close
יש להזין שם משתמש בעברית בלבד
לאחר הרשמתך ישלח לכתובת המייל שהזנת סיסמה זמנית וקישור לאימות הרשמתך. אימות ההרשמה יתבצע דרך לחיצה על קישור שתקבלי בגוף המייל. לאחר מכן תוכלי להזין את הסיסמה הזמנית אותה קיבלת, ולגלוש כגולשת רשומה באון לייף
אנא המתן/י מספר שניות
X

פגיעה מינית בילדים: סימני האזהרה

דר גלית דשא
מנכ"לית שדולת הנשים בישראל. שדולת הנשים חברה בשותפות ארגוני נשים

מרבית הפגיעות המיניות בילדים נגרמות על ידי אדם מוכר מסביבתם הקרובה. איך נוכל לדעת שזה קורה, אפילו אם הם לא מספרים?

נדמה שבשנה האחרונה כאילו הוצפנו בגל עכור של ידיעות בנושא ילדים שנפגעו מינית: על ידי בני משפחה, על ידי בעלי סמכות, על ידי חברים או ילדים אחרים. החרדה שלנו הולכת ומתגברת, ואיתה החשש שאנחנו לא יכולים להגן על ילדינו כראוי. החרדה מלווה גם בתחושת מחנק שעולה בגרון כשאנחנו קוראים ידיעה כזו או אחרת.  למעשה, לא מדובר בגל אירועי פגיעה אלא בעלייה ברמת החשיפה התקשורתית של מקרים כאלה – חשיפה שנובעת הן מעליה ביכולת לאתר ולזהות, מעליה ביכולת לטפל ולהציל, וכן מעליה במודעות לחשיבות פרסום ממדי התופעה ואופייה.

אלימות מינית בכלל וכלפי קטינים וחסרי ישע בפרט, היא תופעה רחבת היקף: מחקרים עכשוויים מדברים על כך שבין 70%-85% מהפגיעות המיניות מתבצעות כאשר הקורבן צעיר/ה מגיל 18.  משום כך, קשה לנו כיחידים וכחברה לראות, לשמוע ולתקן. הנתונים מדברים כיום על אחת מתוך שלוש נשים שתפגענה מינית ואחד מתוך שישה גברים שיפגעו מינית), ועוצמת התופעה ומימדיה מבהילים אותנו עד כדי שיתוק וניתוק.

 

אותם שיתוק ועיוורון גורמים לכך שלא נראה סימני מצוקה, לא נדע לפענח מה אומרים הסימנים ולא נדע לאן לפנות בעת מצוקה. היקף המידע הוא עצום וקשה לסכמו בכתבה קצרה, אבל אנסה להדגיש מספר נקודת בסיסיות ולתת מספר כלים עיקריים שעשויים לאפשר לנו לראות יותר טוב ולקבל עזרה בעת הצורך.

הפוגעים העיקריים: לא פדופילים אנונימיים

אלימות מינית, ברובה, אינה תוצר של משיכה מינית בלתי מרוסנת. לרוב, היא תוצר של שימוש באמצעי כפיה על מנת להפעיל שליטה, כוח והתעללות. מעבר להבנת ממדי התופעה, חשוב לדעת שפגיעה מינית מתרחשת בכל קהילה, בכל תרבות ובכל מסגרת. חשוב עוד לזכור,  כי מרבית הפגיעות המיניות מתבצעות על ידי אנשים המוכרים לנפגע/ת, ובמקרים רבים אלה אנשים האמונים על שלומם ורווחתם שלהילדים או שהם אהובים עליהם מאוד.הפחד שלנו מפני פדופיל שמסתובב בגן הציבורי לא נובע רק ממיתוסים אלא גם ממציאות, אבל חשוב לזכור כי עיקר הסכנה אורבת בסביבה מוכרת.

 

פגיעות רבות מתבצעות גם בקרב חברת הילדים עצמה. גם כאן, המאבקים בה יתורגמו לעיתים להתנהגות מינית פוגענית ולחוסר גבולות. תופעות כגון הורדת מכנסיים, נגיעות באברי מין, עלבונות, צילום פורנוגראפי ועוד נחשבים כיום בהחלט כאלימות מינית, ומערכת החינוך נותנת להם משמעות כזו ודורשת טיפול בהתאם.

אימג'בנק ו-GettyImages

הילדים מספרים לכם, תקשיבו

קיימות שתי דרכים עיקריות  בהן הקרבן "מגלה" את הסוד:

1. גילוי מכוון  - בו קורבן ההתעללות (ילד או מבוגר) מחליט באופן מודע לגלות את סודו לאדם אחר.

