בשעה טובה ולאחר שישבה זמן רב על המדוכה (שש שנים, למען הדיוק) פרסמה  ועדת שניט, את המלצותיה לפיהן יש לבטל את חזקת הגיל הרך שמעניקה משמורת לאם, בעת הגירושים ולהחליף אותה במשמורת של שני ההורים. אם ההמלצות יתקבלו, תעמוד ישראל סוף, סוף בשורה אחת עם יתר מדינות המערב שבטלו את חזקת הגיל הרך כבר לפני כשני עשורים.

 

עוד ב-Onlife:

 

ובצדק, חזקת הגיל הרך היא חוק אנכרוניסטי שאבד עליו הכלח. ילדיהן של אימא טאליבן ושל האם המרעיבה, הם רק חלק מהילדים שנפלו קורבן להנחה שאין להרהר אחריה, לפיה אמא היא תמיד ההורה המוצלח יותר.

 

אסור להתנקם באבא - על חשבון הילד

התנקמות באקס במסגרת הסדרי ראייה, סבתות שלא זוכות לראות את הנכדים, אמהות שלא מוכנות לשום ביטוי אבהי מלבד צ'ק מזונות חודשי - כולם מחדלים שהתאפשרו בגלל חזקת הגיל הרך.

 

וזה עוד לא הכל, ועדת שניט לא רק המליצה לשלול את החזקה האוטומטית מהאם, אלא גם לבטל בכלל את המושג "הורה משמורן". מהיום אין יותר "הורה עיקרי" ו"הורה מבקר", אלא רק אימא ואבא.

"ילדים, אינם רוצים שהורה אחד יבוא על חשבון השני" קבעה הוועדה. "אין מקום להניח שאצל ילדים להורים גרושים הדברים שונים, רק בגלל שהוריהם נפרדו".

 

המסקנות כל כך טבעיות וכל כך מתבקשות עד שנשאלת השאלה למה לקח כל כך הרבה זמן להגיע אליהן? התשובה טמונה בהתנגדותן החזקה של ארגוני הנשים, שעיכבו את החלטות הועדה וערערו עליהן, תוך שהן נשענות על קלישאות ועל שאריות דעות קדומות בדבר עדיפותה של האם על פני האב.

פתאום זה רק תפקיד האמא לטפל בילד

המאבק למשמורת משותפת חשף את הסתירה הטמונה בארגוני הנשים שכאשר מדובר בויתור על זכויות יתר נשיות הן השמרניות והנוקשות ביותר.

 

לכאורה, היה ניתן לצפות שהן דווקא יתמכו בביטול חזקת הגיל הרך . כעת כשמחצית הזמן, בן הזוג לשעבר יעסוק בגידול ובטיפול בילד, הגרושות תוכלנה לעבוד יותר ובהתאם להשתכר יותר ומצבן הכלכלי יוטב.

 

הטענה כאילו בגלל שגברים מרוויחים יותר, יהיה להם יתרון בעת הדיון המשפטי במשמורת, אינה רלוונטית. בהתאם לחוק יחסי ממון, ממילא הרכוש מתחלק שווה בשווה בעת הגירושין ואם כבר אז רק לנשים יש מרכזי יעוץ משפטי שמסייע להן בחינם.

 

ובכל מקרה החלטת ועדת שניט לא נתקבלה על בסיס טובת האמהות, או טובת האבות, אלא על בסיס טובת הילד ועל בסיס מחקרים שהוצגו בפני הוועדה והראו כי ילד שקשריו עם שני הוריו לאחר הגירושין נותרים תקינים מתפתח באופן דומה לילד שהוריו לא נפרדו.

 

כעת לא נותר, אלא לראות האם אנחנו אכן בתחילתה של מהפכה, שתשנה את דפוסי הגירושים והמשמורת, שהורגלנו בהם עד כה. האם סוף-סוף המערכות יכירו בכך שאבות נועדו לקחת חלק בחיי ילדיהם ולא רק להנעים על האמהות שלהן את תהליך ייצורם, או שמא, מסקנות ועדת שניט יעלו אבק ובתי המשפט ימשיכו לתת לאמהות אפוטרופוסות אוטומטית בניגוד למקובל בכל העולם המערבי ובניגוד לאמנת האו"ם בדבר זכויות הילד?

 

במקרה כזה, נישאר עם השאלה מדוע בישראל של המאה העשרים ואחת אשה יכולה להיות מנכ"ל, נשיא וראש ממשלה, אבל גבר גרוש אינו יכול להיות אבא?

 

 (כותבת המאמר עצמה היא בת להורים גרושים)

 

עו"ד תמר הר-פז, יו"ר "פורום נשים ציוניות"

אתר  "פורום נשים ציוניות": www.tzion.co.il