פורנו. או שאוהבים אותו או שמתעבים אותו ואז צופים בו לבד, בחושך. עד כה הדעות לגבי הפורנו התחלקו בעיקר לשני סוגים: אלו שקראו להפסיק להתבייש בצרכתו ואלו שדיברו בגנותו ובגנות התעשייה שמייצרת אותו. אבל לאחרונה נראה שהשיח על הפורנו הפך מורכב יותר, ואנשים מתחילים להשמיע לגביו דעות שהן לא שחור או לבן, אלא יותר נוטות ל-50 גוונים של אפור.

 

עוד באון לייף: 

כך תדברי עם בתך על מיניות

10 מיתוסים שכיחים למיניות בריאה

הזמרות הוותיקות נגד כוכבות הפופ המתפשטות

 

האתר MIC  אסף מספר ציטוטים של אנשים, מפורסמים יותר או פחות, הקוראים שלא לשלול את הפורנו לחלוטין - מה שכמובן לא יוביל לשום מקום ולא יגרום לפורנו להעלם - אלא לההתמקד במה שטוב בו ובמה שרע בו, לבדוק איך הוא משפיע עלינו כחברה, עד כמה הוא פוגע ביחס כלפי נשים, עד כמה הוא קובע את האופן שבו אנחנו תופסים סקס ועד כמה נערים ונערות מושפעים ממנו. עוד הוא יכול לגרום להבנת הפוטנציאל החיובי שטמון בפורנו, כמו שיפור חיי המין עבור אנשים מסוימים, או לימוד דרכים אחרות להתענג, שיכולות גם לכבד את המין השני.

 

האופן שבו הפורנו מצולם ונצרך תלוי באופן שבו נתמודד איתו וגם באופן שבו נתווך אותו לילדנו. הנה כמה מחשבות על איך לעשות את זה נכון:      

 

"במקום שחינוך מיני יהיה דבר משעמם, שבו כולם מגלגלים קונדום על מלפפון, אני מעדיף שנחנך את הילדים שלנו להיות צרכנים שמסתכלים על פורנו בביקורתיות ומסתכלים עליו במרחק מסוים".

את זה אמר פרופסור וחוקר הסקס כריסטיאן גראוגרד מאוניברסיטת אלבורג שבדנמרק. לדבריו, הרעיון הוא לא לעודד צפיה בפורנו, אלא להתמודד עם העובדה שמרבית בני הנוער צופים בו. חינוך מיני נכון יכול להעניק לילדים פרספקטיבה נכונה על פורנו וללמד אותם שמה שרואים על המסך לא בהכרח משקף את מה שמתרחש במציאות (למשל, אישה לא מגיעה לאורגזמה תוך שניות) ולכן אין צורך גם לחקות את זה.

 

איימי פולר. תמונה: Shutterstock

 

"אני מעריצה של פורנו. זה יכול להיות ליווי מאוד נחמד לערב של עינוג עצמי. זה חשוב כמו הליווי של יין טוב. אבל אני בת 43, אז אני יכולה להתמודד עם חלק מהמסרים והתמונות שהפורנו מעביר".

השחקנית איימי פולר כתבה בספרה "כן, בבקשה", על אותה פרספרקטיבה שגראוגרד דיבר עליה, שלדעתה מגיעה עם הגיל. עם השנים אנחנו לומדים מה נעים לנו ומה לא, מה מענג את הפרטנר/ים שלנו ומה לא. לכן אנחנו גם מסוגלים להתייחס לפורנו כמו סרט שנועד לחרמן, ולא בהכרח כמו מדריך למשתמש.

 

"התיאוריה שלי לגבי פורנו לנשים היא שזה סתם עוד פורנו", אמר ב-2013 כוכב הפורנו ג'יימס דין (ולא להתבלבל עם השחקן המנוח). "למה צריך להיות פורנו שפונה באופן בלעדי לנשים? בהחלטה  שצריך להיות פורנו לנשים, אתה מבודד את כל הנשים כמגדר ואומר 'זה מה שנשים צריכות לחשוב, זה איך שהמיניות שלהן צריכה להיות'".

 

למעשה, דין אומר – ובצדק- כי בעוד אישה אחת תהנה מסצנה רומנטית עם בחור שרמנטי, אחרת תהנה דווקא הסצנת BDSM. כל אחד מהן בסדר, ואף אחת מהן לא "נשית" יותר מחברתה.