2. גילוי מקרי -  בו מחצין קורבן ההתעללות בהתנהגות שלו את הטראומה המינית באופן לא מודע.

 

הגילוי המקרי מאפיין ילדים. רבים כלל אינם מגלים את הסוד אפילו בבגרותם. 40% מתוך המדווחים לא סיפרו זאת מעולם. מנתונים של איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית עולה, כי 20% מהפונות פנו רק 10 שנים ויותר לאחר הפגיעה.

 

כאשר ילדים בוחרים לספר כי נפגעו מינית, לרוב, דרך חשיפת הסיפור לא תהיה ישירה. יש לכך מספר סיבות:

1. הם אינם יכולים לתת שם למה שקרה להם.

2. הם חוששים שלא יאמינו להם.

3. לעתים הם מאוימים בצורה גלויה או מוסווית על ידי התוקף.

4. לפעמים הם פשוט רוצים להגן על ההורים מפני הידיעה שמישהו קרוב ואהוב על ההורה פוגע בהם.

 

לכן, ילדים מבצעים פעולה המכונה "חשיפת מבחן". הם מספרים חלקי סיפור, מעוותים מידע או מספרים סיפור שקרה לכאורה למישהו אחר. אנחנו צריכים להיות קשובים למה שהילדים אומרים, גם אם לא תמיד הסיפור נשמע הגיוני, ובעיקר כשהוא אינו נעים לשמיעה. כשילדה אומרת "בן הדוד נשכב עלי ומכאיב לי", צריך לעצור ולברר, בעיקר צריך להניח שיש ממש בסיפור.

סימני אזהרה אפשריים

העניין והסקרנות במין ומיניות קיימים בכל בית ומתעוררים בעיקר בשלב ההתפתחותי של גילאי הגן ( 4-6). לסביבה הביתית יש חשיבות מכרעת בהתפתחות המיניות הבריאה, וידע המתקבל מההורים הוא המפתח למיניות הבריאה של ילדים.  עם זאת, לעיתים נדמה שהתחום הזה הוא מוכחש או בלתי קיים מבחינת רוב המבוגרים. איך מבחינים בין התנהגות וסקרנות מינית בריאה לבין סכנת פגיעה מינית?

 

הסימן המשמעותי ביותר לכך שייתכן והילד/ה עוברים פגיעה מינית -  הוא שינוי חד בכל תחום התנהגות: היחס ללימודים, היחס לחברים, הלבוש או נסיגה התנהגותית (למשל חזרה להרטיב, גמגום וכדומה).  לעיתים מדובר בשילוב של נסיגות או שינויי התנהגות בלתי רצויים, כגון שינויים בהופעה החיצונית, שינויים במצב הגופני (עלייה או ירידה קיצונית במשקל, הימנעות משמירה על הגיינת הגוף ועוד). לעיתים ישנה ירידה ביכולת הלימודית או הרגשית, והידלקות של נורות אדומות ביחס להורה או לאדם מסוים (למשל אי רצון בולט לפגוש את הדוד). בדרך כלל, הסימנים מופיעים לאורך זמן ואינם חד פעמיים. 

ועדיין חשוב לזכור: לא כל התנהגות מתנגדת מצביעה על פגיעה כלשהי בילד/ה. לא כל אי רצון ללכת לגן או לבית הספר או לסבתא מצביעה על כך כי הילד/ה נפגע/ת באותו מקום

 

עם זאת, ילדים שמפגינים ידע נרחב בתחום המיני או משחזרים התנהגויות מיניות שהם לא אמורים להכיר  - מצביעים על חשיפה כלשהי לתחום, שאינה מותאמת לגילם. כאן חשוב ומומלץ לא לנסות לאבחן אלא בעת חשש לפנות לייעוץ ועזרה.

אימג'בנק - Gettyimage

מה אנחנו יכולים לעשות

שמרו על הגבולות גם בבית

שמירת גבולות מיניים היא הראשונה בסולם הצבת גבולות התנהגותיים ברורים. בעידן של חשיפה תקשורתית לא מבוקרת ומוגזמת, הגבולות האלה חשובים פי כמה וכמה. לדוגמא: אוננות היא חלק מההתפתחות המינית, אבל מותר וראוי לבקש מהילד/ה הצעיר/ה (למשל בגילאי 3 והלאה) לאונן בפרטיות חדרו ולא בסלון בקרבת אחרים.

