אם גבר היה צריך לראות רופא/ה כל פעם לפני שהוא היה גומר, העולם היה נראה הרבה יותר טוב...

מה היה קורה אם בשביל לקנות קונדומים גברים היו צריכים לעבור את מה שנשים צריכות לעבור בשביל לקבל אמצעי מניעה? זו בדיוק השאלה עליה ניסו להשיב בסרטון הבא.

רבות כתבתי על החסמים של נשים לתכנן ילודה, לרווח בין לידות ולמנוע הריון. החסמים העיקריים הם חסמים של היעדר נגישות כלכלית: אמצעי מניעה אינן בסל התרופות מלבד גלולות למניעת הירון עד גיל 21. הפסקות הריון נכנסו למימון מלא עד גיל 33 רק בשנת 2014 ועל קונדומים מסובסדים, אין על מה לדבר. בטור אחר שפרסמתי, חישבתי כמה כסף עולה לאישה למנוע הריון במהלך חייה. המסקנה מדכאת. הסכום אסטרונומי והוא נע בין 10,000 ש"ח ל-25,000 ש"ח לכל תקופת הפריון. ועוד לא התחלנו לדבר על נשים בעוני.

חסם נוסף הוא חסף של נגישות פיסית. צפונית לחדרה ודרומית לגדרה, מאוד קשה לקבוע תור לרופא/ת נשים. אין תורים, אין מרפאות, אין רופאות שהן נשים. שלא נדבר על כך שרוב אוכלוסיית המהגרות (עולות) אינן גרות באזור המרכז אלא בפריפריה הגיאוגרפית של מדינת ישראל, וקשה למצוא רופאות ורופאים דוברי/ות ערבית, אמהרית, רוסית. בעצם, רוסית דווקא יש.

אני רוצה לדבר על חסם נוסף. סמוי מן העין. חמקמק, כאילו לא קיים. חסם הבושה והסטיגמה על מיניות של נשים. דמיינו את הסצנה הבאה. נערה בת 16. שוקלת להתחיל לקיים יחסי מין עם חדירה, עם חבר שלה מזה שנה. משרד הבריאות אינו מאפשר לקטינ/ה לראות רופא/ת ללא ליווי האפוטרופוס שלה, למעט מקרים חריגים ובהתאם לחוק זכויות החולה. היא צריכה ליזום שיחה עם אמה, או במקרים שאני מטפלת בהם, היא מגיעה לאחד מסניפי "דלת פתוחה" לייעוץ מיני לנוער וצעירים. רק לחשוב על השיחה הזאת. מביך מאוד. לעיתים אף מפחיד. אמא עלולה לא להגיב טוב. לדרוש שיפרדו. לכעוס שהיא צעירה מדי. אבל נגיד שאמה העריכה את זה שהיא הגיעה אליה ומחליטה לקחת אותה לרופא/ת נשים שלה. לא תמיד תהיה רופאה שהיא אישה. תחשבו מה זה בשביל נערה בת 16 לדבר על המיניות שלה מול רופא גבר, ולפעמים אפילו להידרש על ידו לעבור בדיקה וגינלית פולשנית (בדיקה שאין בה צורך בשביל התאמת אמצעי מניעה).

אחרי שאותה נערה מקבלת מרשם ומשיגה את הכסף כדי לקנות את אמצעי המניעה שלה, היא צריכה לעמוד מול רוקח או רוקחת, וגם פה, יש רוב גברי, לעיתים שמרני ואף דתי, והיא צריכה לבקש ממנו את התרופה שתעזור לה לשמור על הבריאות המינית שלה. אמצעי מניעה היא תרופה כמו כל סוג אחר של תרופה ולא צריכה להיות שום בושה בהשגתה. אחרי שלושה חודשים, היא צריכה לחדש את המרשם שלה. אין תור, יש תור, קשה לחדש מרשמים. למזלנו, עם הסמראטפונים והאפליקציות, לרבות מקופות החולים יש אפליקציה לחידוש מרשמים, וגם רופא/ת המשפחה יכול/ה לחדש מרשמים. אבל עדיין, קשה מאוד לנערה בפרט, ולנשים בכלל, למנוע הריונות ולשמור על הבריאות המינית שלהן.

ובואו לא נשכח את זה שכל אחד ואחת מנותני שירותי הבריאות שלנו: רופא/ה, אח/ות, רוקח/ת, מרשים לעצמם להגיד לנו משהו על הרגלי המין שלנו. כשמדובר בנערה צעירה שרוצה את גלולת היום שאחרי והרוקח/ת אומר לה מידע שגוי לגבי כמות השימוש בגלולה ואז גם טורח/ת להעיר הערה על התנהגותה המינית. כשרופא/ת נשים שואל/ת כמה פרטנרים מיניים היו לך (למה זה בכלל משנה?) ואת אומרת לה מעל עשרה והיא/הוא משרבב/ת שפתיים בשיפוטיות. כשאת מגיעה אליה עם גרד נוראי ואדמומיות בנרתיק והרופא מעז להגיד לך"נהנית אתמול בלילה אה?" (וזה סיפור אמיתי שהגיע אליי לבלוג "סיפורים מכסא הגינקולוג").

אם בשביל לקבל קונדומים גברים היו צריכים לעבור בדיקה פולשנית של הפין ופי הטבעת, אני מבטיחה לכם שהם לא היו דורשים להיכנס למיטה כל כך מהר.