גירושים: בסוף כל הסודות מתגלים

כששולי ויואב החליטו להתגרש, הם חשבו שיוכלו לגשר בקלות ובמהירות על שתי נקודות המחלוקת שנותרו. אבל סודות ושקרים שהוסתרו שנים הקשו על התהליך

"החלטנו על גירושין", אמרה לי בטלפון שולי, בת 45, וביקשה לקבוע פגישת גישור לה ולבעלה. "רוב הדברים מוסכמים על שנינו, ואת המחלוקות המועטות שעדיין קיימות החלטנו ליישב בתהליך של גישור, נראה לי שלא תהיה לך הרבה עבודה איתנו".

שולי ויואב הגיעו לפגישת הגישור ביחד. הם נראו והתנהגו כמו זוג חברים טובים. לדברי שניהם, עשרים שנות הנישואין הראשונות היו נפלאות. הם הקימו משפחה, ילדו שני בנים נהדרים, היום בני 17 ו-19. במקביל בנו בית יפה וכל אחד מהם התפתח בתחום המקצועי שלו, שולי במשרד הפרסום בו היא שותפה ויואב כמנכ"ל בחברת השקעות גדולה.

שניהם סיפרו כי בשנתיים האחרונות התחילו להרגיש ש"זה לא זה", ניסו טיפול זוגי, אבל לאחר כחצי שנה של טיפול החליטו שניהם ש"האהבה מתה" ושעדיף להיפרד, כדי שכל אחד מהם יבנה לעצמו חיים חדשים.

הם גם הגיעו להרבה מאוד הסכמות ביחס לחלוקת הרכוש, הסכימו למכור את הבית בעוד חמש שנים, כשהבן הצעיר ישתחרר מהצבא, וכן על גובה המזונות. יש רק שתי מחלוקות קטנות שנותרו ביניהם. האחת - חלוקת המיטלטלין בבית, ובמיוחד אוסף תמונות האמנות הגדול שלהם, והשנייה - מי מהם ימשיך לגור בבית עד מכירתו. שניהם נשמעו די מתוחים כשדיברו על שתי המחלוקות האלה ויחד עם זאת הביעו ביטחון שיגיעו להסכמה.

כשנפרדתי מהם חשבתי שהסיפור נשמע טוב מדי וקל מדי. ואכן, בפגישות הבאות התחילה להתבהר התמונה באופן קצת שונה. לפני כעשר שנים הכירו בני הזוג את חנה, אמנית שחיה לבדה ואשר פתחה סטודיו לא רחוק מביתם. שולי וחנה התיידדו ועם הזמן הפכו לחברות הכי טובות. חנה, הצעירה משולי בעשר שנים, פתחה בפני שולי עולם חדש ותוסס של אמנות, חיי חברה מעניינים ושיחות בנושאי תרבות ורוח. שולי וחנה נסעו כמה פעמים לתערוכות בחו"ל ושולי החלה לרכוש תמונות אמנות בעצתה של חנה. יואב חיבב גם הוא את חנה, ושיתף פעולה בשמחה עם רכישת התמונות, אשר היו, לדעתו, השקעה כספית טובה.                                        

"זה לא זה"

לפני כשלוש שנים התהדק הקשר בין שתי החברות וחנה לא הסתירה משולי את משיכתה המינית כלפיה. שולי הופתעה לגלות שגם היא נמשכת לחנה. במשך שנה הן שמרו את יחסיהן בסוד, כאשר כלפי חוץ וכלפי יואב הן המשיכו להתנהג כמו קודם. אבל ערב אחד, בעת ששולי הלכה לבקר את חנה בסטודיו שלה, אירעה תאונת דרכים לבנם הבכור. יואב המודאג, שלא הצליח להשיג את שולי בטלפון הנייד, רץ לסטודיו של חנה וגילה את השתיים בתנוחה שלא השאירה כל מקום לספק.

אחרי שהבן החלים מהתאונה, החליטו השניים לפנות לטיפול זוגי. במהלך הטיפול הזוגי הבינה שולי שהיא לא מוכנה לוותר על חנה. לבקשת יואב היא הסכימה להמשיך בחייהם המשותפים, מבלי שתוותר על יחסיה עם חנה. השנתיים האחרונות שבהן הרגישו ש"זה לא זה" וש"האהבה מתה", היוו תקופה קשה ומתסכלת עבור שניהם. יואב נע בין תקווה לחידוש הקשר כבעבר, לבין כעס ועלבון, ושולי, המוצפת ברגשות אשמה, לא ידעה כיצד להשתחרר מהמלכודת שאליה הכניסה את עצמה. חלק גדול מאוסף התמונות שלהם נרכש באותן שנתיים. יואב קיווה שהעיסוק המשותף באמנות יחזיר אליו את שולי, ושולי לא רצתה לאכזב אותו.