המלצה נוספת היא, למשל, לבצע פעולות אינטימיות כמו עשיית צרכים, רחצה וכדומה, בדלתות סגורות. פרטיות להורים ולילדים מציבה גבולות ברורים ונותנת תחושת בטחון ויציבות.

 

עודדו שיחה על רגשות וקשיים

נסו לפתח אצל הילדים כלים לשיתוף רגשי: שיתוף בדברים הטובים שקרו להם, אבל גם בקושי, בפחדים ובחששות. הקדישו זמן משפחתי לבירור כזה, ושימו לב שגם אתם משתפים אותם בשמחות, בחששות ובהתלבטויות שלכם, תוך שאתם מקפידים על גבולות שלא יעמיסו על הילדים יתר על המידה, או יהפכו את הסדר המשפחתי לפיו הורים מטפלים בילדים ולא להיפך.

 

לא לפרש כל דבר כסימן לפגיעה מינית

לא כל התנהגות משתנה, חריגה או כעוסה מסמנת על פגיעה, התעללות או טראומה מינית. חשוב לפקוח עיניים ואוזניים אך מאידך לא להיגרר לפרשנות יתר לא מקצועית.

אימג'בנק - Gettyimage

לאן ולמי לפנות 

כיום קיימות בישראל מגוון אפשרויות לקבלת ליווי, סיוע וטיפול:

א. משרד החינוך: שירות פסיכולוגי חינוכי (שפ"ח) ושירות פסיכולוגי יעוצי (שפ"י).  במסגרת זו מומלץ לפנות גם ליועצת בית הספר.

ב. משרד הבריאות: תחנות בריאות הנפש בקהילה.

ג. משרד הרווחה: המחלקות לשירותים חברתיים בעיריות. החוק בישראל מאפשר היום בסיוע מחלקת הרווחה לקבל מימון לטיפול בקטינים נפגעי תקיפה מינית. בנוסף קיימים כיום מוקדים טיפוליים אזוריים לילדים ונוספים מתוכננים לקום.

ד. מרכזי הגנה / חירום: קיימים 2 מרכזי הגנה בירושלים ובבי"ח תל השומר. המרכז מספק הגנה, השגחה וטיפול תחת קורת גג אחת. כיום מתוכננים עוד 9 מרכזים. במרכזי החירום פועלות יחידות ייעוציות טיפוליות.

ה. משרד הרווחה והרשויות המקומיות מפעילים מסגרות בקהילה המתערבות בחיי ילדים ונוער בסיכון: בתים חמים לנערות במצוקה, מועדוניות טיפוליות, מרכזי הורים ילדים ועוד.

ו. מרכזי סיוע לנפגעי / נפגעות תקיפה מינית. (1202 לנשים או 1203 לגברים; קו דתי 02-5328000). 9 מרכזים קיימים בארץ ונותנים שירותי תמיכה, ליווי, סיוע משפטי וחינוך. ליווי משפטי לקטינים ניתן לקבל גם במועצה לשלום הילד.

ז. ארגונים / עמותות בארץ: מספר עמותות פועלות בארץ בשנים האחרונות בטיפול באוכלוסיות נפגעות: העמותות עוסקות במניעה, הכשרה, הדרכה, טיפול ופיתוח ידע ומודעות ציבורית.

  • אל"י – מעל 30 שנה מטפלים עובדי הארגון בילדים שנפגעו פיזית, נפשית ומינית. העמותה פועלת בכל רחבי הארץ ומעסיקה אנשי מקצוע מנוסים.
  • מיט"ל - במסגרת עמותת "בית לכל ילד" – מספקים טיפול לנפגעים ופוגעים מינית בעיקר באזור ירושלים והדרום.
  • על"ם 
  • שלום בנייך – עמותה מתמחה בטיפול בנפגעים ופוגעים במגזר החרדי.

*(הסליחה עם כל מי שלא צויינו ברשימה זו).

 

כהורים, התהליך הזה, שמבקש מאיתנו לראות, לשמוע ולדעת הוא ללא ספק תהליך כואב. כואב אבל הכרחי, ושמחייב אותנו לשנות דפוסי חשיבה, דרכי התנהלות, להרים ראש, ולהתמודד.

 

 

* בהכנת הכתבה סייעה מירב לברון, עו"ס קלינית, רכזת תחום טיפול במרכז סיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית תל אביב ומטפלת בנפגעות ונפגעי טראומה מינית

הכי מחופשות באתר