אני שונאת חתונות. מעולם לא חלמתי איזו שמלה אלבש ביום שאנשא לבחיר לבי, אף פעם לא הרהרתי בשיר שיתנגן בזמן שאצעד לחופה, והשאלה באיזה צבע תהיינה המפיות פחות העסיקה את מחשבותיי. התעשייה הזאת מגוחכת בעיניי, והציפייה שבערב אחד אוציא סכום של ארוחה במסעדת יוקרה או של שני ערבי שתייה מפנקים במיוחד, מביאה לי את הסעיף (אגב, ידעתם ששוק החתונות בישראל מגלגל כ-5.5 מיליארד ש"ח בשנה?). האמת? יותר מהכל, ממש לא בא לי לשמוע את ה"בקרוב אצלך" הפוצע.

 

אז אני פשוט לא הולכת. אפשר לספור על כף יד אחת את החתונות שפקדתי בשנים האחרונות, כמעט כולן של חברות טובות, שהיה לי חשוב לשמוח בשמחתן. אני לא רוצה לצאת בהכרזות מטורפות שלא אתחתן לעולם ואז לאכול את הכובע, אבל חתונה היא לא משהו שאני שואפת אליו או מייחלת לו, ואני לא צופה שבעתיד הקרוב אלבש שמלת כלה.

 

אבל אז הגיעה גרייס גלדר. לא, לא מדובר באהבת חיי (אני עדיין סטרייטית), אלא באישה שהתחתנה עם עצמה. אחרי שנים של רווקות, גלדר הגיעה למסקנה שהפרטנר שחיפשה כל חייה - נמצא בעצם ממש מתחת לאף שלה.

 

גלדר הבריטית היא אמנית, צלמת ויוצרת דוקומנטרית. היא חולשת על מספר רב של פרויקטים, שברובם היא חוקרת את המיניות האנושית באמצעות צילומי עירום וסרטי וידיאו. בין היתר, הייתה שותפה ליצירת סרטון קצר בשם "סקס כואב מול סקס 'נורמלי'", שעסק בתופעה שממנה סובלות מיליוני נשים ברחבי העולם - כאבים בנרתיק בעת קיום יחסי מין (וסטיבוליטיס).

 

גרייס גלדר. התחתנה עם עצמה

 

בטור שהתפרסם אתמול (שבת) ב"גרדיאן", היא מספרת על התהליך שעברה, ששיאו היה בחתונה שלה עם עצמה, שנערכה במרץ השנה. "הייתי רווקה במשך שש שנים ובניתי מערכת יחסים מבריקה עם עצמי", היא כותבת, ומצליחה לשמור על תמהיל מדויק של רצינות והומור. היא לא נאיבית, והיה לה ברור שהמעשה הזה יעורר לא מעט שאלות: "אם את מכריזה שאת מתחתנת עם עצמך, זה ישר מתפרש כביטוי לאהבה עצמית. אבל הרגשתי מאוד בנוח עם המניעים שלי". לדבריה, את ההשראה היא קיבלה מהשיר "איזובל" של ביורק, שכולל את המשפט "קוראים לי איזובל, נשואה לעצמי".

 

גלדר היא לא האישה הראשונה ששברה את המוסכמה הזאת: גם ב-2010 צ'ה ווי-ייה מטייוואן התחתנה עם עצמה, וגם ב-2012 נאדין שווייגרט מדקוטה הצפונית נישאה לעצמה. שתיהן, אגב, ביצעו את הטקס כאקט של מחאה נגד הזוגיות כמקור האושר הבלעדי של נשים.

 

גלדר לא רואה בחתונה עם עצמה הצהרה פמיניסטית, אבל מציינת שהטקס העניק לה תחושה של עוצמה. "החתונה עם עצמי - חסר משמעות ככל שהאקט הזה יהיה בפני החוק - חידדה אצלי את התחושה שלא שווה לי לרדוף אחרי כל אחד, ולפעמים עדיף להישאר לבד".

 

על פי כל כללי הטקס, גלדר גם הציעה לעצמה נישואים. "לא ברור איך, אבל מצאתי עצמי על ספסל בפארק מציעה לעצמי נישואים. זה היה סוריאליסטי", היא מספרת. אמנם בטקס לא היה חתן, אבל טבעת ונדרים היו גם היו, והיא מציינת שהיה לה חשוב שהטקס יכלול את האלמנטים המסורתיים האלה, כיוון שהם העניקו לו את הרצינות הדרושה.

 

גלדר זורקת את הזר בחתונה

 

היא ציפתה ל-20 איש לכל היותר, והופתעה כשהגיעו 50 אנשים לטקס. "הרגשתי שאני חולקת משהו מאוד מיוחד עם החברים שלי, ונותנת להם את ההזדמנות להרהר ברעיונות של אהבה ומחויבות. רגע, ומה עם הנשיקה? ובכן, גם על המנהג הזה לא פסחה גלדר, והתנשקה עם עצמה בעזרת ראי, לא פחות.

 

תקראו לזה פרובוקציה או מיצג אמנותי - בכל מקרה, אין ספק שיש פה אמירה נוקבת על הביקורת המופנית כלפי נשים רווקות, על הטקס שהפך מאירוע אינטימי לתעשייה צינית והאם יש בכלל הצדקה לטקס שמחייב אותנו לחיות עם בן זוג אחד לאורך כל החיים.

 

וכמו בקלישאה, גלדר לא סותמת את הגולל על חתונה קונבנציונלית: "העובדה שהתחתנתי עם עצמי לא אומרת שאני לא פתוחה לרעיון של לחלוק חתונה עם מישהו אחר, יום אחד". רק אחרי שהתחייבה להגן, לאהוב ולכבד את עצמה, היא פנויה להבטיח את כל אלה לאחר.