סבי לא החליף חיתולים, וסבתי לא העלתה בדעתה לעבוד. החזקה הזו קיבעה בחוק תפיסות מיושנות, אך מאז חקיקת החוק חלפו כמעט חמישים שנה וכיום אפליה מגדרית כזו נותרה רק במדינות מוסלמיות, אלא ששם הילדים, מקומם אוטומטית דווקא אצל האב.

 

כל אב ההולך לאסיפת הורים, וכל אם גרושה המתקשה למצוא עבודה, בגלל שהמעבידים מניחים שהיא כבולה לילדיה, מתקוממים כנגד החזקה. אבל מעל לזכותם לשוויון של שני ההורים - מצויה טובת הילדים.

 

עוד בonlife:

 

אכן, הפסיכולוגים, חברי ועדת שניט, קובעים כי החזקה “נמצאת בסתירה גמורה לנתונים מחקריים”, וכי "הילד זקוק לקשר מתמיד עם שני הוריו, ופגיעה בקשר זה עשויה להפכו לילד בסיכון. ככל שהקשר עם אחד מן ההורים משתבש מוקדם יותר בחייו של הילד כך דרגת הסיכון גבוהה יותר. לפיכך, לילד יש צורך בשני הוריו ומכוח עיקרון העל של טובת הילד יש לו זכות לקשר עם שניהם.

 

כל כולה של הדוקטרינה בעצם מושתת על השקפות עולם ודעות קדומות במקרה הטוב ושיקולים פוליטיים-טקטיים במקרה הפחות טוב. בכל העולם הנאור הבינו, על סמך מאות מחקרים מדעיים, כי טובת הילד שיהיו בקשר אמיץ עם שני הוריהם. עתה מגיעה התובנה הזו גם לישראל.

 

חקיקה נכונה ותומכת, תביא למעורבות גדולה והולכת של אבות בחיי ילדיהם, ויותר מכך: שוויון אמיתי וצודק בין המינים. יתכן רק עם סילוק התיוג החוקי של נשים כמטפלות יחידות בילדים. 

איך האמהות נפגעות?

אל הקואליציה למען הילדים והמשפחה התומכת בביטול חזקת הגיל הרך מגיעות נשים רבות: לא רק בגלל הערכים הנכונים שאנו מקדמים, אלא גם בגלל צרכי החיים שלהן עצמן. אמהות גרושות, מבינות שהחוק גורם לא רק לאפליה סמויה בעבודה נגדן, אלא גם מפחית את הסיכויים שלהם לבנות משפחה חדשה, ולפתוח את הדף הראשון בפרק ב' בחייהן. אבל לא רק אמהות גרושות מגיעות אלינו: גם נשים רווקות, אמהות נשואות, סבתות ועוד.

 

הטוענים כי ביטול החזקה יביא להגברת הדיונים המשפטיים, ול"סחטנות" של גברים בוחרים להתעלם מהעובדות. על פי דו"ח ועדת שניט – הדיונים המשפטיים יופחתו בזכות מנגנון המתמרץ הורה מתגרש הבוחר בדרך שיתוף הפעולה, ומקשה על הבוחר בדרך הדיונים.

 

אין תמה שההתנגדות להצעה והניסיונות לשבשה באים דווקא מקרב כמה עורכי דין, מה שקוראים לפרקים עורכי דין צמרת, המתפרנסים ממריבות רבות שנים בבתי המשפט למשפחה. לאלו ברור היטב שתיקון החוק ברוח ההמלצות ועדת שניט תגרום להם לאבדן עבודה וכמובן הפסד כסף - רוב הסכסוכים בענייני ילדים יטופלו מעתה בדרכים של גישור ומומחים יועצים, ולא בדרך של התכתשות משפטית.

דעות קדומות - לא אצלנו

ארגונים אינטרסנטיים: מפריחים דעות קיצוניות ומסיתות: “אבות לא רוצים לטפל בילדים", “אבות מתחמקים ממזונות" ועוד מיני אמירות מגדריות. לאלו יש להזכיר את אמנת האו"ם בדבר ביטול האפליה נגד נשים לצורותיה, אמנה עליה חתמה ישראל.

 

האמנה מחייבת אותנו לבער דעות קדומות וסטראוטיפיים מגדריים - בדיוק מהסוג המרושע הזה. החוק החדש מקדם לא רק את ביעור הסטריאוטיפים הללו והסטריאוטיפים  לפיהם אמהות הן עובדות נחותות מאבות. בנוסף מקדם החוק את השוויון בהורות, שכלול באמנה זו, ובאמנות אחרות, כמו למשל האמנה לזכויות הילד.

 

אבל החלק החשוב ביותר בדו"ח ועדת שניט הוא ביטול מונחים מיושנים כמו "משמורת", או “סדרי ביקור" בהם יש שימוש היום, משל היו הילדים אסירים שהאב בא לבקרם. במקומם ידבר החוק על "אחריות הורית יחד ולחוד", המבוססת על אמיתות יסודיות: נוכחות שני ההורים בחיי ילד היא חיונית להתפתחותו, מרבית ההורים, אבות ואמהות כאחד אוהבים את הילדים, רוצים בטובתם, ויודעים לטפל בהם. חשוב מכך,  לא עוד נראה "אבא קניון", שלוקח את הילדים פעם בשבוע לסיבוב של שעה וחצי בקניון.

 

החל מהיום ההורים יחויבו לשתף פעולה ולהראות נכונות לפתור את הסכסוך בדרכי שלום, במקום המצב הקיים בו הם חייבים להכפיש אחד את השני כדי לקבל משמורת (חזקה) על הילדים.