לאורך כל אותה התקופה הם לא שיתפו את הבנים במה שעובר עליהם, ובוודאי שלא סיפרו להם על טיב היחסים בין שולי לחנה. שבועיים לפני שהגיעו אליי, סיפר הבן הצעיר לשולי שבבית הספר מדברים עליה ועל חנה.

שולי ההמומה אמרה לו שהיא ממהרת לצאת לפגישה חשובה ושתדבר איתו מאוחר יותר. היא סיפרה ליואב על דברי הבן הצעיר, והם החליטו לנצל את חופשת סוף השבוע של הבן הבכור מהצבא, בה סיפרו לבנים על מצבם. הבנים היו המומים, אבל בהמשך, הודיעו להוריהם, כל אחד בדרכו, שהם (ההורים) כבר אנשים מבוגרים ושיעשו מה שהם רוצים. ואילו הם, הילדים, מבקשים לא להיות מעורבים בענייני ההורים.

מי שאשם - שישלם

ימים ספורים לאחר מכן התקשרה אלי שולי לקבוע פגישת גישור.

בשיחות הגישור נחשפו צרכי בני הזוג בקשר למחלוקות שביניהם: לשולי ברור שהיא זו שתישאר בבית עד מכירתו. הרי בכל שנות הנישואים היא נמצאה יותר בבית, טיפחה אותו וטיפלה בילדים. כל עוד היא תמשיך לגור בבית יהיה לילדים בית קבוע ויציב, עד שחרורם מהצבא.

יואב טען שאם יעזוב את הבית יהיה לו קשה לשמור על קשר עם הבנים, במיוחד בתקופת השירות הצבאי. מאחר שהם הגיעו למצב של גירושין  כתוצאה מבגידתה של שולי, היא זו שצריכה לשלם את המחיר ושתעזוב את הבית.

שולי ביקשה לחלק ביניהם את התמונות, כשכל אחד יבחר את התמונות שהוא מעדיף. יואב אמר שאינו יכול לראות את התמונות, המסמלות עבורו את ההונאה של שולי. הוא רוצה ששולי תיקח אותן ותשלם לו מחצית מערכן הכספי. שולי טענה שאין לה מספיק כסף לשלם עבור מחצית האוסף.

במהלך שיחות הגישור עלה הצורך של יואב בכך ששולי תכיר באחריותה הבלעדית לגירושין ושתבטא אחריות זו באופן ממשי - הן בעזיבת הבית עד מכירתו והן בתשלום עבור התמונות. שולי, לעומתו, דיברה על הפחד שלה שהילדים יזדהו עם יואב ויפנו לה עורף. באותן שיחות הסתבר שאחרי השיחה הראשונה עם הבנים, אף אחד מהם לא דיבר עם הבנים על הנושא. סיכמנו שהם יקיימו שיחה עם הבנים על הפרידה וינסו להבין מהם את העדפותיהם.

לפגישה הבאה הגיעו בני הזוג מפויסים יותר. יומיים קודם לכן הם דיברו עם הבנים והופתעו מהדברים ששמעו מהם. הבנים סיפרו שבצד הבושה וההלם מהגילוי על אמם, הם הרגישו שסוף סוף התגלה סוד גדול ומפחיד שרבץ בבית כבר כמה שנים, ושחשיפתו גרמה להם להקלה. הילדים אמרו שחשוב להם לשמור על קשר עם שני ההורים וביקשו מהם שלא לערב אותם בהחלטות גירושין ושלא יגרמו להם להכריע במחלוקות ביניהם.

בתחילת הפגישה, נראה היה שלמרות הטלטלה שעברו, המחלוקות עדיין נשארו בעינן, אם כי הלהט להילחם עליהן פחת. במהלך הפגישה עלה הצורך של הילדים בבית יציב ובקשר טוב עם שני ההורים. בהמשך דנו בפתרונות והסדרים שיאפשרו ליואב להמשיך להיות בקשר משמעותי וקבוע עם הבנים, גם בתקופת השירות הצבאי.

בסוף הפגישה הוסכם ששולי תישאר בבית עד מכירתו ותשלם ליואב מחצית מערך התמונות.

"בהתחלה אמרתי לך שלא תהיה לך הרבה עבודה איתנו", הזכירה לי שולי, "ומסתבר שטעיתי".

"הרבה טעויות - הרבה עבודה", סיכם יואב ורמז לעברה.