח "ג'ינג'ית" ומהווה תיאור מצב. ובכל זאת, גם השנה הועלו חשדות לגבי לסביותן של נשים הטרוסקסואליות בעמדות כח, ביניהן הילרי קלינטון, אופרה ווינפרי, ואפילו טיילר סוויפט רחמנא לצלן, כאשר את השתיים הראשונות כלל אי אפשר לדמיין בתנוחות לסביות מסורתיות. זוהי הוכחה אחת מני רבות לכך כי המונח "לסבית" בא להזכיר לכל אישה, תהה אשר תהה נטייתה המינית, שאם תנהג או תרוויח כאילו יש לה ביצים, היא תסומן כאישה שעברה את הגבול. הפחד של נשים להיסחף למים הטריטוריאליים של לסבוס בדרכן לכיבוש עולמי לצד מיתוסים הפוכים על בוגדנות נשית, מונעים את היווצרותן של קואליציות נשיות שהיו יכולות להשפיע על הסטאטוס קוו המגדרי.

 

ב-"דוח הייט: מחקר על מיניות האישה", מהמחקרים המכוננים והמבדרים יותר על פמיניזם ומיניות נשית, טוענת הסוציו-סקסולוגית שֵׁר הייט, כי הנטייה החברתית להקטין או להקצין ביטויים של נאמנות ואינטימיות בין נשים, מושרשת בקשר הראשוני והבסיסי ביותר בין נשים – הקשר בין אם ובתה. ואמנם, מחקרים מראים כי נשים צעירות הנשאלות אם הן דומות לאמן, משיבות על פי רוב כי הן מאוד מקוות שלא. מחקרים אחרים בנושא גילו כי נשים יעדיפו מועמד גבר עם דעות מנוגדות לעמדותיהן, על פני מועמדת אישה עם דעות חופפות.זכינו לראות ניסוי שכזה בזמן אמת בבחירות האחרונות לנשיאות ארה"ב שהעלו מחדש את השאלה הנושנה, מה נשים רוצות? ומה לעזאזל הן רוצות זו מזו?

 

החיכוכים הראשונים בין נשים, דהיינו בין אימהות ובנותיהן, מתחילים כשהבנות עולות על הנפלאות הגלומות באזור חלציהן. הנטייה הטבעית של הבת היא להיטיב להכיר את גופה שלה דרך חקירת גוף האם. אך עם תחילת ההתפתחות המינית, מפסיקה האם לקלח את הבת הגדלה ולגעת בה "כמו תינוקת" במסירות פיזית מלאה. עד גיל חמש מבינה הילדה שיש אזורים בגוף האם שאסור לגעת בהם וכשהיא נוגעת בעצמה באותם אזורים, היא נתקלת בתגובות "מוזרות". לעיתים אומרים לה שאסור בפרהסיה מבלי להסביר לה מדוע או נותנים לה ספר עם ציורים של חיות, שחלות או תינוקות, שלא מסביר דבר על הנעימות שהיא חשה בפיפי.

 

בתחושה שהיא מרומה, מפתחת הבת חשדנות וטינה כלפי האישה הדומיננטית בחייה ומי שכנראה מסתירה ממנה משהו. בשלב זה עוברת תשומת הלב מגוף הילדה לשיערה, כאשר שיערן של רוב הבנות ארוך מזה של הבנים ואותו מטפחת האם, מסרקת, ובעת ניצני גיל ההתבגרות לעיתים גם מושכת.בחלוף הימים, יישאר רק רמז לקשר הראשוני ביניהן כאשר האם הקונבנציונאלית תשאל את בתה שוב ושוב, מדוע היא אינה יכולה "לעשות משהו עם השיער הזה" והבת תעשה בשערה דברים שלימים יזעזעו גם אותה.

 

בראשית גיל ההתבגרות, כשרוב הבנות מתחילות לאונן עד פורקן, פעמים רבות הופך השיח עם אימן לביטוי הכמעט בלעדי לאינטימיות ואמפתיה ביניהן. אך ככל שהקשר קרוב יותר,הופכת פעולת ההסתרה של האם למבלבלת יותר בעיני הבת.השתיקה האימהית מתפרשת כאיסור והאשְמה שמעוררת הַפָרַתו גורמת לבת להדחיק את האפשרות שגם אמא מאוננת.אם היא כן, מדוע לא סיפרה או אמרה שזה בסדר? האם היא שקרנית או מטומטמת? ואם אמא מרמה אותי ואני מרמה אותה, האין כלל הנשים רמאיות? התגובה הנפוצה למחשבה על אמא שלנו מאוננת גורמת להתנגדות פיזית ותחושת גועל כה חריפה, שייתכן כי הייט עלתה על משהו (לא מן הנמנע כי זה LSD כיאה לתקופה הקסומה בה הכה הגל השני של הפמיניזם בארה"ב).

 

בעולם המנסח ומעקר חלקים שלמים מזהותנו על מנת שנתאים לדרישותיו,יכולות אימהות לוותר על העמדת הפנים בקשר הראשוני עם בנותיהן לטובת פתיחות, אינטימיות והדדיות, ותוך כך לנסח מחדש את המיניות הנשית - מקור כוחנו על פי הייט. פתיחות האם עם בתה אף יכולה לשדרג את הגישה למין פר סה. באם לא יוצגו הבנים בפני הבנות כזוממני מין במשרה מלאה אחרי שנים של התעלמות מהיותן יצור מיני,ייתכן כי יפחתו האשמה והפחד המתלווים להתנסויות המיניות של נערות ונשים רבות כל כך. שילחו כתבה זו לאמכן וקדמו את המהפכה הפמיניסטית עוד היום.

הכי מחופשות באתר