 

למרות שיש משהו מאוד נכון בדבריו, פורנו לנשים לא חייב להראות כמו הגרסה הלא מצונזרת של קומדיה רומנטית, והוא יכול להראות מבחר של יחסי מין, בכל הצורות והדרכים, אך בכל זאת למצוא דרכים שלא ישפילו נשים תוך כדי.

 

ג'יימס דין. תמונה: Shutterstock

 

"אולי אפשר להגיד שארוטיקה היא על מיניות בעוד שפורנוגרפיה היא על כוח ועל שימוש בסקס כנשק. זה ממש כמו שכבר הבנו שאונס זה אקט של אלימות ולא קשור למיניות בשום צורה".

 

העיתונאית ולוחמת זכויות האזרח גלוריה סטיינם לא בהכרח שוללת כל פורנו, אלא היא עושה הבחנה בין ארוטיקה לבין פורנוגרפיה – אם במרכז האקט עומד עינוג הדדי, זו ארוטיקה. אם זה מנציח רק את ההנאה של אדם אחד או חלק מהפרטנרים, מבלי להתחשב באיך מרגיש הצד השני – זה נובע מרצון לשלוט. ברגע שיותר ויותר אנשים יבינו את ההבדל הזה, אז נוכל, על פי סטיינם, לייצר פורנו חיובי.

 

מיילי סיירוס. תמונה: Shutterstock

 

"גברים צופים ביותר מדי פורנו. הבחורות שמופיעות בו לא קיימות במציאות. הן לא בחורות אמתיות. בנות צופות ביותר מדי סרטים רומנטיים. זה פורנו לבנות, כי גם גברים כאלו לא קיימים במציאות".

 

הציטוט המאוד מפוכח הזה מגיע דווקא ממיילי סיירוס, בחורה שמרבית שעות הערות שלה משחררת מסרים מיניים לעולם. דווקא בגלל זה, הציטוט שלה משמעותי, משום שהוא עושה הבחנה ברורה בין המיניות והרומנטיות שמדרים לנו קליפים, פרסמות וסרטים לבין מה שמחכה לנו בעולם האמיתי. להרבה אנשים קשה להתמודד עם הפערים האלו, ואנחנו זקוקים ליותר אנשים מתוך התעשייה עצמה שיעזרו להגיד שמה שהם מקדמים הוא למעשה לא אמיתי.

 

"יש הבדל בין מיניות לבין התייחסות למישהו רק כייצור מיני", אמרה השחקנית ראשידה ג'ונס, שלאחרונה הפיקה את הסרט "דרושות בחורות שוות". הסרט הדוקומטרי עוסק בתעשיית הפורנו החובבנית ומראה כיצד נערות נשאבות לתוכה. ג'ונס מנסה לעשות הבחנה בין נשים בוגרות, שנכנסות לתעשיית הפורנו בדעה צלולה ומרוצן החופשי, לבין צעירות שאין להן בהכרח את המסגרת, החכמה או היכולת להתנגד למה שקורה להן, פיזית ונפשית.

 

ראשידה ג'ונס. תמונה: Shutterstock

 

"היחסים שלנו עם פורנו נשארו מורכבים ולגמרי פשוטים...הוא ממשיך להיות אחד מהדברים של תרבות הפופ שגם משפיע על מה שאנשים רוצים וגם מושפע ממה שאנשים רוצים. זו ההשתקפות האולטימטיבית למיניות האנושית והדרך הכי לא נכונה שבה אנחנו מפרשים את המיניות האנושית. פורנו זה אנחנו".

 

את זה אמרה כוכבת הפורנו הפמינסטית דילן ריאן. עד לפני כמה שנים השילוב בין כוכבת פורנו לפמיסטית היה נשמע מופרך, אבל היום כבר לא קשה למצוא נשים שהן – כפי שהזכירה ג'ונס – נכנסות לתעשיית הפורנו מרצונן ולא רואות בכך משהו שאמור להשפיע על איך שהן תופסות את היחסים בין גברים לנשים.

 

בציטוט הזה, מבקשת ריאן להזכיר לנו שמה שאנחנו רואים על המסך הוא לא מה שאנחנו צריכים לצפות מהסקס שבחיינו האמתיים. פורנו מתמקד בפנטזיה, ועל פי הביצועים של השחקנים קשה לדעת עד כמה הם באמת נהנים. לכן כל כך חשוב לדבר על כך, על מנת ליצור ראייה ביקורתית ומפוכחת יותר על מה שנשקף לנו בפורנו, ולמעשה בכל אספקט תרבותי אחר, במיוחד למען הדורות הבאים.